גומר בת דבליים
| בן זוג | הושע בן בארי |
|---|---|
| צאצאים | יזרעאל, לא רוחמה, לא עמי |
גֹּמֶר בַּת-דִּבְלָיִם היא אישיות מהתנ"ך, אשת הושע הנביא. שמה מופיע בספר הושע, פרק א', פסוק ג'.
ה' ציווה על הושע הנביא לקחת אשת זנונים בהתגלותו הראשונה להושע (הושע א', ב'). הוראתו של ה' ממחישה את יחסיו של ה' ועם ישראל. הנביא עושה כמצוות ה' ולוקח את גומר בת דבליים לאישה.
וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, אֶת-גֹּמֶר, בַּת-דִּבְלָיִם; וַתַּהַר וַתֵּלֶד-לוֹ, בֵּן
פירוש שמה ומוצאה
ברשימת העמים המופיעה בספר בראשית, פרק י', פסוק ב', מופיע השם גֹּמֶר. שם אביה היה דִּבְלָיִם אך ייתכן שזהו מקום מוצאה וזאת לפי ספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוק כ"ב: בֵּית דִּבְלָתָיִם, עיר מקראית ששכנה בעבר הירדן המזרחי. העיר דיבלים נזכרת במצבת מישע.[1]
לדעת חז"ל השם גומר הוא סמלי וכך מובא בתלמוד בבלי[2]: "וילך וייקח את גמר בת דיבלים' 'גמר' אמר רב: שהכל גומרים בה; 'בת דבלים' -דבה רעה, בת דבה רעה; ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה, ורבי יוחנן אמר שהכול דשים בה כדבלה, דבר אחר 'גמר' אמר רבי יהודה שבקשו לגמר ממונם של ישראל בימיה, ורבי יוחנן אמר בזזו וגמרו." רד"ק בפירושו כותב כי "הייתה זונה ידועה באותו זמן".
גומר ילדה להושע שלושה ילדים, יזרעאל, לא רוחמה ולא עמי. שמות אלו מסמלים את יחסו של ה' לעם ישראל.
נישואי הושע לגומר
בפרק ג', מופיע ציווי נוסף על הושע. עליו לשאת אישה, הפעם האישה הזאת מכונה : "מנאפת". לא ברור אם זאת גומר אך הפעם ה' מורה להושע לשאת את האישה כדי למנוע אותה מלעסוק בזנות. מעבר לכך אסור לו להתקרב אליה. הוראה בלשון זו המספרת על יחסים אישיים בין בני זוג מדמה את מערכת היחסים של ה' עם עם ישראל בעתיד, בה בין ה' (שאוהב את עמו) לבין עם ישראל יש ריחוק מסוים, עד ליום בו ישובו עם ישראל ויבקשו את ה'.
לדעת אברבנאל הציווי על הנביא הוא פשוטו כמשמעו; לקחת אישה מנאפת ואשת זנונים הוא חלק מהניסיון הקשה, שה' מעמיד בו את הושע, והדבר מעיד על בטחונו המלא של הנביא בנבואתו ועל אמונתו בה'. לעומת זאת הרמב"ם במורה נבוכים סובר שכל הסיפור הוא חלק ממראה הנבואה: 'כן דברו אל הושע: קח לך אשת זנונים וילדי זנונים (הושע א', 2) וכל אותה פרשה, לידת הילדים וקריאת שמותיהם פלוני ופלוני, הכול במראה הנבואה, כי לאחר שנאמר מפורשות שהם משלים, לא נותרה אי-בהירות שמא משהו מזה היה במציאות, אלא כאשר נאמר עלינו: ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום, אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר: "קרא נא זה", ואמר: "לא אוכל, כי חתום הוא" (ספר ישעיהו כ"ט, 11).[3]
השורש ז-נ-ה מופיע במקרא גם במשמעות של הליכה אחרי אלוהים אחרים. בדברי הושע משתמעת משמעות זו, בגידת עם ישראל באלוהיו. האומה מתוארת כאישה הבוגדת בבעלה וזו הסיבה לציווי על הושע.
