ברתולד אוארבך
 |
ברתולד אַוּאֶרבַּך (בעברית לעיתים בהשפעת היידיש: אוֹיֶרבַּך (אויערבאך); בגרמנית: Berthold Auerbach; 28 בפברואר 1812 – 8 בפברואר 1882) היה סופר ומשורר יהודי-גרמני נודע.
קורות חיים
אוארבך נולד בשם משה (מוישה) ברוך אַוּאֶרבָּכֶר (Moses Baruch Auerbacher) בעיירה נורדשטאטן (כיום נקראת הורב אם נקאר) שליד היער השחור בבאדן-וירטמברג. מילדותו, הוריו ייעדו אותו לרבנות, ועל כן למד בישיבה בהכינגן אצל הרב חיים דישפק ובבית הספר לדת בקרלסרוהה.
בהמשך למד לימודי תאולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטאות טיבינגן, מינכן והיידלברג. אך בעקבות חברותו בתנועת הסטודנטים המהפכנית, נאסר על ידי השלטונות, ושחרורו והמשך לימודיו, הותנו בכך שלא יקבל שום תפקיד רבני. מאז אוארבך התמסר ללימודי ספרות. תחילה עסק בכתיבה ופרסום בתחום ה"יהדות בספרות התקופתית", ובהמשך פרסם מספר רומנים בנושאים הלקוחים מההיסטוריה של עם ישראל. מתוך סדרת פרסומים זו, הוא קצר הצלחה יחסית בספרים "שפינוזה" ו"משורר וסוחר" (תורגם לעברית בשם "אפרים קוה"). בספרו "שפינוזה" מופיע לראשונה סיפורו של הגולם מפראג, ויש מייחסים לאוארבך את המצאתו של הסיפור.
את תהילתו והפופולריות הרבה שלו רכש לאחר שעסק ביצירותיו בפשוטי העם, האיכרים ומעמד הביניים, ובכך יצר לעצמו קהל קוראים נרחב ועממי יותר ונחשב לסופר הגרמני הנקרא ביותר בתקופתו. הוא יצר ז'אנר חדש ומצליח מאוד בספרות הגרמנית של סיפורים עממיים וסנטימנטליים מחיי הכפר, תחת השם "סיפורי כפר מהיער השחור". בין סיפורים אלו בלט הספר "יחיפיה", גרסה מודרנית של סיפור סינדרלה. הספר הפך לרב המכר הגדול של התקופה ופורסם בחמישים מהדורות לפחות, וכמו כן תורגם לעברית שלוש פעמים. אוארבך הפך לאהוב ונערץ הן בעיני הקוראים הפשוטים והן בעיני האינטלקטואלים אניני הטעם. הוא מונה ליועץ ספרותי של חצר המלכה אוגוסטה בברלין וזכה לעיטורים ולאותות כבוד.
מלחמה באנטישמיות
אוארבך היה הסופר היהודי היחיד בגרמניה שהיה חסין מאנטישמיות והצליח להשתלב בחברה הגרמנית בלי להסתיר את מוצאו. יהודי גרמניה התגאו ש"אחד משלהם" הפך לאחד מהסופרים הגרמניים המפורסמים ביותר. יעקב גרים, מהאחים גרים, הודה לאוארבך על "שריפא אותו מדעות קדומות", ואמר שלא היה מעלה בדעתו שיהודי מסוגל לחדור עד כדי כך למעמקי הנשמה הגרמנית. המלחין ריכרד וגנר אמר על אוארבך כי הוא אדם "המושרש באמת ובתמים בחיים הגרמנים" וקבע שאוארבך "נותן ביטוי הולם לתכונות העמוקות ביותר של הנפש הלאומית הגרמנית".
רוב יצירותיו של אוארבך עסקו במלחמה כנגד האנטישמיות, בין שעשה זאת באמצעות תשובות לכתבי-פלסתר אנטישמיים, ובין שניסה להפיג את המתח בין יהודים לגרמנים, באמצעות 'התבוללות ספרותית', ותיאור היהדות בצבעים רומנטיים.
בשנותיו האחרונות החל אוארבך לאבד את אמונתו בעתיד היהודים בגרמניה. בנובמבר 1880 הוא ישב בישיבה של הפרלמנט הפרוסי, שבו דנו בהצעה לשלול מהיהודים את זכויות האזרח שלהם אגב הערות אנטישמיות. אוארבך שב מדוכא לביתו וכתב "חייתי ועמלתי לשווא".
אוארבך נפטר בעיר קאן שבצרפת בשנת 1882, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-70, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר הולדתו.
שמו הונצח ברחובה של המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו.
כתביו
- Friedrich der Große. Sein Leben und Wirken, 1834
- Das Judenthum und die neueste Literatur, 1836, מסה
- Spinoza, 1837, רומן
- "Das Sängerfest zu Frankfurt a. M.," In: europa 1838, S. 481 ff.
