דבוראות
דבוראות (נקרא בעבר גם כוורנות[1]) היא ענף בחקלאות העוסק בגידול דבורים מבויתות, בעיקר דבורי דבש לצורך הפקת דבש ומוצרים נוספים.
תוצרת המכוורת
מטרת הדבוראות היא הפקת תוצרים מהמכוורת ובהם:
- דבש - התוצרת העיקרית והחשובה של המכוורת. לדבש מגוון שימושים נרחב: כמקור לתזונה, כמרכיב במשקאות ובמתכונים וגם ברפואה. תנובת הדבש השנתית בישראל היא 3,600 טון ובעולם היא מוערכת בכ-800,000 טון.
- מזון מלכות - המשמש כתוסף מזון בעל תכונות רפואיות, בתערובת עם דבש בריכוז של 2%–6%.
- דונג - משמש כשעווה ליצור נרות, לפיסול, לתעשיית הטקסטיל, לבידוד ועוד.
- פולן דבורים (אבקת פרחים זכרית) - נמכר כשהוא מהול בדבש.
- פרופוליס - מעין דונג שהדבורים מפרישות כדי לסתום חורים ולכסות על עצמים זרים או פגרי בעלי חיים שנכנסו לכוורת והדבורים אינן יכולות להוציאם. משמש ללעיסה ומיוחסות לו סגולות רפואיות.
הכרת המקצוע
מקצוע הדבוראות וגידול הדבורים מחייב הכרה של תכונות משפחת דבורת הדבש.
החשש מעקיצות הדבורה
גידול דבורים קשור עם החשש מעוקץ הדבורה. עקיצת דבורת הדבש עלולה לגרום לאדם רגיל לתופעות שהן בגדר הסביר: כאב, תפיחות וגרדת במקום העקיצה. כאשר העקיצה גורמת לאדם חום וגופו מתכסה אודם או בבהרות אדומות עדיף כי לא יימצא בקרבת דבורים.
מספר העקיצות שיספוג הדבוראי יקטן אם יפעל לפי הרגלי העבודה המקובלים במקצוע. בעבודה היום-יומית עם הדבורה נוהגים ללבוש מסכה להגנת הפנים ובגד בד עבה. הידיים, הזקוקות לחופש פעולה, נשארות ללא כפפות בדרך כלל, ורק בנסיבות מיוחדות, כמו בזמן רדיית דבש, לובשים הכפפות. ידיים חשופות מאפשרות חופש פעולה בעת פתיחת הכוורת במטרה לבחון את מצב ההטלה בחלות ולהתבונן בתנועת משפחת הדבורים.
הדבוראי מניח כי הדבורה מפנה את נשק העוקץ רק במקרים בהם להערכתה עלול להפגע מהלך החיים התקין של משפחת הדבורים.
א. בן נריה, מוותיקי מדריכי המקצוע בישראל, מסכם בספרו:
אכן, עקצנות הדבורה מטיל פחד - ובצדק - על רבים מהמתחילים במקצוע. אבל סבלנות והכרת אורחות חיי משפחת הדבורים יגרמו לו לסגל גישה נכונה. במקרה זה הדבורה כבר לא תמצא צורך להגן על עצמה והעוקץ יחדל מלהפחידו".
— א. בן נריה
הכשרה מקצועית
גידול דבורים כרוך בהכשרה מוקדמת.
המקצוע דורש מאמץ פיזי: לפי הערכות כוורת אחת אינה דורשת יותר משני ימי עבודה בשנה, אולם דבוראי מטפל לרוב במספר רב של כוורות, המפוזרות על פני מרחק רב; כמו כן העבודה מאופיינת בהעתקת מיקום הכוורות מאזור מרעה לאזור מרעה אחר, בניית קומות של כוורות, ורדיית דבש, כאשר אחד הקשיים הגדולים הוא ביצוע העבודות בעת לבישת הסרבל, המגן מפני עקיצות. הסרבל מחמם מאוד, מגביל את התנועה ומקשה על ביצוע העבודה.
גידול דבורים דורש תשומת לב מתמדת לפרטים על מנת לאבחן את מצב הכוורת ומצבם של הדברים. ניתן ללמוד על מצב זה מתנועת הדבורים בפתח הכוורת וממספר הפגרים הנזרקים ממנה. הדבוראי מקיים מעקב אחרי המכוורת גם כאשר היא נודדת לאזורי פריחה הרחוקים מביתו של מגדל הדבורים.
