בנימין ענבר
| לידה |
1931 אוקראינה |
|---|---|
| פטירה | 2010 (בגיל 79 בערך) |
| תאריך עלייה | 1932 |
| כינוי | בני |
| השתייכות |
 פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1978–1948 |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
| תפקידים אזרחיים | |
| חבר המועצה המקומית קריית טבעון, סמנכ"ל שירותי בריאות כללית | |
בנימין (בני) ענבר (ברנשטיין) (1931–2010) היה תת-אלוף בצה"ל, בעל עיטור העוז, בעבר כיהן בין היתר כקצין המשטרה הצבאית הראשי.
שירותו הצבאי
ענבר נולד באוקראינה בשנת 1931. שנה לאחר מכן עלה לישראל. גדל בירושלים ובגיל 13 עבר עם משפחתו לנתניה.
בשנת 1948 התגייס לפלמ"ח, והוא בן 16, כחלק מהכשרת מעוז. ענבר עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי כיתות, ולחם במלחמת העצמאות כחבלן בגדוד הראשון והשלישי. בתום המלחמה עבר ענבר לשירות קבע ועבר קורס קצינים. הוא נפצע באורח קשה בתאונת דרכים ועבר שיקום ממושך. שימש כמפקד מחלקה ביחידת סיור של פיקוד הדרום (יחידה 30), מפקד פלוגה בגדוד 50, עבר קורס לוחמה זעירה והדריך בבה"ד 1. לתקופה קצרה שימש ענבר כסמג"ד בחטיבת הצנחנים, אולם נפצע בצניחה ועבר ל חטיבת גולני. בשנת 1962, בעת שימש כמפקד פלוגת קורס מ"כים של חטיבת גולני, לחם במבצע סנונית, פעולת תגמול כנגד המוצבים הסורים בכפר נוקייב. על לחימתו הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל שהומר ב-1973 בעיטור העוז[1].
ב-1963 מונה לקצין מבצעים בפיקוד הצפון ולאחר מכן שירת כמפקד בנח"ל. ב-1966 מונה למפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. במלחמת ששת הימים הוטל על הגדוד המשימה לכבוש את תל עזזיאת, מוצב פלוגתי סורי מבוצר ברמת הגולן[2]. לחימת הגדוד התייחדה בכך, שלא סטתה מהתכנון המקורי, והמוצב נכבש כמעט ללא נפגעים: הרוג אחד, שלא נפגע בלחימה עצמה, וארבעה פצועים.
בהמשך התקדם ענבר במסלול הפיקודי. ב-1968 מונה לקצין אג"ם של פיקוד הצפון, ב-1969 למדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה וב-1971 לנספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון באתיופיה. במלחמת יום הכיפורים חזר לישראל ושימש קצין קישור במטה אוגדה 146. בשנים 1975–1974 שימש כמפקד חטיבת ירושלים. בשנים 1977–1976 שימש כקצין המשטרה הצבאית הראשי בדרגת תת-אלוף.
לאחר שחרורו מצה"ל התמודד ב-1978 על ראשות המועצה המקומית קריית טבעון בה התגורר, וכיהן כחבר המועצה מטעם סיעת המערך. כיהן כמנהל חברת תל-בר, חברת בת של קופת חולים כללית, מנהל מרחב העמק וסמנכ"ל הקופה. בשנת 2010 נפטר לאחר מחלה קשה.
ענבר היה נשוי לנטע. בנו הוא גיורא ענבר, תת-אלוף במילואים שפיקד, כאביו לפניו, על גדוד 51.
קישורים חיצוניים
- בנימין ענבר, באתר הפלמ"ח
- פנחס וולף, זה נפצע וההוא נפצע, כל המפקדים נפצעו. המצב נהיה חמור, במחנה, 03.08.2007, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה".
- גיורא ענבר, בין גופות הסורים אבא אמר: "רק מי שמעריך את החיים יכול לקבל אחריות על בני אדם", באתר כלכליסט, 4 בפברואר 2010
- עיטור העוז שהוענק לרס"ן בנימין ענבר, באתר "בעוז רוחם" של אכ"א.
- יוסף ולטר, גולני שלהם, מעריב, 18.04.1986.
- דב גולדשטיין, אב ושני בנים-חיילים במלחמה אחת , מעריב, 10.01.1975.
הערות שוליים
- ^ בשנת 1970 נחקק חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, בו נקבעו עיטור העוז ועיטורים נוספים. בעקבות החוק נבחנו מחדש המקרים של מי שקיבלו את צל"ש הרמטכ"ל על ידי ועדה וחלק מהצל"שים הומרו בעיטורים. במקרה זה הומר הצל"ש בעיטור העוז
- ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמודים 159-168.
מפקדי חטיבת ירושלים 
| |
|---|---|
|
קציני משטרה צבאית ראשיים (קמצ"ר) 
| |
|---|---|
|
בנימין ענבר25208929