- Dichter und Kaufmann, 1840, רומן
- Schwarzwälder Dorfgeschichten, 1843-1854, סיפורים
- Diethelm von Buchenberg
- Die Frau Professorin
- Oskar, טרגדיה, 1844
- Der Gevattersmann (Kalender), 1844-1848
- Schrift und Volk. Grundzüge der volksthümlichen Literatur, 1846
- Tagebuch aus Wien, 1849
- Andree Hofer, 1850, טרגדיה
- Deutsche Abende, 1851, שיחות
- Neues Leben, רומן, 1852
- Der Wahlbruder, Dresden [1855], טרגדיה ב-5 מערכות; נותרה בכתב יד
- Barfüßele, 1856, סיפורים
- Volkskalender, 1858-1868
- Der Wahrspruch, Leipzig: Weber [1859], מחזה ב-5 מערכות; נותר בכתב יד
- Joseph im Schnee, 1860, רומן
- Goethe und die Erzählungskunst, 1861
- Auf der Höhe, 1865, רומן
- Das Landhaus am Rhein, 1869, רומן
- Wieder uns! Gedenkblätter zur Geschichte dieser Tage, Stuttgart: Cotta, 1871
- Zur Guten Stunde. Gesammelte Volkserzählungen, 2 Bde, Stuttgart: Hoffmann, 1872
- Walfried, 1874, רומן
- Tausend Gedanken des Collaborators, 1876, אפוריזמים
- Drei einzige Töchter, 1875, נובלות
- Nach dreißig Jahren. Neue Dorfgeschichten, 1876
- Landolin von Reutershöfen, 1878, רומן
- Der Forstmeister, 1879, רומן
- Brigitta, רומן, 1880
כתביו בתרגום לעברית
- בערטהאלד אויערבאך, אפרים קוה (תרגום על ידי י.ח. טאוויאוו [טביוב]), ורשה: אחיאסף, תרנ"ד 1893. (בגרמנית: Dichter und Kaufmann, "משורר וסוחר"; רומן היסטורי)
- שפינוזה: ספור מחיי הפילוסוף ברוך די-שפינוזה והעתים אשר עברו עליו / לפי המספר בספרו של הח' ברטהאלד אויערבאך בשפת אשכנז; מאת ט"ף שפירא, ורשה: א. בערמאן, תרנ"ח 1898. רומן זה משנת 1837 הוא יצירתו המפורסמת ביותר של אוארבך, ובו אחת ההופעות הראשונות של סיפור הגולם מפראג. סיפור זה התפרסם כל כך עד שנחשב בעיני כל לסיפור עם, והפך לבסיס למחזות, רומנים ואופרות, יצירות בלט וסרטים.
- ב. אורבך, בת יחידה: אגדה ערבית (תרגום: א. ליבושיצקי), ורשה: תושיה, תרע"ג 1912 (ביבליותיקה לילדים, נו).
- "יחפהפיה" (בגרמנית: Barfüßele; 1856) – סיפור רומנטי רגשני על שני יתומים בני כפר, משרתת יחפנית גאה ואחיה, שבסיומו המשרתת מתחתנת עם בעל אחוזה עשיר. זכה לשלושה תרגומים לעברית:
לקריאה נוספת
- יוסף ליכטנבום, מספרי העולם, סדרה ראשונה: מבלזק עד מופסן, ירושלים: אחיאסף, 1954, עמ' 118–123.
- עמוס איילון, רקוויאם גרמני: יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743 (תרגום: דני אורבך), אור יהודה: דביר, 2004.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ברתולד אוארבך (גרמנית) |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברתולד אוארבך |
- ברתולד אוארבך בקטלוג הספרייה הלאומית של גרמניה (בגרמנית)
- כתבי ברתולד אוארבך בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- "אויערבאך, ברתולד (ברוך)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ב, עמודים 176–177, באתר HebrewBooks
- דוד פרישמאן, ברתולד אויארבך היהודי, לודז', תמוז תרמ"ד, בפרויקט בן-יהודה
- נחום סאקאלאוו [סוקולוב], פרשת גדולת אויערבאך וספריו, הצפירה, 20 ביוני 1877, המשך, המשך
- ר. בריינין, ברתולד אויערבאך, הזמן, 30 באפריל 1903
- דוד פרישמאן, ברתולד אויערבאך (במלאת מאת שנה להולדתו), הצפירה, 8 במרץ 1912
- זאב לוי, אני מרגיש קרוב מאוד לשפינוזה, אף כי רוחו הרבה יותר טהורה ועמוקה משלי, באתר הארץ, 4 באפריל 2010
- אלי אשד, מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג?
מיצירותיו:
- הטקסט המלא של הרומן "שפינוזה" (באנגלית)
