ברטה ברקוביץ קוהוט

ברטה (ברכה) ברקוביץ קוהוט (8 בנובמבר 1921 – 14 בפברואר 2021) היא התופרת האחרונה ששרדה מסלון התופרות היהודיות מאושוויץ.

ילדות ונעורים

ברקוביץ נולדה בצ'פה, כפר קטן במזרח צ'כוסלובקיה שנמצא כיום במחוז זקרפטיה באוקראינה. היא נולדה בשם ברכה לאמה קרולינה שטרן, בת למשפחה יהודית מהונגריה ולאביה סולומון ברקוביץ שהיה חירש-אילם. ברכה נולדה בבית הקטן והצפוף של סבה וסבתה כבת בכורה לאמה בת ה-19 ואחריה נולדו עוד שני בנים ושתי בנות. אביה סולומון היה חייט מוכשר ומצא עבודה בבית אופנה בברטיסלבה, התקדם והקים עסק משלו בו העסיק שלושה חייטים חרשים אילמים. קרולינה האם סייעה אף היא בעסק בהתאמת בגדים ללקוחות ובמתורגמנות. כשהייתה ברכה בת 8 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לברטיסלבה.

בהיותה בת 12 חלתה ברכה בשחפת והועברה לסנטוריום בהרי הטטרה לצורך טיפול במחלה, שם שהתה במשך שנתיים בהן למדה צ'כית. כשחזרה לברטיסלבה החלה ללמוד בתיכון מקצועי, שם למדה מזכירות, הנהלת חשבונות וקצרנות. בד בבד לימד אותה אביה תפירה.

ברכה ואחותה אירנה הצטרפו לתנועת נוער ציונית השומר הצעיר ולאחר מות אמה עברה ברכה לתנועת המזרחי.

אושוויץ

משפחת ברקוביץ הייתה בין יותר מ-11,000 יהודים שפונו מבתיהם בברטיסלבה לעיירה קטנה ליד הגבול הצפוני של פולין, שם חיו בתנאים קשים. באמצע מרץ 1942 נסעה ברכה לעיר הולדתה לבקר חברה וכשחזרה לעיירה התברר לה שאחותה הצעירה קטקה נעצרה ונלקחה למחנה מעבר. היא ניגשה מיוזמתה לתחנת המשטרה והסגירה עצמה כדי להצטרף לאחותה וכך יצאו שתיהן לשילוח.

באפריל 1942 נלקחו ברכה ואחותה בטרנספורט הרביעי יחד עם עוד 998 נערות סלובקיות למחנה ההשמדה אושוויץ, שם ניתן לברכה מספר 4245 ולקטקה 4246. עם הגעתן הן עבדו כעובדות כפיה בסלילת כבישים, חפירת תעלות ניקוז, יבוש ביצות ועבודות פרך נוספות.

לאחר מכן נשלחו לעבוד בקומנדו-קנדה, שם הן מיינו ערמות בגדים שנגזלו מיהודים אשר נשלחו לתאי הגזים. ברכה עבדה במשמרות וכל יום צעדה כשלושה ק"מ הלוך ושלושה ק"מ חזור כדי לעבוד. לעיתים קבלה מכות במגלב תוך כדי הליכה אך נאלצה לשתוק ולהמשיך. האסירות נאלצו להתמודד גם עם התנאים הסניטריים הקשים. לעיתים ברכה ונשים נוספות הצליחו בחוכמה ובתחכום להשיג פריטים כגון נעליים, סבון, משחת שיניים, ממחטות וכיוצא בזה לעצמן או לאסירים אחרים אך אם נתפסו הוכו עד זוב דם. ברכה וקטקה עסקו גם בתפירה ובתיקון בגדים עבור האס אס ונשותיהן ב"קנדה" וכך הכירו את מרתה פוקס שהייתה מגיעה לשם כדי להשיג בדים ממחסני הגזל במתחם.

במהלך עבודתן בקומנדו קנדה מצאו ברכה וקטקה את מעיליהן וכך הבינו שהוריהן הובלו למשרפות ומתו.

ברכה לא איבדה את האופטימיות שלה גם בימים הקשים מנשוא באושוויץ. רוח ההתנדבות שלה, הנתינה והעזרה לאסירים ולאסירות הצילו רבים באושוויץ.

סלון האופנה

בשנת 1943 החליטה הדוויג הס אשתו של מפקד המחנה רודולף פרנץ הס להקים סלון הוט קוטור באושוויץ למען נשות קציני האס אס שהקפידו להתלבש בבגדים אלגנטיים ומותאמים לכל אירוע. בין הנשים שהיו לקוחות סלון האופנה הייתה מגדה גבלס, אשתו של שר התעמולה של אדולף היטלר יוזף גבלס, אווה בראון בת זוגו של היטלר וכן אמי גרינג, אשתו של מפקד הלופטוואפה (ורמאכט).

