קרל השלושה עשר, מלך שוודיה
 | |||||||||
| קרל השלושה עשר, מלך שוודיה | |||||||||
| לידה |
7 באוקטובר 1748 סטוקהולם, ממלכת שוודיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בפברואר 1818 (בגיל 69) סטוקהולם, האיחוד השוודי-נורווגי  | ||||||||
| מדינה |
שוודיה  נורווגיה | ||||||||
| מקום קבורה | כנסיית רידרהולם, סטוקהולם | ||||||||
| בת זוג | הדוויג אליזבת שרלוטה מהולשטיין-גוטורפ | ||||||||
| שושלת בית הולשטיין-גוטורפ | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
קרל השלושה עשר (בשוודית: Karl XIII; 7 באוקטובר 1748 – 5 בפברואר 1818) היה מלך שוודיה מ-1809 ועד מותו ומלך נורווגיה מ-1814 ועד מותו. הוא היה בנם השני של אדולף פרדריק, מלך שוודיה ושל רעייתו, לואיזה אולריקה מפרוסיה, אחותו של פרידריך השני, מלך פרוסיה.
אף על פי שהוא ידוע בשוודיה כקרל השלושה עשר, הוא למעשה המלך השוודי השביעי ששמו היה קרל, עקב העובדה שאחד מקודמיו, קרל התשיעי, מלך שוודיה (מלך בשנים 1604–1611), אימץ את המספור הנ"ל על פי היסטוריה אגדית של שוודיה.
ראשית חייו
בהיותו בן ימים ספורים קיבל הנסיך קרל מינוי של גרנד-אדמירל. הוא תואר כרקדן טוב במסגרת תיאטרון החובבים של חצר המלכות. על פי המדווח, לא היו לו יחסי קרבה עם אמו. המלכה גילתה העדפה לילדיה הצעירים יותר, סופיה אלברטינה ופרדריק אדולף. קרל, לעומת זאת, היה הבן החביב על אביו ובאישיות של שניהם היו קווי דמיון. הוא גם היה קרוב לאחיו גוסטב בתקופת ילדותם.
בשל היותו שני בסדר הירושה לאחר אחיו הבכור גוסטב, הוא סומן כבר מההתחלה ככלי שרת של האופוזיציה. כבר בשנות השישים של המאה ה-18, ניסו אנשי מפלגת "הכובעים" להסיתו כנגד אחיו נסיך הכתר, בנצלם את קשריו לרוזנת בריטה הורן, בתו של איש מפלגת הכובעים, אדם הורן. לעומת זאת, גוסטב תמיד ניסה למנוע מהאופוזיציה לנצל את אחיו ומאמצים אלו הגיעו לשעת המבחן הראשונה שלהם במשבר בשנת 1768, כאשר קרל, בסופו של דבר לא אפשר למפלגת הכובעים לנצל אותו. ב-1770 הוא ערך מסע בגרמניה ובצרפת לבדו.
מלכות גוסטב השלישי
לאחר מותו של אביו ב-1771, בעת שאחיו, נסיך הכתר, היה מחוץ לשוודיה, ניסו שוב אנשי מפלגת הכובעים להסית את קרל כנגד אחיו, אז כבר המלך גוסטב השלישי ואמו, לואיזה אולריקה, ניצלה זאת כדי לקבל את זכויותיה כמלכה-האלמנה בסיועם של אנשי מפלגת הכובעים. עם עזיבתה של המלכה לפרוסיה, ועם שובו של גוסטב השלישי לשוודיה, הצליח זה האחרון להעביר את קרל לצדו.
ב-1772, שיתף קרל פעולה עם אחיו בהפיכה שהוא ביצע נגד הפרלמנט. הוטלה עליו המשימה לנצל את קשריו במפלגת הכובעים כדי לנטרל אותה ולהבטיח את נאמנותם של המחוזות הדרומיים של שוודיה באמצעות שימוש בכוח צבאי, משימה שהוא ביצע בהצלחה. כאות הערכה לפועלו, הוענק לו התואר דוכס סדרמאנלנד.