מיקום המכוורת
החומר הגולמי לייצור דבש, הצוף, מצוי בטבע. היקף הפריחה של צמחים מניבי צוף בסביבת הכוורת יחסית לכמות הכוורות המצויות בשטח הוא גורם חשוב במיקום המכוורת. כך לדוגמה בשנות המנדט הבריטי ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל היה המיקום הטבעי של הכוורות ליד פרדסי פרי ההדר. עונת הפריחה של ההדרים הייתה קצרה. הריח החריף של הפריחה עוררה את חושי האדם ואת הדבורים.
אם עומדים לרשות הדבוראי אזורי פריחה של אקליפטוס או פרחי בר, המניבים צוף, אפשר לנדוד עם מכוורת. הדבר כרוך בעלות, הן של ההובלה והן של נסיעות המעקב. היום מקובל לתאם את שטחי המרעה של הכוורות כדי לא להגיע למצב בו מספר הכוורות ימוקמו בסמוך אחת לשנייה ובכך יגבילו את הפקת הצוף.
בעת קביעת מיקום הכוורת נשקלים הפרמטרים הבאים:
- קרבה למקומות הפריחה (מקובל מרחק עד 500 מטר);
- המשטח צריך להיות מתאים לתעופת הדבורים: חשוף מספיק לשמש, המכוונת אותן ליציאה לאזורי הפריחה שהתגלו ולשיבה לכוורת. שכנות של שדרת עצים עוזרת לדבורים להתמצאות;
- הרחקת עשבי בר יבשים מאזור הכוורת, וזאת על מנת למנוע מצב בו שריפת קוצים פוגעת בכוורות;
- קרבה למקום המגורים של מגדל הדבורים. אך במרחק מריכוזי אוכלוסייה או ריכוזי בעלי חיים.
הכוורות מוצבות על גבי בסיס על מנת להגן עליהן מפני רטיבות. כאשר בשיפוע מהקרקע לפתח מוצב משטח נחיתה עליו נוחתות הדבורים המביאות את הצוף לכוורת, ועליו זוחלות הדוברים אל תוך הכוורת.
רכישת נחילים
רכישת נחילי דבורים מתבצעת בתחילת החורף. בתקופה זו, הנחיל קטן ונוח להעברה ממקום גידולו למקום קליטתו. בכוורת החדשה המשפחה מתפתחת ובהגיע האביב, עונת הפריחה, היא תמלא את יעודה. נחיל בריא כולל חלות עם תאים בדרגות שונות של התפתחות הדבורה: מתאים עם ביצים עד לתאים חתומים. מספר רב מדי של תאי זכרים - תאים מעט מוגדלים - אינו מעיד על מצב טוב של המשפחה. מצב ההטלות של נחיל הדבורים והאפשרות להבחיו בגילה של המלכה יצביע על פוריות נחיל הדבורים. גילוי תאי גידול מלכות - תאים רחבים יותר ומוגבהים - עלולים ללמד על מצב לא תקין של המשפחה כבר בשלב הקנייה של הכוורת. כאשר הנחיל מגיע ב"כוורית" כוורת מוקטנת, ממנה מועברות החלות עם הדבורים עליהן - במיומנות ובזריזות - כמעט מבלי שיחושו במעבר ממעון אחד למישנהו .
ציוד המכוורת
כוורת דבורים
ערך מורחב – כוורת דבורים
בית הדבורים נקרא כוורת (המושג החדש כיום - דבורית), ומקום בו מרוכזות מספר כוורות, ובו מתבצעות רוב עבודות הדבוראי, נקרא מכוורת. הכוורת בנויה כארגז בעל מכסה נפתח, ופתח תחתון שאפשר לשנות את גודלו לפי מזג האוויר וגודל אוכלוסיית הדבורים בכוורת. בתוך הכוורת יש מסגרות התלויות במאונך, בהם בונות הדבורים את החלות, על גבי שעוויות - יריעות שעווה דקות שעליהן מובלטת צורת משושים. השעווית גורמת לדבורים לבנות חלות אחידות וישרות, דבר המקל על עבודת הדבוראי. החלה בנויה מדונג - שעווה טבעית המיוצרת בבלוטות בגוף הדבורה, ועשויה תאים תאים בצורת משושה, כ-3000 תאים בכל צד של החלה, בהם הדבורים אוגרות מזון - דבש ואבקת פרחים, מטילות ביצים ומגדלות ולדות. כשאוכלוסיית הדבורים וכמות הדבש גדלות, אפשר להוסיף לכוורת עוד קומות - ארגזים פתוחים משני צדדיהם, המונחים על הכוורת, כשבהם עוד חלות.
