גוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה

גוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה
Gustav IV Adolf
לידה	1 בנובמבר 1778; סטוקהולם, ממלכת שוודיה
פטירה	7 בפברואר 1837 (בגיל 58); סנט גאלן, שווייץ
מדינה	שוודיה
מקום קבורה	כנסיית רידרהולם, סטוקהולם
בת זוג	פרדריקה מבאדן
שושלת בית הולשטיין-גוטורפ
אב	גוסטב השלישי, מלך שוודיה
אם	סופיה מגדלנה, נסיכת דנמרק
צאצאים	ראו בהמשך
יורש העצר	גוסטב
	29 במרץ 1792 – 29 במרץ 1809; (17 שנים)
	→ גוסטב השלישי קרל השלושה עשר ←

גוסטב הרביעי אדולף (בשוודית: Gustav IV Adolf; ‏ 1 בנובמבר 1778 – 7 בפברואר 1837) היה מלך שוודיה מ-1792 ועד הדחתו ב-1809. הוא היה בנם של גוסטב השלישי ושל רעייתו, סופיה מגדלנה, בתם הבכורה של פרדריק החמישי, מלך דנמרק ושל רעייתו הראשונה, לואיז, נסיכת בריטניה. הוא היה השליט השוודי האחרון של פינלנד, לאחר שזו נכבשה על ידי אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה ב-1808 – 1809, אירוע שהיה הגורם הישיר לנפילתו האלימה של גוסטב. לאחר הפיכה צבאית, נלכד המלך על ידי קציני צבא ואולץ לוותר על כסאו בשם משפחתו ב-29 במרץ, יום השנה למותו של אביו. ב-6 ביוני אומצה החוקה ועד 1974 היה תאריך זה לחג הלאומי של שוודיה. את גוסטב הרביעי ירש דודו חשוך הילדים, קרל השלושה עשר, שעשה מאמצים מרובים למצוא לו יורש ושנה לאחר מכן מצא אותו בדמותו של הקצין הצרפתי ז'אן בפטיסט ברנדוט, שב-1818 מלך תחתיו בשם קרל הארבעה עשר והוא אבי שושלת המלוכה הנוכחית של שוודיה.

בעבר התקיים יישוב בשם גוסטביה, שנקרא על שמו, באי ריגן שהיה בזמנו חלק מפומרניה השוודית, שאבדה לשוודיה במלחמות הנפוליאוניות.

ביוגרפיה

ראשית חייו

גוסטב אדולף נולד בסטוקהולם ב-1 בנובמבר 1778, לגוסטב השלישי, מלך שוודיה ולסופיה מגדלנה מדנמרק, בתם של פרדריק החמישי, מלך דנמרק ולואיז, נסיכת בריטניה. השמועות שנפוצו אז היו שאביו הביולוגי היה אציל פיני, הברון ומאוחר יותר הרוזן אדולף פרדריק מונק, אך שמועות אלו מעולם לא הוכחו. לאחר לידתו הוא הושם תחת השגחתה של אשת החצר מריה אורורה אוגלה. הוא גודל בחסותם של אביו ושל נילס פון רונזשטיין הליברלי. עם רציחתו של אביו במרץ 1792, ירש אותו גוסטב אדולף בהיותו בן 14 ועוצר הממלכה היה דודו, קרל, דוכס סדרמאנלנד, שלימים מלך כקרל השלושה עשר, כאשר אחיינו נאלץ להתפטר ולברוח משוודיה ב-1809.

באוגוסט 1796 הסדיר קרל למלך הצעיר ביקור בסנקט פטרבורג כדי להסדיר את נישואיו לנכדתה של יקטרינה הגדולה, אלכסנדרה פבלובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. בכל אופן, ההסדר כשל בשל סירובו העיקש של גוסטב לאפשר לכלתו המיועדת את חופש הפולחן על פי עיקרי אמונתה הפרבוסלבית. לא נראה שמישהו חשב אז שסיבות רגשיות עמדו בבסיס האדיקות החריגה הזאת של גוסטב. נהפוך הוא, כאשר הוא הגיע לפרקו באותה שנה, ולפיכך סיים את תקופת העוצרות, ברכו רבים על העובדה שכעת שוודיה לא נאלצה להתמודד עם גאון מבולבל, אלא עם מלך ירא שמיים.

