הדוכסות הגדולה של פינלנד
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה אוטונומית במסגרת האימפריה הרוסית | ||
| שפה נפוצה | פינית | ||
| עיר בירה | הלסינקי | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך | 5 בספטמבר 1809 | ||
| פירוק | |||
| תאריך | 6 בדצמבר 1917 | ||
| ישות קודמת |
 שוודיה | ||
| ישות יורשת |
 פינלנד | ||
| שטח בעבר | 338,145 קמ"ר (נכון ל־1914) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 3,000,000 (נכון ל־1914) | ||
הדוכסות הגדולה של פינלנד הייתה ישות מנהלית אוטונומית בתוך האימפריה הרוסית בשנים 1809–1917. הדוכסות קדמה למדינה העכשווית פינלנד. במשך כל התקופה נהנתה הדוכסות מעצמאות בענייני פנים ובנושאים מסוימים אף זכתה לעצמאות מסוימת מחוץ לגבולות האימפריה. בירת הדוכסות הייתה תחילה העיר טורקו, והחל משנת 1812 - הלסינקי.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של פינלנד
בעת היותה חלק משוודיה, נחשב האזור כדוכסות. בעקבות המלחמה הפינית והסכם פרדריקסהאמן שסיים אותה, שטחי פינלנד ואיי אלאנד הועברו משוודיה לאימפריה הרוסית. בפברואר 1809, עוד לפני חתימת ההסכם עם שוודיה על סיום המלחמה, נתן הקיסר הרוסי הוראה לקיים את אספת נציגי העם בפינלנד. במושב הפתיחה שנערך ב-16 במרץ נאם אלכסנדר הראשון לפני הנציגים. בנאומו ציין שאין לו כוונה לשנות את חוקי המדינה. למחרת, הושבעו נציגי העם אמונים לקיסר והוא הכתיר עצמו בתואר "הדוכס הגדול של פינלנד". בנושאים המרכזיים של ניהול הדוכסות נקבע:
- לדוכסות יהיה צבא שמבוסס על גיוס מקומי.
- המיסים שישולמו על ידי התושבים ינוצלו לטובת פינלנד בלבד.
- המטבע יהיה רובל רוסי.
- בראש הממשל הועמדה מועצת העם שהחל משנת 1816 נקראה "המועצה הקיסרית של פינלנד".
- הדוכס הגדול יהיה הקיסר הרוסי.
כמחווה של רצון טוב, הכריז הקיסר על סיפוחו לדוכסות של שטח שהיה מאוכלס על ידי פינים אך הועבר לרוסיה עוד בשנת 1721 וכלל את העיר ויבורג וסביבותיה.
בהיסטוריה של הדוכסות שלוש תקופות:
- 1862-1809 - שיתוף פעולה בין הרשויות תוך השתלבות הדרגתית של פינלנד בממשל הרוסי ושמירה על אוטונומיה נרחבת.
- 1863 - 1898 - העלאת המודעות הלאומנית הפינית והרחבת השלטון האוטונומי.
- 1899 - 1917 - הכרזת על מדיניות רוסיפיקציה של האזור על ידי הממשל הרוסי.
בתקופת ניקולאי הראשון לא נערכו אספות המועצה. בהיעדר צורך בשינויים חוקתיים לא היה בכך משום הפרת ההסכמים הקיימים.
בשנת 1827 הוצא צו המאפשר למנות לתפקידי ניהול בדוכסות גם נוצרים אורתודוקסים ובלבד שהם אזרחי הדוכסות.
במהלך מלחמת קרים הופגזו מספר מבצרי חוף בשטח פינלנד, אך האוכלוסייה הפינית נשארה נאמנה לרוסיה.
במחצית המאה ה-19 גברה המודעות הלאומית הפינית. כתוצאה מכך החל מאבק פנימי בחברה הפינית בין תומכי חיזוק הלאומנות ולבין התומכים בחיזוק השפה השוודית כיסוד תרבותי. משנת 1848 למשך שנתיים היה אסור לפרסם ספרים בפינית, למעט ספרי דת. בהתאם לתנאי ההסכם של שנת 1809 היו לאליטה השוודית מספר זכויות יתר. אף על פי שהממשל הרוסי רצה לקרב אותם, הוא לא התנגד ללאומיות הפינית. ביטוי לשינויים אלו בהלכי הרוח ניתן לראות בעובדה שאם בתחילה, מרכז הדוכסות היה בעיר טורקו שהייתה בעלת אוכלוסייה שוודית משמעותית, הרי שכבר בשנת 1812 הועבר המרכז השלטוני להלסינקי שהייתה קרובה בהרבה לסנקט פטרבורג.