ילדיה ופירוש שמותם
בפרק א', מופיע סיפור לידת שלושת הילדים של גומר. אף על פי שגומר הייתה נשואה להושע, מפשט הכתוב לא ברור האם שני הילדים הקטנים הם בניו הביולוגיים של הושע, בניגוד לבן ראשון,[4] דבר העומד בקנה אחד עם היותה זונה. ואכן רבי יוסף קרא אומר שלהושע לא היה ברור אם שני הילדים האחרונים הם אכן בניו הביולוגיים או נולדו כתוצאה מהזנות של גומר, דבר שמתבטא בשמותם.[5] דבר זה רמוז גם בדברי הגמרא: "[...] א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים [...]"[6]
יזרעאל: ה' מצווה על הושע לקרוא לבן הראשון שנולד לגומר "יִזְרְעֶאל". מתן השם הזה הוא סמל לנבואה שבקרוב ה' יפקוד על מלכות בית יהוא את דמי המלך אחאב, שנהרג ביזרעאל על ידי יהוא, ושבקרוב מלכות ישראל תכלה ותיעצר, וכוחה יותש בעמק יזרעאל.[7]
לא רוחמה: לבת השנייה של גומר, ה' מצווה על הושע לקרוא "לֹא רֻחָמָה". גם מתן השם הזה הוא סמל לנבואה שמעתה והלאה ה' לא ירחם על ממלכת ישראל, ולכן הם ייענשו על עוונותיהם, ואילו על ממלכת יהודה ה' ימשיך לרחם. הנבואה הזו רומזת למסע סנחריב בארץ ישראל, בו סנחריב מגלה את ממלכת ישראל אך מפסיד בפני העיר ירושלים, בירת יהודה.[8] אותה תשועה שתבוא ליהודה, תבוא על ידי עזרת ה' ולא על ידי מלחמה.[9][10]
לא עמי: ה' מצווה על הושע לקרוא לבן השלישי "לֹא עַמִּי". מתן השם הזה מסמל את המצב הנוכחי של העם ותגובת ה'. העם לא מקפידים על קיום מצוות ה' ובכך מתנהגים כאילו אינם עם ה', ועל כן ה' לא יציל אותם ולא יושיע אותם.[10]
בפרק ב' מוזכרים שמות הילדים בנבואת נחמה לעם ישראל על קיבוץ גלויות ”וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי-יְהוּדָה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, יַחְדָּו.. כִּי גָדוֹל, יוֹם יִזְרְעֶאל: אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם, עַמִּי; וְלַאֲחוֹתֵיכֶם, רֻחָמָה: וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי” (הושע, ב', ב'-כ"ה).
חז"ל מסבירים את הסיבה לכך שהושע הצטווה ציווי כזה, שלא נאמר כמותו לאף נביא, מפני שכאשר ה' אמר לו שבני ישראל חטאו, לא התפלל עליהם אלא הציע להחליפם באומה אחרת. ה' ציווה עליו לקחת אשת זנונים, כדי להמחיש לו שכשם שאינו יכול לפרוש מאשתו וילדיה, כך ה' אינו יכול להחליף את בניו באומה אחרת. הושע שב מדבריו וברך את עם ישראל.[11]
לקריאה נוספת
- בנימין אופנהיימר, "נישואי הושע כסמל נבואי", ספר דים (ירושלים תשי"ח), עמ' 269–279.
- אוריאל סימון, אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן: מחקרים בדרכו הפרשנית של ראב"ע, ישראל, בר-אילן, 2013, עמ' 302.
הערות שוליים
- ^ זאב ויסמן, עולם התנ"ך: הושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 30
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז עמוד א', ובדומה לזה בילקוט שמעוני, הושע, רמז תקט"ו.
- ^ הרמב"ם, מורה נבוכים ח"ב פרק מ"ו.
- ^ שהרי על הבן הראשון כתוב "וַתֵּלֶד-לוֹ בֵּן", שמשמעו שילדה אותו להושע דווקא, בשני הילדים הבאים נכתב "וַתֵּלֶד בַּת", "וַתֵּלֶד בֵּן", ולא משתמע שמדובר דווקא להושע.
- ^ מהר"י קרא על הושע, פרק א', ו'-ט'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז עמוד ב'
- ^ מצודות על הושע א – ויקיטקסט
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוקים ל"ה-ל"ז
- ^ קטגוריה:הושע א ז – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ 10.0 10.1 מצודות על הושע א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז עמוד ב'