כבר משלב מוקדם היה קרל חלק מתוכניותיה של אמו להסדיר נישואים פוליטיים לילדיה. על פי בקשת אמו, הוא היה אמור להינשא לאחייניתה, בת דודתו, פיליפינה מברנדנבורג-שוודט, תוכנית שהוא נתן לה את הסכמתו ב-1770. עם זאת, הממשלה סירבה לנהל על כך משא ומתן בשל העלויות הגבוהות הצפויות. ב-1772 לאחר עלייתו לכס המלוכה של גוסטב השלישי, ולאחר ההפיכה שבעקבותיה עברה שוודיה למשטר מונרכי אבסולוטי, שם גוסטב השלישי קץ לתוכניות אלה, בניגוד לדעתה של אמו והחל לנהל משא ומתן על נישואי קרל עם בת דודתו, הדוויג אליזבת שרלוטה מהולשטיין-גוטורפ. בשל העובדה שנישואיו של המלך לא באו לידי מימוש, הוא שאף להטיל על אחיו את משימת הבאת היורש לכתר. באוגוסט 1773 הביע קרל את הסכמתו לנישואים ושנה לאחר מכן התקיים טקס הנישואים. לאחר הריון שווא של הנסיכה הדוויג ב-1775, הצליח המלך לממש את נישואיו. הזוג המלכותי חי למעשה בנפרד והשניים ניהלו יחסים מחוץ לנישואים. במהלך משבר הירושה של 1778, כאשר המלכה-האלמנה, לואיזה אולריקה, הטילה ספק בחוקיות ילדו של גוסטב השלישי, צידד קרל באחיו כנגד אמם, וזאת למרות העובדה שהוא היה זה שהביא לידיעתה את השמועות הנוגעות לחוקיות הילד, שמועות שהוא חסך מאחיו.
קרל תואר כאדם תלותי וניתן להשפעה בקלות. מספרם הרב של הפרשיות אודותו, הקנו לו מוניטין של אדם מופקר. הוא היה ידוע בשל "ההרמון" שלו, שהידועות מביניהן היו אוגוסטה פון פרזן, שרלוט אקרמן, מריאנה קוסקול ושרלוט סלוטסברג. זו האחרונה הייתה ידועה בהשפעה הפוליטית החזקה שלה עליו. לאחר שנות התשעים של המאה ה-18, כאשר בריאותו התדרדרה והוא סבל מסדרה של התקפי שיגרון, השתפרו יחסיו עם רעייתו והשפעתה עליו גברה.
הדוכס היה ידוע בעניין שגילה לתחום העל-טבעי והמיסטיקה והוא היה מעורב בפעילותן של כמה אגודות סתרים. הוא גם נמנה עם הבונים החופשיים. על פי המדווח, הוא היה לקוח של מגדת העתידות, אולריקה ארבידסון וכן גילה חיבה למתקשר, הנריק גוסטב אולפבנקלו. ב-1811, לאחר עלייתו לכס המלוכה, הוא ייסד את "מסדר קרל השלושה עשר", מסדר אבירות שעל חבריו נמנו רק בונים חופשיים פרוטסטנטים.
בתקופתה היותו דוכס הוטלו על קרל כמה משימות פוליטיות. ב-1777 הוא כיהן כעוצר בעת שאחיו שהה ברוסיה. ב-1780 הוא שימש כמפקד העליון של הצבא באופן פורמלי במהלך שהותו של המלך בספא. באותה שנה, נקב גוסטב השלישי בשמו כעוצר אפשרי במקרה שבנו יירש את כסאו בעודו קטין. עם זאת, הוא לא מונה להיות עוצר במהלך מסעו של המלך לאיטליה ולצרפת ב-1783 – 1784. בשנים שלאחר מכן, הוא הושפע מגוסטב אדולף רויטרהולם, שהיה ממתנגדי המלך וכתוצאה מכך סר חנו בעיני אחיו. ב-1785 הוצע לו לקבל את התואר דוכס קורלנד בתמיכתו של המלך, אך תוכנית זו לא יצאה מעולם לפועל.
