הפרלמנט האוסטרלי
| משכן | |
|---|---|
 |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אוסטרליה |
|
הפרלמנט האוסטרלי (באנגלית: Parliament of Australia, באופן רשמי: The Parliament of the Commonwealth, אך הוא מכונה בדרך כלל Commonwealth Parliament או Federal Parliament) הוא הרשות המחוקקת של אוסטרליה. הפרלמנט האוסטרלי כולל שלושה מרכיבים: המלך, בית הנבחרים והסנאט.[1] המלך מיוצג על ידי המושל הכללי של אוסטרליה.[2] השילוב של שני בתי הפרלמנט, שמהם חברי הסנאט מייצגים את שש המדינות ואת שתי הטריטוריות העצמאיות וחברי בית הנבחרים מייצגים את מחוזות הבחירה, מקורו בדוגמה של הקונגרס של ארצות הברית. כוחם של שני בתי הפרלמנט הוא משולב, על פי שיטת וסטמינסטר.
בסנאט, הבית העליון, חברים 76 סנאטורים, 12 מכל אחת משש המדינות, שניים מהטריטוריה הצפונית ושניים מטריטוריית הבירה האוסטרלית. הסנאטורים נבחרים בשיטת הקול היחיד הנייד.
בית הנבחרים, הבית התחתון, שכיום עומד מספר חבריו על 151, מייצג מחוזות בחירה (electoral divisions). מספר חברי הבית אינו קבוע, אך יכול להשתנות בעקבות שינויים בגבולות מחוזות הבחירה, שמתקיימים באופן קבוע. השינוי המשמעותי האחרון במספר חברי בית הנבחרים בוצע לפני הבחירות של 1984, אז הוגדל מספר החברים מ-125 ל-148. בבחירות של 1993 הורד המספר ל-147, הוחזר ל-148 ב-1996 ומאז הבחירות של 2001 עומד המספר על 150. כל אחד ממחוזות הבחירה בוחר חבר פרלמנט. שני בתי הפרלמנט מתכנסים באולמות נפרדים בבניין הפרלמנט בגבעת הקפיטול בעיר הבירה קנברה.
הפרלמנט הנוכחי הוא הפרלמנט הפדרלי ה-45 של אוסטרליה המאוחדת. הבחירות האחרונות התקיימו ב-2 ביולי 2016 והפרלמנט התכנס ב-30 באוגוסט. הקואליציה של המפלגה הליברלית האוסטרלית ושל המפלגה הלאומית זכתה ב-76 מתוך 151 מושבי בית הנבחרים והקימה ממשלה. מפלגת הלייבור האוסטרלית זכתה ב-69 מושבים והיא יושבת באופוזיציה. למפלגת הירוקים, למפלגת צוות ניק קסנופון ולמפלגת קאטר האוסטרלית יש מושב אחד לכל אחת מהן ושני מושבים נוספים מאוישים על ידי חברי פרלמנט עצמאיים.
בסנאט הנוכחי מיוצגת הקואליציה על ידי 30 מושבים והלייבור מיוצג על ידי 29 מושבים. מפלגת הירוקים מחזיקה ב-9 מושבים, מפלגת ואן ניישן ב-4 מושבים, מפלגת צוות ניק קסנופון ב-3 מושבים, מושב אחד לעוד ארבע מפלגות קטנות ומושב אחד ריק. במצב הנוכחי, כדי שהסנאט יאשר חקיקה, על הקואליציה להשיג את תמיכתם של תשעה סנאטורים בנוסף לזו של הסנאטורים מטעמה.
היסטוריה
הפרלמנט האוסטרלי נפתח ב-9 במאי 1901 במלבורן, ויקטוריה, על ידי הנסיך ג'ורג', דוכס קורנוול ויורק, לימים המלך ג'ורג' החמישי. הבניין היחיד במלבורן שהיה מתאים להכיל את 14,000 האורחים שהגיעו לטקס הפתיחה, היה בניין התערוכה המלכותי. מכאן והלאה, בין השנים 1901 – 1927, התכנס הפרלמנט בבית הפרלמנט במלבורן, שהושאל מהפרלמנט של ויקטוריה (שעבר להתכנס בבניין התערוכה המלכותי). יחד עם זאת, תמיד הייתה כוונה שהפרלמנט האוסטרלי יתכנס בבירה לאומית חדשה.