כלים ומכשירים
- סרבל עבודה - מבד עבה, בעל שרוולים ארוכים. בדרך כלל, מכנסיים וחולצה מחלק אחד.
- כובע ומסווה לפנים - עשוי רשת.
- כפפות - אורכן עד למרפק, עשויות מבד עבה מאד, עור או גומי.
- מדף - מעין מפוח ידני או חשמלי, בעל מכל ששורפים בו שקים או עשבים. העשן היוצא ממנו מבריח את הדבורים, וגורם להן לאכסן בבטנן דבש רב (מחשש לשריפה בכוורת), פעולה זו אמורה למנוע מהן לעקוץ (הדבר לא נבדק מדעית).
- מכוור - מעין סכין דו צדדית המשמשת להפרדת קומות או חלות דבוקות.
הטיפול בכוורת
במסגרת הביקורת השוטפת על הכוורת מוציאים מתוכה את החלות ובודקים אותן. מתחילים בשליפת החלות המרכזיות. במידה והתפתחות הכוורת תקינה, החלה תיראה עם תאים המכילים דבורים בכל שלבי הגידול. במידה ואחד מהשלבים נעדר, קיים חשש לבריאות משפחת הדבורים.
במסגרת הביקורת כמו כן מנסים לאתר את המלכה. בדרך כלל כשהיא מהלכת אזי להקת דבורים "פועלות" בעקבותיה. במידה ומבחינים בתאים גדולים יותר מהרגיל, שפתחם כלפי מטה, הבנויים בדרך כלל בשולי החלה, מדובר ב"מלכונים" - הרי שמשפחת הדבורים מכינה עצמה להתפלגות, ומשמעות הדבר שהיקף התפוקה של הכוורת הנוכחית תרד. גם הימצאות זכרים עלול לעורר דאגה שכן זהו אות לכך שהמלכה החדשה טרם הופרתה.
-
שלבי התפתחות - במעבדה -
זחלים בתאים -
גלמים ללא הכיסוי העוטף אותם
מחזור העבודות
- ריבוי נחילים (משפחות דבורים צעירות) נעשה במספר שלבים. מגדלים מלכות חדשות, על ידי העברת זחלים בני יום אחד למלכונים (תאים גדולים יותר מהרגילים ושפתחם כלפי מטה), טפטוף כמות קטנה של מזון מלכות בתא (כדי שהדבורים "יבינו" שזחלים אלו אמורים לגדול למלכות) והחזרתם לכוורת שמלכתה הורחקה ממנה (דבר הגורם למוטיבציה אצל הדבורים לגדל מלכות חדשות). אפשר גם לאסוף מלכונים שהדבורים גידלו בצורה טבעית, דבר הקורה כשהמלכה הורחקה או כשיש צפיפות רבה בכוורת, ומופעל אינסטינקט התנחלות, הגורם לדבורים לגדל מלכות חדשות, עמם תעזובנה את הכוורת חלק מהדבורים הצעירות. יום עד יומיים לפני בקיעת המלכות מפצלים משפחות של דבורים ל־2-3 קבוצות קטנות ולאחר זמן מה מגישים להן את המלכונים. עבודה זו אפשר לעשות באביב או בסוף הקיץ.
- האכלה - מקובל להאכיל את הדבורים בתמיסת סוכר בסוף החורף בערך פעם בשבוע. מטרת ההאכלה היא לתת לדבורים אפשרות להתפתח לפני הפריחה כך שבבוא עונת האגירה המשפחה תהיה חזקה דיה לאגור כמות גדולה של דבש. בדרך כלל מאכילים גם לאחר הרדייה: הפרחים כבר נבלו, והמשפחה גדולה ודורשת מזון רב.
- העלאת קומות - כשמתחילה עונת האגירה יש להעלות קומות נוספות על הכוורות, וכשהן תתמלאנה יש להעלות קומות נוספות. מקובל לשים בין הקומה התחתונה לשאר הקומות רשת, דרכה יכולות לעבור רק פועלות ולא המלכה. רשת זו מגבילה את ההטלה לקומה התחתונה בלבד ובשאר הקומות החלות מכילות דבש בלבד - דבר המקל על הרדיה. העלאת הקומות חשובה גם למניעת ההתנחלות ולכן אין לאחר בה כלל.
