ישראל חיים טביוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל חיים טביוב
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
"ספר הזכרונות לסיר משה מונטיפיורי ורעיתו יהודית" נערך על ידי אליעזר הלוי ותורגם על ידי ישראל חיים טביוב, הוצאת תושיה, ורשה 1898. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 9

ישראל חיים טַבְיוֹבכתיב יידי: טאַוויאָוו; כ' בכסלו תרי"ח[1],‏ 1858כ"א בכסלו תרפ"א, 2 בדצמבר 1920) היה סופר, עיתונאי, מתרגם ומחנך בתקופת התחייה, מחברם של ספרי לימוד בשפה העברית.

קורות חיים

טביוב נולד בדְרוּיָה שבמחוז ויטבסק של האימפריה הרוסית בשנת 1858, ובהיותו בן שנתיים עקרה משפחתו לריגה, שבה חי, פעל ונפטר. בבית אביו למד הן תלמוד והן לימודי חול ואחר כך למד כלכלה בפוליטכניקום של ריגה. לפרנסתו עבד כרואה חשבון של חברה מסחרית מקומית[2].

כבר בנערותו החל לכתוב לעיתון "הלבנון". בשנת 1889 החל לפרסם פיליטונים בעיתון "המליץ", ואלו זכו לפופולריות רבה. הפיליטון הראשון שפרסם היה "דוגמאות מספר המלים" בגיליון 77 של המליץ לשנת 1889[3]. בשנת 1901 (תרס"א) לקח חלק בפרסום השבועון "הדור" בוורשה, ובין השנים 1905 ל-1908 השתתף בהוצאת יומון בעברית בשם "הזמן", שיצא לאור בווילנה. בין השנים 1908–1910 הוציא לאור עיתון לילדים בשפה העברית בשם "החבר"; תחילה היה זה עיתון יומי לילדים שיצא לאור בווילנה, אך עם הזמן הפך העיתון לשבועון ועבר לצאת בעיר ריגה. בן ציון אייזנשטט הכתיר אותו כ"פדגוג מומחה"[1].

טביוב פרסם ספרים ומאמרים בתחומים שונים. מאמר שהכה הדים בזמנו היה "ספרותינו היפה ועתידותיה"[4], שבו קרא להרחבת הלשון העברית, התאמתה והפיכתה לשפה נמלצת פחות לפני כתיבת ספרות יפה. ספרו המפורסם ביותר הוא אוצר המשלים והפתגמים, שבו ליקט כשלושת אלפים פתגמים בשפות העברית והארמית. כל פתגם ומשל לוּוה בהסבר על מקורו והשתלשלותו לאורך השנים. הוא גם כינס אנתולוגיה על הספרות העברית מאז ימי גלות ספרד ועד ימיו. כמו כן כתב ספרים רבים ללימוד השפה העברית, אשר זכו לפופולריות רבה.

ידוע גם משפטו הנוקב של טביוב בגנות השימוש בשפה היידית בכתיבה ספרותית: "מעולם לא טנפתי [!] את עטי בלשון הז'רגונית"[5], על אף שברבות הימים גם הוא "חטא" בכתיבה בלשון המדוברת.

טביוב גם תרגם לעברית יצירות משפות זרות; בין היתר תרגם מחזות של אוסקר ויילד, ואת יצירתו הידועה "תמונתו של דוריאן גריי". כמו כן תרגם לעברית את חיי שלמה מימון, אוטוביוגרפיה של שלמה מימון.

טביוב נפטר ב-2 בדצמבר 1920 בריגה שבלטביה, בגיל 62.

על שמו, רחוב בשכונת ביצרון בתל אביב.

לקט מכתביו

לקריאה נוספת

  • מנדל בובה, 'י"ח טביוב', העבר (לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה) טז (תשכ"ט), 141–163.
  • שלמה הרמתי, 'ישראל חיים טביוב: תרומתו להחייאת הלשון ולהנחלתה בתפוצות', לשוננו לעם לד, ו–ז (שלו–שלז) (תשמ"ג), 169–232.
  • דוד מלמד, '"החבר" של י"ח טביוב: סיפורו של עיתון יומי עברי לבני-הנעורים', מעגלי קריאה (כתב-עת לעיון ולהדרכה בספרות ילדים) 20 (תשנ"א), 119–121.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל חיים טביוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 טאוויאוו, ה"ר ישראל חיים, בתוך: בן ציון אייזענשטאדט, דורות האחרונים, ניו יורק תרע"א 1911, עמ' 163, באתר היברובוקס.
  2. ^ צבי קרניאל, הפיליטון העברי, תל אביב: אל"ף, 1981, פרק רביעי.
  3. ^ י"ח טביוב, דוגמאות מספר המלים, המליץ, 4 בינואר 1898.
  4. ^ פורסם בקובץ "פרדס (מאסף ספרותי)", בעריכת י"ח רבניצקי, אודסה תרנ"ב.
  5. ^ ישראל חיים טביוב, לקורות "שירי עם"המליץ, 26 ביוני 1901. וראו גם: הפולמוס על מעמד היידיש בספרות
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30837306ישראל חיים טביוב