שולמית אלמוג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. שולמית אלמוג היא פרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת חיפה. חלוצת חקר התחום של משפט וספרות בישראל.[1]

ביוגרפיה

אלמוג היא בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. את התמחותה בעריכת-דין עשתה אצל נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט צבי בר-ניב. את התואר השני ותואר הדוקטור קיבלה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה.

בין השנים 20002007 שימשה כעורכת ראשית של הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה. כמו כן שימשה עורכת של כתבי העת "משפט וממשל" ו"דין ודברים" וכעורכת אורחת של כתב העת "מחקרי משפט". בשנים 2006–2007 הייתה עורכת ראשית של הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה.

כתבה מספר ספרי ילדים ונוער ובהם "גן ורדים" (יחד עם אלה שגיא, ספרית פועלים, 1989); "באמצע היער" (מסדה, 1994) ו"מירנדלה ללא ארץ" (מסדה, 1995). בשנת 2021 הוציאה לאור בהוצאת כרמל בשיתוף עם יאיר אלדן את הספר "משהו רוחני זורם כביכול". הספר הוא דיאלוג בין גבר לאישה, העובר בין תחנות שונות בחייהם, ועוסק במגוון של נושאים כמגדר וזהות מגדרית, תקינות פוליטית, ומעשה הכתיבה עצמו.

פעילות אקדמית

כתבה וערכה תשעה ספרים ופרסמה עשרות מאמרים בכתבי עת בישראל ומחוצה לה. מחקריה עוסקים בקשרים שבין משפט וספרות, משפט וקולנוע ומשפט ותרבות דיגיטלית, ובזכויות נשים וילדים.

בשנת 2000 פורסם ספרה "משפט וספרות", המציג את העיון המשולב במשפט ובספרות, שמטרתו לתאר את ההשפעה ההדדית בין שתי הדיסציפלינות ולהגיע לתובנות מורכבות יותר מאשר חקר כל אחת מהן בנפרד. בשנת 2002 ראה אור ספרה "עיר, משפט, סיפור" (הוצאת שוקן), המהווה דיון ראשון ביצירת ש"י עגנון מפרספקטיבה של משפט וספרות. בשנת 2005 יצא לאור הספר "משפט וספרות בעידן דיגיטלי", המתאר את גישתה התאורטית של אלמוג באשר למשמעות השינויים שחולל העידן הדיגיטלי במערכת המשפט.

משמשת יועצת למערכת כתב העת International Journal for the Semiotics of Law וחברה בפורום המחקר Images of Justice. כיהנה כראש המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה[2] וכמרצה אורחת בפקולטות למשפטים של אוניברסיטת טורונטו, אמריקן יוניברסיטי, אוניברסיטת הלסינקי ואוניברסיטת מונש ועוד.

בדצמבר 2020 מונתה ליועצת לנשיא אוניברסיטת חיפה לענייני הוגנות מגדרית, לשנים ה'תשפ"א - ה'תשפ"ה.[3]

פעילות ציבורית

אלמוג היא חברת נשיאות מועצת העיתונות. היא כיהנה ומכהנת כחברה, בין היתר, בוועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ליישומם בחקיקה מטעם משרד המשפטים, בוועדה לבחינת חוק אימוץ ילדים והליכי אימוץ ילדים בישראל ובוועדה להענקת עיטור ממלכתי למאבק בסחר בבני אדם. חברה בחבר שופטי פרס ספיר לספרות לשנת 2011. הופיעה בפני צוות מטעם מחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, שעסק בנושא הצעות חוק בדבר הפללת צריכת שירותי זנות, ובפני ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים של הכנסת.

במשותף עם פרופ' אריאל בנדור חיברה את החלקים המשפטיים בדו"ח שהוגש על ידי מדינת ישראל לאו"ם מכוח האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

בנוסף למחקריה ולכתיבה האקדמית, מפרסמת פרופ' אלמוג טורי דעות בעיתונות הארצית, ומשמשת כפרשנית בכלי תקשורת שונים לענייני משפט, חברה ותרבות וזכויות נשים וילדים.

מפרסומיה

ספרים

  • זכויות של ילדים (הוצאת שוקן, 1997)
  • משפט וספרות (נבו, 2000)
  • עיר, משפט, סיפור (הוצאת שוקן, 2002)
  • משפט וספרות בעידן דיגיטלי (נבו, 2007)
  • ספר דליה דורנר (עורכת, יחד עם דורית ביניש ויעד רותם, נבו, 2009)
  • משפט וקולנוע (נבו, 2013)
  • משהו רוחני זורם כביכול (כרמל, 2021; בשיתוף עם יאיר אלדן).

מאמרים

קישורים חיצוניים

ממאמריה:

על כתביה:

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36248883שולמית אלמוג