בשנות ה-50 של המאה ה-19, בתקופת אלכסנדר השני חודשו אספות המועצה ובוצעו מספר רפורמות שלטוניות. תחילה התכוון הממשל להמשיך במדיניות של אי-קיום אספות המועצה. אף סוכם למנות וועדה מיוחדת שתכלול מספר מצומצם של נציגים. לאור התנגדות מקומית, סוכם בסופו של דבר על אספת המועצה בהרכב מלא בספטמבר 1863. הקיסר בעצמו השתתף במושב הפתיחה. מאז, התקיימו מושבי המועצה באופן סדיר אחת לחמש שנים. בשנת 1866 סוכם על רפורמה נרחבת בחינוך היסודי. בשנת 1863 סוכם על מעבר של המסמכים הרשמיים לשפה הפינית. סוכם על כך שיחידות צבא פיניות יהיו עצמאיות, אך יחשבו כחלק מהצבא הרוסי. בתחילת כהונת אלכסנדר השלישי נמשך ביצוע הרפורמות.
בסוף המאה ה-19 השתנתה המדיניות הרוסית. הממשל הרוסי החליט על האצת השתלבות הדוכסות ברוסיה. הסממנים הבולטים של המדיניות החדשה היו כדלהלן:
- פברואר 1899 - צו קיסרי הנותן לקיסר זכות להכריז על חוקים ללא תיאום עם הממשל המקומי.
- תחילת 1900 - הכרזת השפה הרוסית כשפה רשמית בנוסף לפינית ושוודית.
- 1901 - צו קיסרי בנושא גיוס לצבא שביטל את קיומן של יחידות פיניות עצמאיות וכלל אותן בצבא האימפריה.
- 17 ביוני 1910 - צמצום משמעותי של תפקידי הסיים הפיני והעברת הסמכויות לדומה הרוסית ולממשלת רוסיה.
- 1910–1914 - פיזור הסיים ומעצר פעילים לאומנים.
תקופת המתיחות הגיעה לשיאה בקיץ 1904 עת נרצח מושל הדוכסות, ניקולאי בובריקוב, ובסתיו 1905 בו נערכה בפינלנד שביתה כללית.
לאור בעיות ברוסיה עצמה (מהפכת 1905), נאלץ הקיסר לבטל חלק מהחוקים החדשים שצמצמו את האוטונומיה הפינית. בשנת 1910 פוזר הסיים ויושב הראש שלו הוגלה לסיביר. בתחילת 1914 חודשה פעילות הסיים, אך סמכויותיו צומצמו. בנובמבר 1914 פורסם בעיתונות הפינית מידע על קיום תוכנית ארוכת טווח להמשך רוסיפיקציה של האזור. הדבר גרם להגברת הפעילות הלאומנית. חלק מהאוכלוסייה החל לתמוך בגרמניה ובשטח גרמניה אף הוקמו יחידות פיניות שלחמו בחזית נגד צבא האימפריה הרוסית. גרמניה פעלה בהתמדה לחיזוק פעילות זו במטרה להחליש את רוסיה. בבחירות שנערכו בשנת 1916 קבלה המפלגה הלאומנית רוב בסיים. לאחר מהפכת פברואר לא אויש התפקיד של הדוכס הגדול. אספת העם בהלסינקי קיבלה מספר החלטות שהרחיבו מאוד את האוטונומיה של הדוכסות. הממשלה הזמנית בסנקט פטרבורג לא הכירה בהחלטות והורגש מתח בין הצדדים. ב-18 ביולי 1917 קיבל הסיים חוק חדש, שצמצם עוד יותר את התלות בהחלטות הממשל בסנקט פטרבורג. כתוצאה מכך, פוזר הסיים וכוחות צבא רוסיים נכנסו לבניין הסיים. על רקע זה החלו מהומות בכל שטחי פינלנד. ב-6 בדצמבר 1917, מיד לאחר מהפכת אוקטובר, הכריזה פינלנד על עצמאותה. ב-22 בדצמבר 1917 הכירה הממשלה הרוסית בראשות ולדימיר לנין בעצמאות פינלנד.