הס מינתה את מרתה פוקס למנהלת סלון האופנה לאחר שהתרשמה ממנה כשזו עבדה בביתה בטיפול בילדיה וכתופרת. מרתה שהייתה תופרת מוכשרת ומקצועית נתבקשה להביא תופרות נוספות לסטודיו החייטות, כיוון שכמות ההזמנות גדלה. בין האסירות שנבחרו על ידי מרתה פוקס לעבוד בסלון האופנה היו גם האחיות ברכה (ששמה השתנה לברטה) וקטקה כיוון שהיו תופרות מיומנות ומקצועיות. הסטודיו היה ממוקם בקומת המרתף של המבנה. התופרות עבדו לאור שני חלונות ומנורות חשמליות כשהן ישובות ליד שולחן עבודה ארוך. הן היו מסודרות ונקיות ונהנו משפע חומרי הגלם שהגיע אליהן מ"קנדה".

עומס העבודה על התופרות היה רב מכיוון שכמות ההזמנות הייתה גדולה וצריך היה לעשות מאמצים כדי לקצר את זמן המתנת הלקוחות להשלמת הבגד. תהליך העבודה היה ארוך ומורכב החל מעיצוב, בחירת האריג ולאחר מכן גזירת הגזרות ותפירת "טואל" (בגד מבד גולמי לבדיקת הגזרה). לבסוף נתפר הבגד ונעשו בו התאמות ושינויים לפי מידות הגוף של הלקוחות. "הגימור" נעשה ברובו "ידנית". בשבתות בדיוק בשעה 12 בצהריים הגיעו אנשי אס אס בכירים לאסוף את הבגדים שהוזמנו על ידי נשותיהם ונלבשו באירועי הבידור שהתקיימו בשבת בערב. בשל עומס העבודה עבדו התופרות במשך 10–12 שעות מדי יום.

מרתה פוקס וסגניתה בורישקה היו אחראיות לבחור ולהחליט על אילו פרויקטים תעבוד כל תופרת שמשימתה הבסיסית הייתה להשלים בשבוע לפחות שתי שמלות בהתאמה אישית. נוסף על כך נדרשה כל תופרת לבצע שינויים בבגדים שנאספו מערימות הרכוש הכלליות ב"קנדה" ולהתאימן למידותיהן של הלובשות החדשות. מרתה עסקה גם בבקרת האיכות של הבגדים ולמרות שעבודת התופרות נעשתה בחינם הם היו באיכות מאד גבוהה.

התמורה של התופרות על עבודתן הייתה תנאי מגורים ומזון בסיסיים והזכות להישאר בחיים יום נוסף. הן אף זכו במקלחת שבועית, והמזון שלהן הונח על מיטותיהן כדי שלא ייאלצו לריב על ההקצבה היומית להן היו זכאיות. והכי חשוב, הן שוחררו מהסלקציות.

לפעמים כשהן עבדו הרבה מעבר למכסה, הלקוחות תגמלו אותן בפרוסת לחם, או חתיכת נקניקיה, שאריות מזון או מזון שפג תוקפו.

לאחר המלחמה

ברטה וקטקה ניצלו במצעד המוות לאחר 1000 ימים של סבל באושוויץ. לאחר המלחמה בדרכה לפראג לסלון התפירה שהקימה שם מרתה פוקס, פגשה ברכה את לאו קוהוט בתחנת הרכבת בברנו, שאותו הכירה עוד מברטיסלבה בתקופה שלפני המלחמה. בשנת 1947 הם נישאו ונולדו להם שני בנים: טומש ואמיל עימם חיו בברטיסלבה. ברכה המשיכה לתפור כדי לעזור בפרנסת המשפחה ולאחר מכן החלה לעבוד בתחום ההוצאה לאור יחד עם לאו.

בשנת 1968 עברו ברכה ובעלה לקליפורניה בעקבות בניהם שעברו לשם מספר שנים לפני כן.

ברכה נפטרה ב-14 בפברואר 2021, בבית החולים קייזר פרמננטה בסן רפאל לאחר סיבוכים כתוצאה ממגפת הקורונה.

לוסי אדלינגטון סופרת והיסטוריונית של בגדים ואופנה ראיינה את ברטה קוהוט בסלון ביתה בגבעות סמוך לסן פרנסיסקו בקליפורניה. בשנת 2021 מספר חודשים לאחר הראיון, ראה אור ספרה "התופרות מאושוויץ" שאחת מגבורות הספר היא ברכה ברקוביץ קוהוט.

לקריאה נוספת

• לוסי אדלינגטון, התופרות מאושוויץ, מטר - הוצאה לאור, 2023.
• Lucy Adlungton,The Red Ribbon, 2017

קישורים חיצוניים

• Julie Street, Erin Stutchbury, A secret dressmaking salon saved a group of Jewish women from certain death in Auschwitz, ABC News, ‏14 באוקטובר 2021. סלון שמלות סודי הציל קבוצת תופרות יהודיות באושוויץ.
• Legacy, Berta Kohút Obituary (1921 - 2021) - Marin County, CA - Marin Independent Journal, Legacy, ‏21 בפברואר 2021. הספד

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39526885ברטה ברקוביץ קוהוט