ב-9 במאי 1927 עבר הפרלמנט לבירת אוסטרליה החדשה, קנברה, והתכנס במה שקרוי כיום "בניין הפרלמנט הישן". בניין זה, שבתחילה היה אמור להיות זמני, היה משכנו של בית המחוקקים במשך יותר מ-60 שנה. בניין הפרלמנט החדש והקבוע נפתח ב-9 במאי 1988 על ידי המלכה אליזבת השנייה.
הרכב
המלך
על פי סעיף 1 לחוקת אוסטרליה, מלך אוסטרליה הוא אחד המרכיבים של הפרלמנט. תפקידיו החוקתיים של המלך מואצלים למושל הכללי, שאותו ממנה המלך בהמלצת ראש ממשלת אוסטרליה. באופן ספציפי החוקה נותנת למושל הכללי את הסמכות לתת הסכמה לחוקים, לסרב לתת את הסכמתו לחוקים, או להעביר חוקים לחתימתו של המלך (for the King's pleasure). יחד עם זאת, המושל הכללי לא מפעיל את סמכויותיו אלה, אלא רק על פי הצעותיו של ראש הממשלה.
הסנאט
ערך מורחב – הסנאט האוסטרלי
הבית העליון של הפרלמנט הוא הסנאט, שמספר חבריו עומד על 76. כמו הסנאט של ארצות הברית, שהוא מהווה לו דוגמה, מכהנים בסנאט האוסטרלי מספר סנאטורים שווה מכל מדינה ממדינות אוסטרליה, מבלי להתייחס לגודל אוכלוסייתן. אך בשונה מהסנאט האמריקני, חברי הסנאט האוסטרלי נבחרו מאז ומתמיד באופן ישיר על ידי העם (חברי הסנאט של ארצות הברית נבחרים באופן ישיר על ידי העם רק החל משנת 1913).
החוקה מאפשרת לפרלמנט להגדיר בחקיקה את מספר הסנאטורים ומלבד שהשוויון בייצוג בין שש המדינות המקוריות של אוסטרליה יישמר. יותר מכך, החוקה קובעת שכל אחת משש המדינות זכאית לייצוג של לפחות שישה סנאטורים. יחד עם זאת, תנאים אלה לא תופסים לגבי הטריטוריות (להוציא את האי נורפוק). נכון להיום מייצגים שני הסנאטורים של הטריטוריה הצפונית את הטריטוריה עצמה וכן את הטריטוריות החיצוניות של אי חג המולד ואת איי קוקוס. הסנאטורים של טריטוריית הבירה האוסטרלית מייצגים את הטריטוריה עצמה ואת טריטוריית מפרץ ג'רוויס.
עד 1949 בחרה כל מדינה את המספר המינימלי של שישה סנאטורים. החל מהבחירות שנערכו באותה שנה הוגדל מספר זה לעשרה ובבחירות של 1984 הוגדל שוב המספר ל-12.
בית הנבחרים
- ערך מורחב – בית הנבחרים האוסטרלי
הפרלמנט ראשי לקבוע את מספר החברים של בית הנבחרים. יחד עם זאת, החוקה קובעת שמספר זה חייב להיות "במידת האפשר כפול ממספר הסנאטורים". לפיכך, כיום מונה הבית התחתון 150 חברים. כל אחת מהמדינות מיוצגת במספר מושבים על בסיס גודל אוכלוסייתה. בכל מקרה, לכל אחת משש המדינות מובטח ייצוג של חמישה חברי פרלמנט ללא קשר לגודלה. החוקה לא מבטיחה ייצוג לטריטוריות, אך ב-1922 העניק הפרלמנט לטריטוריה הצפונית את האפשרות להיות מיוצגת על ידי חבר פרלמנט אחד ולטריטוריית הבירה הוענקה זכות דומה ב-1948. יחד עם זאת, עד ל-1968 היו לנציגים אלה זכויות הצבעה מוגבלות.
בין השנים 1901 – 1949 מנה בית הנבחרים 74–75 חברים והסנאט מנה 36 סנאטורים. בין השנים 1949 – 1984 מנה בית הנבחרים 121–127 חברים והסנאט מנה 60 חברים עד 1975, אז הוגדל מספר חבריו ל-64. ב-1977 הורה בית המשפט העליון להפחית את מספר חברי הבית מ-127 ל-124. ב-1984 הוגדלו מספר חברי בית הנבחרים ומספר חברי הסנאט. מאז עומד מספר חברי בית הנבחרים על 148–151 והסנאט על 76.