עם פרוץ מלחמת רוסיה-שוודיה ב-1780, הוא שירת בהצטיינות כאדמירל בצי השוודי, בעיקר בקרבות בהוגלנד ובאלנד. בזה האחרון הוא היה יכול להשיג ניצחון אלמלא הרשלנות הבלתי מוסברת של השני לו בסולם הפיקוד, האדמירל לילהורן.
בסתיו 1789 הביעה הנסיכה הדוויג שרלוט אליזבת את רצונה להדיח את גוסטב השלישי ולהושיב על כס המלכות את בעלה במקומו. היא הסתמכה על החוקה השוודית משנת 1772, שאותה היא ראתה כאמצעי טוב עבור האצולה הנאורה ובעקבות המלחמה וחקיקתו של "חוק האחדות והביטחון" להחלשת כוחה של האצולה, היא הפכה להיות הגורם מוביל באופוזיציה. היא שיתפה פעולה עם אחיהם הצעיר של גוסטב וקרל, הנסיך פרדריק אדולף ועם גוסטב אדולף רויטרהולם. על פי התוכנית היה קרל אמור להיות הסמל של ההתנגדות לחוק האחדות והביטחון לכשתגיע השעה לכך. כאשר הגיע השעה לפעול, סירב קרל לשתף פעולה וההפיכה המתוכננת לא יצאה לפועל.
לקרל היו קשרים קרובים לאופוזיציה לגוסטב השלישי, אך בספק אם הוא ידע על התוכניות לרצוח אותו או שהוא תמך בתוכניות אלה.
עוצר לגוסטב הרביעי אדולף
לאחר רצח גוסטב השלישי ב-1792, כיהן קרל כעוצר למלך שוודיה עד 1796 בשמו של אחיינו, גוסטב הרביעי אדולף, שהיה קטין כאשר אביו נורה בבניין האופרה המלכותית השוודית. גוסטב השלישי כבר הביע את רצונו שאחיו יהיה העוצר וכאשר הוא גסס, הוא שינה את צוואתו ובעוד שהוא השאיר את קרל כעוצר, הוא התנה שהוא לא יהיה שליט אבסולוטי, אלא כפוף לממשלה שחבריה היו מתומכיו של גוסטב השלישי. לאחר מותו של אחיו, ערער קרל על הצוואה ונתנה לו סמכות בלתי מוגבלת כעוצר יחיד.
כעוצר, לא רצה קרל והוא גם לא היה מסוגל לנהל את ענייני המדינה. תחת זאת הוא הפקיד את סמכויות המדינה בידי הממשלה ובידיו של יועצו הנאמן, גוסטב אדולף רויטרהולם, שהשפעתו עליו הייתה חזקה מאוד. ארבע השנים הללו נחשבו אולי לעלובות ולאומללות ביותר בהיסטוריה של שוודיה. רויטרהולם שימש למעשה כעוצר בפועל ללא עוררין במשך כל תקופת העוצרות. פסקי הדין המתונים של המעורבים ברצח גוסטב השלישי משכו תשומת לב ציבורית. המגעים להסדרת הנישואין למלך הצעיר פגעו ביחסים עם רוסיה והברית עם צרפת המהפכנית גרמו לסלידה מצדן של מעצמות אחרות.
עם הגיעו של גוסטב הרביעי אדולף לגיל בגרות בנובמבר 1796, הסתיימה תקופת העוצרות של קרל. יחסיו עם אחיינו היו לבביים, אם כי מעולם לא קרובים. ב-1797 ו-1798 ילדה אשתו שני ילדים שמתו בלידתם. לאחר מכן, יצאו קרל והדוויג למסע בגרמניה ובאוסטריה שנמשך עד 1799.
