חוקי נשק באוסטרליה
חוקי רכישת נשק ונשיאתו שונים ממדינה למדינה, ובמקומות שונים ישנם נהלים שונים לרכישה ונשיאה. במדינות כגון ארצות הברית ניתן לרכוש נשק בקלות וללא בדיקת רקע. במדינות אחרות כגון ישראל ושווייץ ניתן לרכוש נשק במידה וסיבת הרכישה היא ביטחונית הגנתית. באוסטרליה נהוגה מדיניות לפיה כל מדינה מחליטה על אופי חוקי הנשק שלה. הממשלה האוסטרלית עוסקת בניסוח החוקים לייבוא הנשק אך לא בחוקים הקשורים לרכישתו. כיום, החוק האוסטרלי דורש רישיון לנשק מכל רוכש, ורוכשים נדרשים להציג סיבה לרכישת הנשק (הגנה עצמית או רכישה לשם ספורט אינן סיבות מספיקות). בנוסף, על כל כלי נשק להיות רשום ומתועד במרכז המידע של הממשלה הפדרלית.[1]
היסטוריה
ההתיישבות הראשונה באוסטרליה, בשנת 1788, הביאה עמה נשקים. רובים ואקדחים היו חלק מהותי בחיי היומיום של התושבים, מכיוון שרובם היו אסירים.[2] סיבה נוספת היא שהיו סכסוכים ואף טבחים רבים באבוריג'ינים הילידים. במהלך המאה העשרים כל מדינה קיבלה את הזכות לקבוע לעצמה את חוקיה. לאחר מלחמת העולם השנייה בניו סאות' וויילס החליטו לאסור אקדחים, זאת בעקבות הרתיעה שנוצרה מכלי נשק. למרות זאת, לאחר האולימפיאדה שהתארחה במלבורן ב-1956 נוצר עניין סביב ירי כספורט. עקב כך, האיסור בוטל ורכישת נשק חזרה להיות חוקית.
הטבח בפורט אתור
מדיניות זו התקיימה במשך 40 שנה, עד לאירוע טבח פורט ארתור". ב-1996 אדם בשם מרטין בריינט, פתח בירי על תיירים ומקומיים בעיר פורט ארתור שבטסמניה. הוא ירה בשני רובים סמי-אוטומטיים, רצח שלושים וחמישה אנשים ופצע עשרים ושלושה. האירוע זעזע את הציבור האוסטרלי והביא לשינוי מידי ומהותי בחוקי הנשק. תוך כמה חודשים ראש הממשלה ג'ון הוורד שכנע את כל מדינות אוסטרליה לחתום על הסכם נשק לאומי שאוסר על רכישת נשק מטעמי ספורט או הגנה עצמית.[3]
הסכם הנשק הלאומי
ב-1996 כל מדינות אוסטרליה חתמו על הסכם נשק לאומי. מכיוון שהחוקה האוסטרלית אינה מאפשרת לממשלה הפדרלית לשלוט על חוקי הנשק, ראש הממשלה צריך היה לשכנע כל מדינה בנפרד על מנת להגיע להסכמה כוללת ושינוי מקיף. הצעת החוק להסכם כללה איסור על כל הרובים הסמי-אוטומטיים, שוטגן, אקדחים, וחייבה רישום פדרלי של כל מחזיק נשק ושל הנשק עצמו. שלב נוסף בהסכם היה להחרים את כל האקדחים ולהשמידם. מכיוון שהחוקה האוסטרלית מחייבת פיצויים הוגנים לכל רכוש שהממשלה מחרימה, נפתחה תוכנית שפעלה על עיקרון קניה בחזרה, בה כל אדם שהחזיק אקדח מסר אותו לממשלה וקיבל תמורתו סכום כסף. התוכנית העניקה לכל אדם זכות להיפטר מכלי נשק שאסורים על ידי ההסכם וגם הזדמנות להזדכות על כלי נשק שלא נכנסו לאיסור. התוכנית פעלה במשך שנה, ובמהלכה הממשלה קנתה בחזרה יותר ממיליון כלי נשק.[4] לאחר איסופם, הושמדו כל כלי הנשק. לאחר מכן, בעקבות המלצה של הממשלה הפדרלית כל מדינה שינתה את חוקי הנשק שלה והוסיפה שינויים לחוקים. השינויים כללו חיוב למחסנית בעלת 10 כדורים ולא יותר, הגבלת גודל הכדורים לגודל כדור מקסימלי של 9.65 מילימטרים, ואורך קנה של לא פחות מ-120 מילימטרים.[5] נוהל ממשלתי נוסף שנקבע היה מתן זכות לפיצוי כספי של האנשים שעסקו בירי כספורט. כ-25% מהאנשים העוסקים בירי תחרותי לקחו את הפיצויים וחדלו מהעיסוק בספורט, וכל השאר בחרו להמשיך לעסוק בספורט ולפעול תחת החוקים החדשים.
