חיל הנשים של צבא ארצות הברית
חיל הנשים של צבא ארצות הברית (באנגלית: Women's Army Corps) היה זרוע השירות לנשים של צבא ארצות הברית, אשר פעלה בשנים 1942 עד 1978.
חיל הנשים במלחמת העולם השנייה
החיל הוקם חצי שנה לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, ב-14 במאי 1942. הוא הוקם תחת השם חיל-עזר הנשים של צבא ארצות הברית (Women's Army Auxiliary Corps), שם שהוסב לשמו הקבוע האמור בשנה שלאחר מכן. המפקדת הראשונה של החיל הייתה אלוף-משנה אובטה קאלפ הובי (בשנים 1942–1944).
כ-150,000 נשים שירתו בחיל במהלך מלחמת העולם השנייה.[1] הן היו הנשים הראשונות – למעט אחיות – ששירתו בצבא ארצות הברית. גיוס הנשים היה תוצאה של צורך, שנבע ממחסור בכוח אדם גברי, ואשר התגבר על הדעות השמרניות ששררו בעניין זה בצמרת הצבא ובקרב הציבור הרחב בארצות הברית. בעוד שמרבית הנשים שירתו בתחומי ארצות הברית, הרי כ-12,000 מהן נשלחו אל מעבר לים – לזירה האירופית, איטליה, זירת צפון אפריקה וגינאה החדשה.[2]
נשים שירתו במגוון תפקידים טכניים ואדמיניסטרטיביים, ובכלל זה חזאות מזג אוויר, פיקוח טיסה, מכונאות רכב ומטוסים, אלחוט וטלפנות, הצפנה, צילום ותפקידים בחיל הרפואה. ההערכה היא שגיוס הנשים לצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה שיחרר כוח אדם גברי כדי איושן של שבע דיוויזיות לוחמות. 639 עיטורים הוענקו במלחמת העולם השנייה לקצינות וחיילות חיל הנשים.[3]
גנרלים רבים רצו בשירות של חיילות רבות יותר ואף הציעו להנהיג גיוס חובה שלהן, רעיון שנדחה על ידי משרד המלחמה של ארצות הברית מחשש להתנגדות עזה בקונגרס ובציבור. גנרל דגלס מקארתור כינה את חיילות חיל הנשים כ"חיילים הטובים ביותר שלי", וציין שהן עבדו קשה יותר מן הגברים, התלוננו פחות מהם והיו ממושמעות יותר. גנרל דווייט אייזנהאואר צוטט כמי שאמר ש"תרומתן מבחינת יעילות, כישרון, מורל והתמדה איננה ניתנת למדידה".
במהלך מלחמת העולם השנייה קיימו גם הצי האמריקני ומשמר החופים יחידות נשים משלהן, שנקראו Women Accepted for Volunteer Emergency Service) WAVES)(אנ') ו-SPARS(אנ'), בהתאמה. כמו כן התקיים הארגון האזרחי שנקרא טייסות שירות חיל האוויר אשר הטיס מטוסים צבאיים עבור חילות האוויר של צבא ארצות הברית.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה צומצמה פעילות חיל הנשים, שקיומו נתפס כפעולת חירום של ימי המלחמה. הגיוס לשורותיו הופסק ובסיסי ההדרכה שלו נסגרו. ב-1946 החל צבא ארצות הברית בארגון חיל הנשים כחיל קבוע במסגרתו, והחקיקה הנחוצה נתקבלה בקונגרס ב-1948.[3]
בימי מלחמת קוריאה שירת 20% מכוח האדם של החיל מחוץ לגבולות ארצות הברית, בעיקר באירופה וביפן (מעטות שירתו בקוריאה עצמה). במהלך מלחמת וייטנאם היו נשות חיל הנשים מוצבות בוייטנאם בשנים 1966 – 1973. ב-1967 בוטל האיסור החוקי על קידום נשים לדרגות בכירות (אלוף-משנה ומעלה (לדרגה זו הגיעה רק מפקדת חיל הנשים)). ב-1970 קודמה הקצינה הראשונה לדרגת גנרל (דרגת תת-אלוף (Brigadier General)).[3]
תהליך רב-שנתי מתמשך של פתיחת תפקידים צבאיים בפני נשים ושילובן ביחידות בצד גברים הביא לפירוק חיל הנשים של צבא ארצות הברית בשנת 1978 (אז שירתו בחיל כ-53,000 נשים ועוד 25,000 נכללו בכוחות המילואים שלו).[3] מאז ואילך שירתו נשים בצדם של הגברים ביחידות ובזרועות השונות של הצבא, אם כי הן לא הורשו להשתתף במצבי לחימה. איסור זה הוסר בשנת 1994 על ידי שר ההגנה האמריקני לס אספין (Les Aspin). באותה עת היו 67% מהתפקידים (Positions) בצבא פתוחים לנשים. סמוך לכך (ב-1993) היוו נשים 12.5% מכלל אנשיו של הצבא. ב-2009 עמד שיעור זה על 15.5%.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיל הנשים של צבא ארצות הברית |
- נשים בצבא ארצות הברית, באתר הצבא.
- חיל הנשים של צבא ארצות הברית באתר ההיסטוריה של הצבא.
- אתר מוזיאון הנשים בצבא ארצות הברית.
הערות שוליים
- ^ להשוואה, במלחמת העולם השנייה שירתו במדים בסך הכל כ-12 מיליון אמריקנים.
- ^ Women in the U.S. Army Timeline, באתר ARMY.MIL
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 History of Women in the U.S. Army, באתר ARMY.MIL
- ^ Today's Woman Soldier in the U.S. Army, באתר ARMY.MIL
25572431חיל הנשים של צבא ארצות הברית