- רדייה - הוצאת הדבש, נעשית בדרך כלל פעמיים בשנה, בסוף האביב ובסוף הקיץ. הדבורים מורחקות מחלות הדבש על ידי עשן, ניעור או על ידי ריח של פנול (חומצה קרבולית). החלות מועברות למכון הרדייה, שם מופק מהן הדבש על ידי כוח צנטריפוגלי.
- נדידה - באזורים בהם ישנה פריחה תקופה קצרה בלבד, מקובל להעביר את המכוורת ממקומה, למקום שבו פריחה עשירה יותר.
- מעקב - יש לבדוק את הכוורות לעיתים קרובות ולוודא שהן מתפתחות כראוי, שמלכתן נמצאת, ושהדבורים בריאות.
מחלות ומזיקים עיקריים
- רקבת הוולד האמריקאית - הוולד נרקב בערך בן 10 ימים, גופו מתכווץ ונעשה אלסטי ונודף ריח רקבון מהכוורת. מחלה מידבקת מאד, כמעט אי אפשר לרפא. יש להשמיד כוורות נגועות.
- רקבת הוולד האירופית - הוולד נרקב כבן 6 ימים, גופו נמתח ונעשה חום, ריח חמוץ מהמכוורת. יש לחזק כוורות נגועות, אפשר לטפל על ידי סטרפטומיצין או טראמיצין.
- מחלת השקית - הוולד מת והופך לשקית מלאה נוזלים. המחלה חולפת מעצמה.
- ורואה - קרציות טפילות היושבות על גבי הדבורה, בפרק בין הבטן והחזה, ומוצצות את דמה. כוורת חזקה תתמודד לבד עם המזיק, כוורת חלשה יש לחזק.
- עש הדונג - אוכל את החלות ונובר בעץ הכוורת. יש לנקות היטב את הכוורות ולהוציא חלות ריקות שבהן העש מטיל ביצים.
- צרעות - בעיקר הצרעה המזרחית, טורפות את הדבורים. יש להדבירן ולפזר להן מלכודות ופתיונות רעל.
התמחויות
קיימת בקרב הדבוראים התמחות בטיפוח מלכות בעלות תכונות משופרות כגון הטלה רבה, עמידות בפני מחלות ודבורות ממעטות לעקוץ.
כמו כן קיימת התמחות בהפקת מזון מלכות על ידי הנעת משפחת הדבורים לבנות "מלכונים" - תאים לגידול מלכות ולהזנתם במזון המיוחד שנועד למטרה זו.
תולדות המקצוע
גידול הדבורים החל עוד בתקופה הפרהיסטורית. עדויות רבות לקיומה של הדבוראות כמקצוע נמצאות בציורי קיר מהתקופה הפלאוליתית העליונה, במערות בצפון ספרד, במצרים, במסופוטמיה ובאסיה הקטנה. הפילוסוף היווני אריסטו, מביא בספרו מבחר מן החיבורים בביולוגיה" מחקר מקיף על גידול הדבורים.
הכוורות הקדומות היו עשויות בול עץ, חרס, קש או בוץ, ולא היו בהן חלות מיטלטלות. הדבוראי היה מרסק את החלות כדי להוציא את הדבש, והדבורים היו נאלצות לבנות כל שנה חלות חדשות, דבר שהיה מוריד ברמה משמעותית את תוצרת הדבש. עם המצאת החלות המיטלטלות, השעווית והרדיה הצנטרופוגלית, נעשתה מלאכתו של הדבוראי לקלה יותר ורווחית יותר.
דבוראות בארץ ישראל
בישראל, ארגון מגדלי דבורים בישראל ומועצת הדבש מסייעים לדבוראים בהדרכה, בקביעת אזורי הרעייה ובשיווק הדבש.
היסטוריה
בספרות המשנה והתלמוד, מופיעים כבר פרטים רבים על הדבורים, הדבוראות ועל כלי הדבוראי, דבר המעיד על נפוצות המקצוע ורדיית הדבש בארץ בתקופה זו.