מספר אישים כיהנו גם כחברי בית הנבחרים וגם כחברי הסנאט בתקופות שונות של הקריירה הפוליטית שלהם. רק אזרחים אוסטרלים זכאים להיבחר לפרלמנט על שני בתיו והם לא יכולים להיות אזרחים של מדינה זרה. כאשר נוסחה החוקה, כל תושבי אוסטרליה היו למעשה נתינים בריטים, כך שהמונח "מדינה זרה" התייחס לאזרחות לא-בריטית. בפסק דין תקדימי משנת 1999 קבע בית המשפט העליון של אוסטרליה שמאז חקיקתו של חוק אוסטרליה, 1986, נחשבת בריטניה כמדינה זרה, ולפיכך אזרחיה לא רשאים לכהן בפרלמנט האוסטרלי.
נהלים
יושבי הראש
כל אחד משני בתי הפרלמנט האוסטרלי בוחר יושב ראש. יושב הראש של הסנאט קרוי "נשיא" (President of the Australian Senate) וזה של בית הנבחרים קרוי ה"ספיקר" או "היו"ר" (Speaker of the Australian House of Representatives). שני בעלי תפקידים אלה נבחרים בהצבעה חשאית ומקובל שהם מגיעים משורות מפלגת הרוב, אך מצופה מהם לפקח על דיוני הבתים ולאכוף את הכללים באופן חסר פניות.
קוורום
החוקה מאפשרת לשני בתי הפרלמנט לקבוע באיזה קוורום יתקבלו ההחלטות שלהם. הקוורום של הסנאט עומד על רבע מחבריו (19 סנאטורים) וזה של בית הנבחרים עומד על חמישית מכלל החברים (30 חברים). באופן תאורטי לא ניתן לקיים דיונים ללא קוורום מינימלי. בפועל, מוסכם על החברים להעלים עין מאי נוכחותו של קוורום, כך שהדיונים על הצעות חוק שגרתיות יכולים להתקיים בלי קוורום. לעיתים נוהגת האופוזיציה "לדרוש קוורום" (call a quorum) כצעד טקטי כדי להטריד את הממשלה וכדי לעכב את דיוני הפרלמנט, במיוחד כאשר האופוזיציה חשה שלא מתייחסים אליה כראוי. כאשר נדרש קוורום, האחריות על כינוסו של מספר מספיק של חברי פרלמנט מוטלת על מצליפי הקואליציה.
הצבעה
שני בתי הפרלמנט יכולים להצביע בהצבעה קולית. יושב ראש הישיבה מכריז את השאלה העומדת להצבעה ולאחר מכן מתבקשים התומכים להכריז "כן" (Aye) והמתנגדים "לא" (No) ועל פי מיטב שמיעתו מכריז על תוצאות ההצבעה. רק במקרה שלפחות שני חברי פרלמנט דורשים הצבעה בהפרדה (Division) או הצבעה שמית. במקרה כזה מצלצלים פעמונים בכל רחבי בניין הפרלמנט המזמנים את חברי הסנאט או את חברי בית הנבחרים להגיע להצבעה. בשיטת ההצבעה בהפרדה מתקבצים התומכים בשאלה העומדת להצבעה בצדו הימני של החדר והמתנגדים בצדו השמאלי. הם נמנים על ידי סופרים (tellers), שהם מצליפי הקואליציה והאופוזיציה.
במקרה של חוסר הסכמה בין שני בתי הפרלמנט על שאלת חקיקה, מאפשרת החוקה פיזור של שני בתי הפרלמנט ועריכת בחירות חדשות. במקרה שגם לאחר הבחירות עדיין אין הסכמה בין הבתים, רשאי המושל הכללי לכנס את שני הבתים לישיבה משותפת לדון בנושא. ישיבה משותפת כזאת התקיימה רק פעם אחת בתולדות הפרלמנט, לאחר הבחירות של 1974. סיבות נוספות לישיבות משותפות של שני בתי הפרלמנט הן: בחירת מחליפים לסנאטורים המייצגים את הטריטוריות של אוסטרליה באמצע כהונתם, נאום של אורח שמוזמן במיוחד כדי לנאום בפני שני הבתים, ישיבות זיכרון מיוחדות וישיבות סודיות שהתקיימו במהלך מלחמת העולם השנייה.