מקרי ירי מאז חקיקת החוק
לאחר חקיקת החוק התרחשו שני מקרי ירי משמעותיים. האחד התרחש בשנת 2002, סטודנט הרג שני אנשים באוניברסיטת מונאש בעזרת שני אקדחים שקיבל כחבר במועדון ירי ספורטיבי. הרוצח נמצא לא אשם במשפט מכיוון שנמצא לא כשיר נפשית. עקב כך הוא נשלח לבית חולים לחולי נפש לעשרים וחמש שנים.[6]
המקרה השני התרחש ב-2014, במסגרתו הוחזקו 17 אנשים כבני ערובה בבית קפה. השובה היה אסיר משוחרר על תנאי בזמן ביצוע הפשע. הוא ירה באישה אחת אך נהרג מאש משטרתית. אישה נוספת נהרגה מפגיעת כדור של שוטר. לאחר שני מקרי הרצח, חוקק חוק נוסף שקבע שהחזקת נשק גנוב תביא לארבע עשרה שנות מאסר.[7]
מאז 1996 היו עוד מספר תוכניות הזדכות על כלי נשק בכדי למנועי מקרי ירי נוספים. מעל מאה אלף כלי נשק נקנו מחדש על ידי המדינה והושמדו.
השפעות חקיקת החוק באוסטרליה
ישנם מחקרים שטוענים שחקיקת החוק הייתה אפקטיבית בהורדת אחוזי מקרי הטבח, ההתאבדויות והפשע. לעומת זאת מחקרים אחרים טוענים שלא היה שינוי משמעותי באוסטרליה. הציבור האוסטרלי תומך מאוד בחוקי הנשק – 85-90% מהאוסטרלים מרוצים מהחוקים ואף רוצים חוקים יותר שמרניים.[8]
בין 1991-2001 מספר המיתות הקשורות לכלי נשק ירדו ב-47% מתוך המיתות הקשורות בנשק, 77% מהן היו התאבדויות, 15% היו רצח, 5% היו תאונות ו2% היו התערבות משטרתית ומקרים לא פתורים.[9]
כמות ההתאבדויות על ידי כלי נשק הצטמצמה בחצי בין 1995-2005, אך באותו טווח זמן כמות ההתאבדויות בתליה גדל ביותר מ-52%. כמות כלי הנשק שנגנבו בין 1994-2007 ירדו ב-66%, אך רק אחוז קטן מאוד מכלי הנשק הגנובים נמצאו. עם זאת, רק 33% אחוזים מכלי הנשק הגנובים נקשרו לפשעים בהמשך.