בעת החדשה, ראשוני הדבוראים היהודים בארץ היה ראובן לרר ובנו משה מהמושבה נס ציונה, שלמדו את המלאכה מבני משפחת בלדנספרגר מירושלים, נוצרים פרוטסטנטים בני אלזס שבצרפת. בשנת 1910 הגיע כבר מספר הכוורות ל-1500. באותם ימים הייתה נפוצה בעיקר דבורת הדבש הארצישראלית, שהייתה רגזנית ועקצנית, נתנה מעט דבש, והרבתה להתנחל. בשנת 1931 הובאה לארץ הדבורה האיטלקית, שתכונותיה היו טובות הרבה יותר. בשנת 1948 הגיע מספר הכוורות בארץ ל-24,000, ב-1985 ל-70,000, וב-2005 ל-90,000.
צמחי הדבש בארץ ישראל
- ערך מורחב – רשימת צמחי הדבש
מיקום המכוורת נקבע בין השאר לפי הקרבה לצמחים המניבים צוף, אשר ממנו הדבורים יכולות להפיק דבש. לפי-כך מקובל לנדוד עם הכוורות למקומות שבהן קיימים צמחים כאלה בעונות שבהו יש פריחה. דגש מיוחד יש לפריחה של צמחים מהסוגים הבאים:
- רותם המדבר, רוזמרין רפואי וחמציץ נטוי - נמנים עם על הצמחים "המעוררים" . להם פריחה מוקדמת כבר בסוף החורף. אם מכוורת מצויה ליד צמחים מסוג זה, משפחת הדבורים נזקקת לפחות להזנה מלאכותית של תמיסת סוכר כמקובל בימי החורף כאשר אין לדבורים מקורות אחרים לקיום[2]. מקורות צוף זמינים מודדים את פעיות המלכה להטיל ביצים ומספר הפועלות גדל והן בכושר איסוף צוף מוגבר בעונת הפריחה העיקרית שהיא באביב, עת פריחת ההדרים. לאור החשיבות הכלכלית של הפריחה המוקדמת נהגו מגדלי הדבורים לנטוע צמחים אלה ודומיהם, המקדימים בפריחה, באזורים הקרובים לכוורות.
- פרי הדר - היא הפריחה החשובה, המניבה את הדבש המבוקש ביותר בשל צבעו וניחוחו.
- צמחי בר אביביים כגון: חרדל, גזרולבנה רפואית.
- אקליפטוס - שייך לקבוצת צמחי הדבש בעלי פריחה מאוחרת. קיימת נדידה לריכוזי עצים אלה לתקופה מוגבלת.
- פרחי בר - פורחים לאורך כל הקיץ. במקומות ריכוז של פרחים אלה כגון דרדר, ינבוט השדה ואפילו צבר מתקבלת תנובת דבש נאותה. החסרון הוא שהמכוורת מוצבת באזורים רחוקים - חשופה לגניבות, שריפות ולצרעות.
לקריאה נוספת
- א. בן-נריה, גידול דבורים, הוצאת ארגון מגדלי הדבורים בישראל, תל אביב, תש"י
- חיים גורן וריכב רובין, "כך החלה הכוורנות המודרנית בארץ", מדע – עתון מדעי לכל, כרך כ"ט, חוברת 4–5, ספטמבר 1985
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דבוראות |
- אתר מועצת הדבש מידע על ענף גידול הדבורים והדבוראות בישראל.
- קובי בן-שמחון, מלכודת דבש: קהילת חובבי הדבורים נחשפת, באתר הארץ, 29 ביולי 2011
- דבוראות חינוכית מרכז חינוכי המלמד ילדים על ענף המכוורת
- דְּבוֹרַאי או כַּוְרָן?, באתר האקדמיה ללשון העברית, שגיאה: זמן שגוי
- יעל אלנתן, 130 שנה לדבוראות בישראל - כל מה שיש לדעת על דבש, על דבורים ועל דבוראים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בספטמבר 2017
- מילון למונחי גידול דבורים (1944), באתר האקדמיה ללשון
הערות שוליים
- ^ השם "דבוראות" הוצע כחלופה לשם "כוורנות", מפני שהגיית המלה "כוורן" זהה להגייה של "קברן". בהודעה לעיתונות שפרסמו איגוד מגדלי הדבורים ומועצת הדבש בערב ראש השנה תשס"ה יוחסה החלטה זו לאקדמיה ללשון העברית, ואולם האקדמיה ללשון העברית לא קבעה את המונח כוורנות, ומעולם לא דנה בשינויו, אף שהיא מקבלת את שני המונחים[1].
- ^ שהרי הדבש שנאגר למטרת קיומם בחורץ נרדה על ידי האדם
25497253דבוראות