גומא
 גומא
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | דגנאים |
| משפחה: | גמאיים |
| סוג: | גומא |
| מינים | |
|
כ-600 מינים, ביניהם: | |
| שם מדעי | |
 Cyperus
| |
גומא (שם מדעי: Cyperus) הוא סוג של צמחי מים ממשפחת הגמאיים, הצומחים במים עומדים או במים בזרימה איטית שעומקם עד חצי מטר.
מאפיינים
בסוג כ-900 מינים, הנפוצים בכל היבשות באזורים טרופיים וממוזגים. בישראל מצויים עשרים ושניים מינים של גומא בר ושני מינים של גומא תרבותי. לרוב המינים גזע נטול עלים, המסתיים בדור. בתחתית הצמח עלים דמויי עשב. חלק מהם נחשבים לעשבים מזיקים הקשים להדברה.
הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית כיפה המסודרים כמעין שיבוליות. עמוד העלי מסועף לשלוש צלקות (לעתיים שתיים) וההאבקה נעשית על ידי נשיבת הרוח. כמו כן, צמח מתרבה מזרעים וגם מקני השורש. לכמה מהמינים יש גם פקעות קטנות העוזרות לצמח להתחדש, עקב כך, מסובך וקשה להפטר מהצמח כאשר הוא מזיק לגידולים כעשב רע.
מין מוכר בסוג זה הוא גומא פפירוס, שגזעו שימש להכנת פפירוס. קיימים מספר מינים אכילים ואחרים שמגודלים למטרות נוי, אך לרובם אין ערך כלכלי. גידולו המהיר והביומסה הגבוהה שלו הופכים אותו מתאים לייצור נייר ולשימוש כדלק.
על פי המסורת (ספר שמות בתנ"ך), יוכבד הכינה תיבה למשה, בנה, מצמחים אלו, והשיטה אותו ביאור.
מבנה העלים הוא נדני (מהמילה נדן) ומזכירים עלי דגן. קני הצמח הם בדרך כלל משולשיים ומלאים.
הגומא ושימושו לפנים
במצרים בה החלו מתקינים את נייר-הפפירוס לכתיבה, עוד כשלושת אלפים שנה ומעלה לפני הספירה, נעלם צמח הגומא, מרוב שימוש והשבחת הקרקע, לכל מלוא אורך הנילוס והוא מצוי בעיקר בסודאן, ואילו בעמק החולה השתרע בשנות הארבעים-חמישים של המאה העשרים שטח הגומא כנראה הגדול ביותר בעולם.
בשל התפשטותו הרחבה והיקפו הרב של הגומא בעמק החולה כינו התושבים את חבל הארץ מצפון לים-סבכי (ימת החולה), בשם "אל ע'אבה" היינו "יער הקנים", שם המוכח כבר מתוך ספרו של הגאוגרף הערבי מוקדסי, מסוף המאה ה-11 לספירה. יש לציין כי הכינוי "יער" לגבי שטחי קנה, גומא וסוף היה מקובל בארץ-ישראל עוד בימי האבות הקדומים כפי שאפשר ללמוד מתרגום אונקלוס לשמות ב', ה', הגורס תחת "ובתוך הסוף" - "בגו יערא" (תרגום יהונתן גורס שם "בנו גומיא" וכן הוא מתרגם, בישעיהו י"ט, ו' תחת "קנה וסוף" - "קני וגומא".
במשנה ובספרות התלמודית נקרא הגומא בשם "גמי" ולפעמים גם בשם "פפייר" (פפירוס).
בתקופת התלמוד הירבו להשתמש בגומא לצורכי קישורים כגון לקשירת מקידה[1](קערה), לעשיית תלאי לנפה וכברה[2], לתלות קישואין ודלועין על פתחי חנויות[3], למתיחת זמורה מאילן לאילן[4], לסימון הבכורים[5] ואפילו "כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש"[6]. בספרות התלמודית מדובר בעיקר על תעשיית סלים כגון "כלי בית הבד ושל גת והעקל" שהיו עשויים, "חוטים של גמי"[7] וכן על "כלי פפיר" בכלל, שהיו באים בהקבלה ל"כלי נצרים"[8].
