ארגון מגדלי דבורים בישראל
ארגון מגדלי דבורים בישראל נוסד ב-1929 כארגון מגדלי הדבורים העבריים בארץ ישראל, כאשר היו בידי היהודים 4,000 משפחות דבורים: 2,000 במישור חוף יהודה, 1,000 ב"מושבות שומרון" - חדרה, זכרון יעקב והסביבה וכ-1,000 בעמק יזרעאל ובגליל. מחוץ לסקטור היהודי היו בארץ 25,000 משפחות דבורים בכדי חרס ומאות אחדות בכוורות מודרניות.
הארגון הוקם בשנת 1929. קדמה לו התארגנות של מושבות יהודה, שהקימו ב-1917 את "אגודת מגדלי דבורים". בשנות ה-30 החל הארגון לפתח את פעולתו, הודות למימון של מחלקת הדבש בתנובה. באותה תקופה עסק הארגון בנושא שיווק הדבש כנושא עיקרי, בנוסף לטיפול בנושאים מקצועיים אחרים.
לאחר הקמת "מועצת הדבש" בשנת 1969, התחלקו סמכויות הארגון בין שני הגופים.
בתקופת המנדט הבריטי
בתקופת המנדט הבריטי לארץ ישראל הענף קודם והורחב. היא נקטה בצעדים הבאים:
- שחרור ממכס של הסוכר שנועד להזנת הדבורים בעונת החורף, כאשר אין לדבורים די צוף ממקורות טבעיים למחייתן.
- כאשר היו הקצבות בחלוקת הסוכר בתקופת מלחמת העולם השנייה ניתן למגדלי הדבורים סוכר בהקצבה מיוחדת, עם תוספת של צבע לסימונו, על מנת למנוע את הגעתו לשוק השחור[דרוש מקור][1].
- מתן הלוואות לרכישת נחילים.
- הדרכה וקורסים באמצעות המכוורות הממשלתיות בחוות החקלאיות הממשלתיות ליד עכו ובחוות חפציבה ליד חדרה.
- סיוע לארגון מגדלי הדבורים בהסדר השוק וארגון המכירות של הדבש.
להלן קצב ההתפתחות של משק הדבורים בשנות המנדט:[2]
| השנה | מספר המכוורות | מספר הכוורות |
|---|---|---|
| 1930 | 100 | 4,000 |
| 1933 | 150 | 6,000 |
| 1936 | 250 | 15,000 |
| 1939 | 300 | 17,000 |
| 1942 | 300 | 21,000 |
| 1945 | 283 | 25,000 |
| 1948 | 300 | 24,500 |
הארגון היום
ארגון מגדלי הדבורים בישראל הוא אגודה חקלאית שיתופית המאגדת את כלל מגדלי הדבורים בישראל. מטרות הארגון הן לקדם את ענף הדבורים ולטפח את הצד המקצועי, לייצג את הדבוראים ולפעול לשיפור תנאיהם.
הארגון פועל בשיתוף פעולה עם מועצת הדבש, המשמשת כרשות מבצעת לענף, ועם מחלקת הדבורים בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) העוסקת בשלושה תחומים עיקריים: הדרכה חקלאית, הכשרה חקלאית וייצור ידע מקצועי.
הסמכות העליונה של הארגון נתונה בידי האספה הכללית. אחת לשנתיים בוחרת האספה במועצה (מזכירות מורחבת), וקובעת את מספר חבריה. מתוך המועצה נבחרת מזכירות מצומצמת בת 7 חברים וכן יו"ר.
מועצת הדבש
המועצה לייצור ושיווק דבש, היא חברה פרטית שנוסדה בשנת 1969. היא מכונה בקצרה מועצת הדבש, ומהווה רשות מבצעת לארגון מגדלי הדבורים בישראל, והיא האמונה (בין השאר) על אכיפת עמידת מגדלי הדבורים בתקנות החלות עליהם, ומניעת עיסוק ללא היתר בתחומי ייצור הדבש והדבוראות. המועצה שואבת את סמכויותיה מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יצור דבש ומכירתו) תשל"ז 1977[3].
נגד הארגון הועברה ביקורת קשה על עבודתו הלא מסודרת, אי עמידה בהתחייבויותיו, אי סדרים כספיים, ועוד תקלות רבות שהתגלו על ידי מבקר המדינה בשנים 1991[4][5] ו-1998[6][7], בהם אף המליץ לסגור את הארגון ולבטל את הרגולציה על תחום הדבוראות בישראל, אך הארגון ממשיך לפעול.
ב-יולי 2017 אושר בקריאה ראשונה הצעת חוק של חברת הכנסת שרן השכל לביטול "מועצת הדבש".
דבשים - החברה המרכזית לשיווק דבש
בשנת 1991, בעקבות היווצרות עודפי דבש גדולים בענף, הוקמה חברת דבשים, אשר נועדה להתמודד עם בעיית עודפי הייצור של הכוורנים, במטרה למכור את העודפים למשווקים, או אף לשווק אותם בעצמה.