ב-1803, גרמה פרשת בוהמן לעימות בין גוסטב הרביעי לבין קרל והדוויג. ההיכרות בין בני הזוג לבין המיסטיקן קרל אדולף בוהמן (Boheman) החלה ביוזמתו של הרוזן מגנוס סטבוק כבר ב-1793 והייתה לו השפעה חזקה עליהם באמצעות ההבטחות שנתן להם לחשוף בפניהם סודות מדעיים של תורת הנסתר. בוהמן הכניס אותם לאגודת הסתרים, "הוורד הצהוב" ב-1801, שאליה התקבלו בני שני המינים. בוהמן נעצר על רקע ניסינו לצרף לאגודה את המלך, שהאשים אותו במהפכנות והגלה אותו. קרל והדוויג נחקרו באופן בלתי רשמי על ידי המלך והדוויג נחקרה גם בנוכחות חברי המועצה המלכותית. ב-1809 מונה קרל שוב להיות המפקד העליון במהלך שהותו של גוסטב הרביעי בפינלנד. גם אם הוא לא היה מעורב, הוא ככל הנראה ידע על התוכניות להדחתו של אחיינו מכס המלוכה ב-1809. הוא נותר פסיבי במהלך ההפיכה ומונה להיות העוצר על ידי חברי קבוצת הקושרים לאחר שהוא היה סמוך ובטח שהמלך המודח לא נמצא בסכנת חיים. בתחילה הוא לא היה מוכן לקבל על עצמו את הכתר, אך כאשר היה ברור שבנו של גוסטב הרביעי לא בא בחשבון לרשת אותו, הוא קיבל על עצמו להיות מלך.
מלך
ב-13 במרץ 1809 מינו אלו שהדיחו את גוסטב הרביעי אדולף את קרל כעוצר ובסופו של דבר הוא נבחר להיות המלך על ידי הפרלמנט. בנובמבר אותה שנה הוא לקה בהתקף לב ולא היה מסוגל להשתתף בדיוני הממשלה. החוקה החדשה שכוננה אז הקשתה על מעורבותו בפוליטיקה. ניסיון שנעשה בשנה שלאחר מכן להגדיל את סמכות המלך, לא צלח, בשל חוסר ההחלטיות שלו ובשל מצבו הבריאותי הרעוע.
בעת עלייתו לכס המלוכה היה קרל בן 60, תשוש וחולה. מצב זה הצריך חיפוש אחר יורש מתאים. הבחירה הראשונה נפלה על הנסיך הדני, כריסטיאן אוגוסטוס, שעם אימוצו על ידי קרל, שונה שמו לקרל אוגוסט. אך חודשים ספורים לאחר הגעתו לשוודיה מת הנסיך. אחד מהגנרלים של נפוליאון, ז'אן בפטיסט ברנדוט, נבחר להיות יורשו. נסיך הכתר החדש לקח על עצמו את תפקידי הממשל זמן קצר לאחר שהגיע לשוודיה ב-1810. מצבו הבריאותי של קרל התערער בהדרגה, בעיקר לאחר 1812 ולמעשה הוא רק נכח בדיוני הממשלה אך לא היה מעורב בהם. את הישיבות ניהל למעשה נסיך הכתר. קרל איבד את זיכרונו ולא היה מסוגל עוד לתקשר עם סביבתו.
עם כינונו של האיחוד השוודי-נורווגי ב-4 בנובמבר 1814, היה קרל למלך נורווגיה תחת השם קרל השני. לאחר שמונה שנים שבהן הוא היה מלך רק בתואר, מת קרל השלושה עשר ב-5 בפברואר 1818 מבלי להעמיד יורש טבעי. ברנדוט ירש את כסאו ומלך תחת השם קרל הארבעה עשר.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
- קרל השלושה עשר, מלך שוודיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קרל השלושה עשר, מלך שוודיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: גוסטב הרביעי אדולף |
מלכי שוודיה | הבא: קרל הארבעה עשר |