תאופרסטוס מדבר על "חבלי אוניות, העשויים מן הפפירוס הסורי", וייתכן כי הוא מתכוון גם לגומא של עמק-החולה (עד אמצע המאה ה-2 לפנה"ס' אז הוקמה המדינה החשמונאית, ארץ יהודה הייתה כלולה ב"חילת סוריה").
מן הגומא היו מכינים באותה תקופה כלי בית שונים. בארצות אחרות היו קולעים מהגומא נעלים, כובעים, בגדים, מפרשים, סירות קטנות וכו'.[9][10]
הגומא ושימושו בארץ בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשנות החמישים של המאה העשרים
לרגל צמצום היבוא של מצרכים שונים לארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה התאחדו חמישה ממשקי הקיבוץ המאוחד, השוכנים בקרבת הביצות: איילת-השחר, חולתה, נעמה, כפר גלעדי, ודפנה והניחו את היסוד ל"חברת הגומא". בעזרת האוניברסיטה העברית בירושלים ניסתה החברה להפיק מן הגומא תחליפים לצלולוזה, נייר, קרטון, דיקט לארגזים, חומר-בניה וחומרי בידוד שונים. עד מהרה הצטרפו ל"חברת הגומא" הקיבוצים מחניים, כפר סאלד ומנרה.
באותה תקופה הגיעה משפחת עולים מצ'כוסלובקיה ופתחה בתעשיית מחצלאות - נוי לקישוט חדרים ורהיטים, בתעשיית נרתיקים לנשים, סלים, קופסאות, תיקים, כריכיות לספרים וכדומה. בהמשך, המפעל התרחב, נחתם חוזה שותפות עם מועצת פועלי צפת והמפעל העסיק כמה עשרות מבני הנוער העובד בצפת.
בנוסף הוקם מפעל הקשור בניצול הגומא בחולה, הוא מפעל הכובעים הטרופיים "טרופיקה", שייצר כובעים רבים כולל יצוא כובעים למשטרת עבר הירדן.
יבול הגומא בעמק-החולה לפני יבוש הביצות, נעמד ב-1-1.5 טון בממוצע לדונם, ובשני קצירים לשנה ב-2-3 טון לדונם. אפשר היה להגיע ליבול של כמה עשרות אלפים טון בשנה.[11][12][13]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מ. שבת כ"ד, ה'
- ^ שמות ח', ב'
- ^ תוספתא' מכשירין ג', ט'
- ^ מ. כלאים ו', ט'
- ^ מסכת בכורים ג', א'
- ^ מסכת ערובין י',י"ד
- ^ מסכת טהרות, י', ה', תוספ' ע"ז, ח', ג'
- ^ תוספ' כלים, בב"מצ, ו', ו'
- ^ יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ - הגליל ועמקי הצפון, כרך א', הוצאת הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשט"ז, 1956, פרק א' : הגליל עד קום מדינת ישראל, פרק משנה 12: מילואים לעמק החולה ושאלת הזיכיון, סעיף משנה ג' " הגומא ושימושו לפנים", עמוד 125-129
- ^ שמואל קליין "הנייר ותעשייתו בארץ ישראל, המסחר, התעשייה, והמלאכה בא"י בימי קדם, (קובץ מאמרים), ספריה לידיעת ארץ-ישראל, (ט'-י')
- ^ חברת הכשרת הישוב, (ד"ר י. טאהן), החברה הא"י לניקוז ולהשבחה בעמק-החולה, (ה' נחום הורביץ), החברים א. חנוכי, ד. כנעני (איילת השחר), החבר ירחמיאל (חולתה).
- ^ J. low, Die Flora der JUDEN i WIEN- Leipzig, 1928 ,
- ^ א. ורבר, "עתידו של עמק החולה לאור האפשרויות הטכניות", עיתון אגודת המהנדסים והאדריכלים בא"י, תל אביב, יולי 1937