בשנת 1993 הקים שר החקלאות, יעקב צור, ועדה אשר תבחן את הקשר בין מועצת הדבש וחברת דבשים, וגילה כי החברה מנוהלת על ידי חמישה בעלי תפקידים בכירים במועצה. (מנכ"ל המועצה, וארבעה מחברי מועצת המנהלים שלה) הוועדה המליצה למנוע ניגוד אינטרסים זה על ידי חיוב בעלי תפקידים אלה להתנתק מאחד מתפקידיהם. (במועצה או בחברת דבשים) יעקב צור קיבל את המלצות הוועדה במרץ 1993, והורה על ביצוען בתוך שבועיים. בפועל, הפרדה זו התרחשה רק בדצמבר 1995. (באותה שנה עברה גם הבעלות על החברה לארגון מגדלי הדבורים, ארגון האב של מועצת הדבש)
דו"ח מבקר המדינה לשנת 1998 ציין התנהלויות כספיות חריגות, ורישומים חסרים של עסקאות בהיקפים של מאות אלפי שקלים. גם בחינת מלאי הדבש במחסני דבשים על ידי מבקר המדינה מצאה שהרישומים אינם תואמים את הנמצא בפועל במחסני החברה.
בשנת 1998 פתח משרד החקלאות את ייבוא הדבש גם למשווקי מזון. חלוקת הרישיונות נעשתה בדרך של הגרלה בין 56 מבקשים, אך מדו"ח מבקר המדינה מתברר שכל 6 הזוכים בהגרלה נשלחו על ידי חברת דבשים, והסכימו שבמקרה של זכייה בהגרלה, יעבירו אליה את הרישיון. (וכך, למעשה, נוטרל כל סיכוי לתחרות בתחום).
בסיס חוקי
הבסיס החוקי לסמכויות הארגון מקורן בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים[8][9][10][3], אשר מהווה חלק מהתקנות לשעת חירום[11] אשר מוכרזת מחדש, שנה אחר שנה, מאז קום המדינה.
ביקורת חריפה הועברה על הארגון על ידי מבקר המדינה בשנים 1991[4], ו-1998[6] בתחומים רבים, ונחיצותו הוטלה בספק. המלצת המבקר הייתה לסגור את המועצה, ולבטל את הדרישה החוקית לרישיונות לעיסוק בייצור, החזקה ושיווק דבש.
ראו גם
לקריאה נוספת
- א. בן-נריה, גידול דבורים, הוצאת ארגון מגדלי הדבורים בישראל, תל אביב, תש"י
קישורים חיצוניים
- אתר מועצת הדבש מידע על ענף גידול הדבורים והכוורנות בישראל
- גיל קליאן, בדיקת "כלכליסט": דרישת מבקר המדינה לפתוח את שוק הדבש לתחרות נותרה ללא מענה, כלכליסט, 24 באוגוסט 2011
- מחקר: הדבש בישראל יקר פי 3.5 לעומת ארצות הברית ופי 2 לעומת אנגליה, כלכליסט, 21 בספטמבר 2011
- עקיבא ביגמן, ארץ זבת דבש בפיקוח, מידה, 15 בספטמבר 2012
- אורי עקביה, כל-כך מתוק להיות קרטל, מידה, 6 במאי 2013
- טל מוסקוביץ', אבי עמית, אנטוניה ימין, תחקיר: מי דואג לשמור על מחירו הגבוה של הדבש בארץ?, נענע10, 21 באוגוסט 2013
- משה ליכטמן, עקיצות הדדיות: על הקרב בין מועצת הדבש ומגדלי הדבורים, באתר גלובס
- עידן ארץ, חלב, דבש ואפילו אגוזים: המועצות והאנשים שמכתיבים כבר 7 עשורים את יוקר המחיה בישראל, באתר גלובס, 15 ביולי 2022
ארגון מגדלי דבורים בישראל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ כך היה גם בשנות הצנע בשנים הראשונות למדינת ישראל
- ^ גידול דבורים, להלן בפרק לקריאה נוספת
- ^ 3.0 3.1 צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז, 1977
- ^ 4.0 4.1 מבקר המדינה, המועצה לייצור ולשיווק של דבש, דוח שנתי 42 לשנת 1991, עמ' 462.
- ^ דוח "המועצה לייצור ולשיווק של דבש"
- ^ 6.0 6.1 מבקר המדינה, המועצה לייצור ולשיווק של דבש, דוח שנתי 49 לשנת 1998, עמ' 248.
- ^ דו"ח שנתי 49
- ^ חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח, 1957
- ^ צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תחליף דבש), התשכ"א, 1960
- ^ צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסחר בדבש), התשכ"ג, 1963
- ^ סעיף 2 ל"חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957" - "חוק זה לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף אכרזה לפי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948."
35659932ארגון מגדלי דבורים בישראל