תפקידים
תפקידו העיקרי של הפרלמנט הוא לחוקק חוקים. כל סנאטור או חבר בית הנבחרים ראשי להגיש הצעת חוק, להוציא חוקים בעלי השלכה כספית, שחייבים להיות מוגשים לבית הנבחרים. בפועל, רובם של החוקים מוגשים על ידי שרי הממשלה. הצעות חוק שלא מוגשות על ידי שרי הממשלה נקראות הצעות חוק פרטיות. כל החוקים חייבים להיות מאושרים על ידי שני הבתים כדי לקבל תוקף. לרשות הסנאט עומדת סמכות דומה לזו של בית הנבחרים, להוציא את האפשרות לתקן חוקים בעלי השלכה כספית, שאותם הוא יכול רק לאשר או לדחות.
בנוסף לחקיקה יכול הפרלמנט לקיים דיונים דחופים בנושאים בעלי חשיבות ציבורית. חברי הפרלמנט יכולים להגיש שאילתות לממשלה או לשר מסוים. בכל הימים בהם מתקיימות ישיבות הפרלמנט מוקצה זמן לשאילתות לראש הממשלה ולשרים. חברי הפרלמנט יכולים גם להגיש עצומות מטעם מחוזות הבחירה שלהם. לשני הבתים יש מגוון של ועדות בהן מתקיימים דיונים על טיוטות החוקים, נשמעות עדויות מהציבור ופקידי המדינה נשאלים שאלות. חלק מהוועדות משותפות לשני הבתים.
יחסים עם הממשלה
שרי הממשלה לא נדרשים להיות חברי אחד הבתים עם מינוים לתפקיד, אך כהונתם נפסקת אם תוך שלושה חודשים הם לא נבחרים לאחד מהבתים. הסעיף בחוקה שבו מוגדר כלל זה, נוסח מלכתחילה כדי לאפשר לממשלת אוסטרליה הראשונה בראשותו של אדמונד ברטון להתחיל לכהן כבר ב-1 בינואר 1901, מועד איחוד אוסטרליה, עד לבחירות הראשונות לפרלמנט שהתקיימו בסוף חודש מרץ אותה שנה.
זכויות
לחברי הפרלמנט האוסטרלי אין חסינות משפטית. הם יכולים להיעצר ולהישפט על כל עבירה. יחד עם זאת יש להם חסינות פרלמנטרית על פיה הם לא נושאים באחריות פלילית או אזרחית על דברם שהם אומרים בפרלמנט אלה על אלה או על אנשים מחוץ לפרלמנט. חסינות זו כוללת גם דברים שנאמרים בראיונות לתקשורת או בדיוני וועדות הפרלמנט.
בספר החוקים האוסטרלי קיימת עבירה של ביזיון הפרלמנט, על פיה אדם המדבר באופן שמבזה את הפרלמנט או את חבריו, יכול להישפט ולהיאסר. בעבר הייתה לפרלמנט הסמכות לדון במקרים כאלה בעצמו והדבר נעשה כן פעם אחת בשנת 1955. כיום סמכות זו מסורה בידיהם של בתי המשפט, אך מקרים בהם הורשעו אנשים על פי חוק זה הם מועטים.
שידור הדיונים
שידור דיוני הפרלמנט החלו ב-10 ביולי 1946. בתחילה הם שודרו בתחנת הרדיו של רשת ABC. מאז אוגוסט 1994 משודרים דיונים הפרלמנט בתחנת הרדיו ABC NewsRadio, תחנת רדיו בבעלות הממשלה שמיועדת במיוחד למטרה זו. התחנה פועלת 24 שעות ביממה ובשעות בהן לא מתקיימות ישיבות הפרלמנט, היא משדרת תוכניות חדשות אחרות.
ישיבת הפרלמנט הראשונה ששודרה בטלוויזיה הייתה הישיבה המשותפת לשני הבתים שהתקיימה ב-1974. באוגוסט 1990 החלו שידורים סדירים של ישיבות השאילתות בסנאט ובפברואר 1991 החלו לשדר בטלוויזיה גם את הישיבות המקבילות בבית הנבחרים. ישיבות נוספות שמשודרות בטלוויזיה הן: הצגת התקציב על ידי שר האוצר ותגובתו של יושב ראש האופוזיציה לתקציב יומיים לאחר מכן, פתיחת מושב הפרלמנט על ידי המלכה, טקס השבעת המושל הכללי ונאומים של ראשי מדינות זרות המתארחים בפרלמנט.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט האוסטרלי
הערות שוליים
36551230הפרלמנט האוסטרלי