השפעות חוקי הנשק באוסטרליה על מדינות אחרות
חוקי הנשק השפיעו בעיקר על שתי מדינות בפרט – ניו זילנד וארצות הברית. בארצות הברית, מדינה הידועה בחוקי הנשק המתירנים שלה ומקרי ירי רבים, חוקי הנשק של אוסטרליה עולים בכל דיון על שינוי אפשרי של חוקי הנשק. לאחר כל טבח (במיוחד בירי בבתי ספר) דנים באפשרות לערוך רגולציה ברכישת ורישום כלי נשק. תומכי הרגולציה מביאים את אוסטרליה כמקרה הצלחה ומראים שתהליך הרגולציה אינו ארוך או מפר את זכויות האזרחים. לעומתם, טוענים מתנגדי הרגולציה, שהתהליך סותר את החוקה האמריקאית, וכן שבאוסטרליה אין שינוי משמעותי שהתחרש בעקבות השינויים בחוקי הנשק. למרות הדיונים הרבים, חוקי הנשק באוסטרליה לא השפיעו על חוקי הנשק של ארצות הברית, והם נשארו כשהיו.[10]
בשנת 2019 התרחש בניו זילנד טבח רב הרוגים בשני מסגדים בשעות התפילה המקובלות. הרוצח היה איש אוסטרלי שתמך בעליונות הגזע הארי ופרסם לפני הטבח מניפסט גזעני שתיאר את כוונותיו. היורה שידר את הטבח באינטרנט בשידור חי. במהלך הירי נרצחו 51 בני אדם מוסלמים, ו-49 נפצעו. ראשת ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן תיארה את הטבח כ"אחד הימים החשוכים ביותר של ההיסטוריה של ניו זילנד". לאחר מכן התכנסה ממשלת ניו זילנד על מנת לדון בחוקי הנשק הלוקים בחסר. בהשראה ישירה מן המדיניות האוסטרלית העבירה הממשלה תוך 26 יום, חוקי נשק מגבילים ונוקשים. לפני המקרה כ-96% מכלי הנשק בניו זילנד לא היו רשומים, ובנוסף רובים סמי-אוטומטיים צבאיים היו חוקיים ומותרים להחזקה. נערכו ניסיונות לשנות את חוקי הנשק ב-2005, 2012 ו-2017, אך רק לאחר המקרה המזעזע הציבור בניו זילנד הסכים באופן גורף לחוקי נשק חדשים. החוק החדש בניו זילנד אוסר על אחזקה של כלי נשק סמי-אוטומטיים, ובנוסף הממשלה ערכה תוכנית הזדכות כפי שנערכה באוסטרליה. החוק החדש מתרכז בעריכת בדיקות רקע מדוקדקות ולא ברישום. למעשה, אין חובה לרשום כלי נשק שבאחזקת אזרחים. בכדי לקבל רישיון לכלי נשק על הרוכש להיות מעל גיל 16, להחזיק במקום בטוח לאחסון כלי הנשק, לעבור תוכנית ביטחון מיוחדת, לעבור מבחן ביטחון בכתב, לשלם אגרה על כלי הנשק ולהביא תמונת פספורט לרישיון. בנוסך על כך, המשטרה מראיינת את המועמדים ומבקשת לראיין שני אנשים הקשורים למועמד – אחד קרוב משפחה ואחד לא, על מנת לקבל חוות דעת של הקרובים לו ובכך להבטיח שימוש בטוח. אדם בעל קשרים לעולם הפשע או בעל היסטוריה של אלימות כלשהי ייתקל בסירוב ולא יקבל רישיון. גם מועמדים בלעי היסטוריה של התמכרות לאלכוהול או סמים או בעלי בעיות פיזיות או מנטליות שיכולים למנוע מהם שימוש בטוח לא יקבלו רישיון.[11]
ההשפעות של חוקי הנשק בניוזילנד לא ניתנים לבדיקה בשלב זה שכן החוק טרי. עם זאת, הציבור הניו זילנדי הביע תמיכה מוחלטת בחוקי הנשק החדשים.
הערות שוליים
- ^ "Firearms Act 1996 No 46, Part 2, Division 2, Section 12 - Genuine reasons for having a licence"
- ^ Collins, David, On Account of the English Colony in New South Wales, from Its First Settlement in January 1788, to August 1801 ... To which are Added, Some Particulars of New Zealand ... and an Account of a Voyage ... by which the Existence of a Strait Separating Van Diemen's Land from the Continent of New Holland was Ascertained. Cadell.
- ^ Duncan Chappell, "Prevention of Violent Crime: The Work of the National Committee on Violence"
- ^ "National Firearms Amnesty"
- ^ New South Wales: High Calibre Pistol Permit
- ^ Monash gunman not guilty
- ^ Sydney siege: Tony Abbott launches urgent joint inquiry
- ^ Gun Laws
- ^ Firearm related deaths in Australia, 1991-2001
- ^ Kamal, Rifat D; Burton, Charles, "POLICY GRIDLOCK VERSUS POLICY SHIFT IN GUN POLITICS: A Comparative Veto Player Analysis of Gun Control Policies in the United States and Canada"
- ^ New Zealand bans military style semi-automatics and assault rifles