אוכלוסייה
על פי מפקד אוכלוסין משנת 1810 נמסרה לרוסיה אוכלוסייה שמנתה כ-863 אלף תושבים. מהם כ-15% (129 אלף) היו שוודים והיתר - פינים. למרות שהאוכלוסייה השוודית הייתה במיעוט, היא שלטה בכלכלת הדוכסות במשך כל התקופה. שליטה זו צומצמה במשך הזמן לאור מעבר של אוכלוסייה שוודית לשוודיה. כתוצאה מכך אחוז האוכלוסייה השוודית בערים הגדולות פחת בהתמדה.
האוכלוסייה הפינית הייתה בבסיסה איכרית. החל ממחצית השנייה של המאה ה-19 החל מעבר אוכלוסייה זו לערים.
בדוכסות לא הייתה אוכלוסייה רוסית משמעותית. בשנת 1917 הרוסים מנו 0.2% מהאוכלוסייה - כששת אלפים תושבים, מהם כשלושת אלפים התגוררו בויבורג. במשך כל התקופה לא הייתה מדיניות מכוונת של התיישבות רוסית באזור. הממשל הרוסי הסתפק בכך שהפקידות הגבוהה הייתה בחלקה הגדול בידי רוסים.
עקב גידול חד באוכלוסייה ומחסור בשטחים המתאימים לעבודה חקלאית, היגרו פינים רבים לארצות הברית.
כלכלה
בתחילת המאה ה-20 התבססה כלכלת הדוכסות על חקלאות, תעשיית עץ ותעשיית נייר. רוב התוצרת יוצאה למדינות מערב אירופה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, עקב הפסקת המסחר בנתיבים הימיים בים הבלטי, חלה האטה משמעותית בפעילות הכלכלית.
עם סיפוח הדוכסות לאימפריה רוסית היה הרובל המטבע הרשמי שלה. בשנת 1860 בהתאם לצו קיסרי הוכנס מטבע עצמאי - מרק פיני.
שלטון
מבחינה מנהלית שטח הדוכסות היה מחולק למספר גוברניות.
| מס' | שם | בירה | שם בשפת המקור | אוכלוסייה נכון לשנת 1905 |
שטח |
| 1 | גוברניית אבו ביורנברג | טורקו | Turun ja Porin lääni | 470,000 | 22,900 |
| 2 | גוברניית וואזה | וואזה | Wasa län | 479,000 | 38,300 |
| 3 | גוברניית ויבורג | ויבורג | Viipurin lääni | 458,000 | 31,500 |
| 4 | גוברניית קואופיאוס | קואופיו | Kuopion lääni | 319,000 | 35,600 |
| 5 | גוברניית ניולנד | הלסינקי | Uudenmaan lääni | 327,000 | 11,100 |
| 6 | גוברניית סן מיכל | מיכלי | Mikkelin lääni | 192,000 | 17,200 |
| 7 | גוברניית טאבסגוסט | טאבסגוסט | Hämeen lääni | 317,000 | 18,000 |
| 8 | גוברניית אולאבורג | אולא | Oulun lääni | 295,000 | 157,000 |
המושל הכללי של פינלנד
בראש הממשל המקומי עמד גנרל-גוברנטור (מושל כללי) שקיבל את המינוי מהקיסר. הוא היה הנציג העליון של הממשל הן בהיבט הצבאי והן באזרחי.
- גאורג מגנוס ספרנגפורטן (1808–1809) - מדינאי שוודי שעבר לשירות הרוסי
- מיכאיל ברקלאי דה טולי - (1810-1809)
- פאדיי שטיינגל (1813-1810) ו- (1824-1814)
- גוסטב מורץ ארמפלט (1813)
- ארסני זקרבסקי (1831-1824)
- אלכסנדר מנשיקוב (1855-1831)
- פיודור ברג (1861-1855)
- פלטון רוקסובסקי (1866-1861)
- ניקולאי אדלרברג (1881-1866)
- פיודור גיידן (1898-1881)
- ניקולאי בובריקוב (1904-1898)
- איוואן אובולנסקי (1905-1904)
- ניקולאי גררד (1908-1905)
- ולדימיר בקמן (1909-1908)
- פרנץ-אלברט זיין (1917-1909)
- מיכאיל סטחוביץ' (מרץ 1917 - ספטמבר 1917)
- ניקולאי נקרסוב (ספטמבר 1917 - נובמבר 1917)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הדוכסות הגדולה של פינלנד |
37237911הדוכסות הגדולה של פינלנד