מלך

עם סיום תקופת העוצרות, פיטר גוסטב אדולף באופן מידי את יועצו הראשי השנוא של העוצר, גוסטב אדולף רויטרהולם, ובכך הגביר את האהדה הציבורית כלפיו. ב-31 באוקטובר 1797 נשא גוסטב לאישה את פרדריקה מבאדן, נכדתו של קרל פרידריך, הדוכס הגדול של באדן. נראה היה שנישואין אלו יגרמו למלחמה נגד רוסיה, אך השנאה הפנאטית המשותפת של פאבל הראשון, קיסר רוסיה, ושל גוסטב אדולף כלפי הרפובליקה הצרפתית, הובילה לכריתת ברית בין השניים. ואכן, אימתו של המלך מנגע היעקוביניזם, היה עז, וגרם לו להיות מחויב בהדרגה לשרידותה של אירופה, עד לנקודה שבה הוא החליט לדחות את טקס ההכתרה שלו בכמה שנים, ולו כדי להימנע מכינוס הפרלמנט. עם זאת, אי הסדר במצבה הפיננסי של שוודיה, שברובו היה ירושה מהמלחמה שניהל גוסטב השלישי נגד רוסיה, בנוסף לבצורת שהתחוללה בשנים 1798 ו-1799, אילצו אותו לזמן את הפרלמנט במרץ ובאפריל 1800. כאשר ראה גוסטב שהוא נתקל בהתנגדותם של חברי הפרלמנט, הוא היה נחוש בדעתו לא לכנסו יותר לעולם.

אובדן פינלנד

שלטונו של גוסטב אדולף היה כושל ועתיד היה להסתיים באופן פתאומי. ב-1805, הוא הצטרף לקואליציה האנטי-צרפתית השלישית נגד נפוליאון. מסע המלחמה שלו התנהל בצורה גרועה ושוודיה איבדה את פומרניה השוודית לצרפתים. כאשר בעלת בריתו, רוסיה, כרתה שלום והפכה להיות בעלת בריתה של צרפת בטילזיט ב-1807, נותרו שוודיה ופורטוגל בעלות הברית היחידות של בריטניה באירופה. ב-21 בפברואר 1808, פלשה רוסיה לפינלנד, שהייתה עד אז בשליטת שוודיה, כדי לכפות על שוודיה להצטרף לאימפריה הנפוליאונית. במקביל, הכריזה גם דנמרק מלחמה על שוודיה. תוך כמה חודשים, איבדה שוודיה את כל שטחה של פינלנד לטובתה של רוסיה. כתוצאה ממלחמה זו, ב-17 בספטמבר 1809, במסגרת הסכם פרדריקסהאמן, מסרה שוודיה השליש המזרחי של שטחה לרוסיה. כתוצאה מכך הוקמה הדוכסות הגדולה של פינלנד במסגרת האימפריה הרוסית.

ההפיכה וההתפטרות

התבוסה במלחמה ומנהיגותו הכושלת והבלתי יציבה של גוסטב אדולף, זירזו את הדחתו במסגרת קשר של קציני צבא.

ב-7 במרץ 1809, הצית לוטננט קולונל גאורג אדלרספאר, מפקד הצבא שהוצב בורמלנד, מהפיכה, על ידי הנפת דגל המרד בקרלסטד והחל לצעוד לכוון סטוקהולם. כדי למנוע מהמלך להצטרף לכוחות הנאמנים לו בסקונה, התפרצו ב-13 במרץ, שבעה מהקושרים בהנהגתו של קרל יוהאן אדלרקרויץ, לאגף המגורים של המלך בארמון, עצרו את המלך וכלאו אותו ואת בני משפחתו בטירת גריפסהולם. דודו של המלך, קרל, שוכנע לאחר מכן לקבל על עצמו את מנהיגות הממשלה הזמנית, שעל הקמתה הוכרז באותו יום.

ב-29 במרץ, כדי לשמור את כס המלכות עבור בנו, התפטר גוסטב אדולף מרצונו, אך ב-10 במאי הכריז הפרלמנט, שנשלט על ידי הצבא, שלא רק גוסטב אדולף, אלא כל משפחתו תנושל מהכתר, אולי על רקע השמועות על היותו בן בלתי חוקי. סיבה הגיונית יותר להחלטה זו, הייתה שהמהפכנים חששו שבנו של גוסטב אדולף, אם הוא יירש את כס המלכות, ינקום בהם כאשר יגיע לפרקו. ב-5 ביוני, הוכרז הדוכס קרל, דודו של גוסטב אדולף, כקרל השלושה עשר, לאחר שקיבל על עצמו חוקה ליברלית חדשה, שאושררה על ידי הפרלמנט למחרת היום. בדצמבר, הועברו גוסטב ומשפחתו לגרמניה.

בתקופת גלותו, נשא גוסטב אדולף מספר תארים, כולל רוזן גוטורפ ודוכס הולשטיין ובסופו של דבר התיישב בסנט גאלן שבקנטון סנט גאלן שבשווייץ. שם הוא התגורר במלון קטן בבדידות ובעוני תחת השם קולונל גוסטבסון. שם הוא גם לקה בשבץ מוחי ומת. על פי הצעתו של אוסקר השני, מלך שוודיה, הועברה בסופו של דבר גופתו לשוודיה ונטמנה בכנסיית רידרהולם שבסטוקהולם.