ברוך ארבל
| לידה |
1931 (גיל: 93 בערך) ברלין |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1933 |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1980–1949 |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
ברוך ארבל (נולד ב-1931) היה קצין המשטרה הצבאית הראשי (הקַמצָ"ר). הורשע בקבלת שוחד במהלך תפקידו.
שירותו הצבאי
ארבל נולד בברלין בשנת 1931 ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בהיותו בן שנתיים. לקח חלק בהכשרה בגינוסר ובשנת 1949 התגייס ליחידת הכלבנים של המשטרה הצבאית. בשנת 1953 פורקה יחידת הכלבנים וארבל עבר ליחידות אחרות במשטרה הצבאית. הוא פיקד על תחנות המשטרה הצבאית בצריפין ובבאר שבע, ולאחר מכן היה ראש מדור היסעים. בשנת 1958 מונה למפקד המשטרה הצבאית בירושלים ולאחר מכן היה מפקד המשטרה הצבאית בתל אביב. משנת 1960 כיהן כקצין שלישות, בחטיבה 14 ובחטיבה 7 והחל משנת 1968 עד שנת 1973 כקצין שלישות פיקודי של פיקוד מרכז[1]. ביולי 1972 כיהן בהרכב השופטים של קוזו אוקמוטו[2].
בשנת 1974 מונה לסגן מפקד המשטרה הצבאית ובאוקטובר 1977 מונה לקצין המשטרה הצבאית הראשי[3]. כקצין המשטרה הצבאית הראשית שם דגש על שיקום אסירים בכלא הצבאי, מלחמה בשימוש בסמים בצה"ל והכנת תשתית מודיעינית של המשטרה הצבאית[4]. כמו כן פעל כנגד תאונות דרכים בצבא[5].
משפטו
באמצע 1980 הגיעו לידיעת הרמטכ"ל, רפאל איתן, תלונות על התנהגות לא הולמת של ארבל, מצד פקודים שלו שנדונו בעצמם על התנהגות לא ראויה[6]. ארבל הוצא לחופשה[7] ואיתן ביקש משירות הביטחון הכללי לבחון את החשדות ולאחר בדיקה אלו העבירו את העניין למשטרה, בליווי של תא"ל דב תמרי[8]. החשדות נסבו על שחרור מכרים משירות מילואים, הענקת תנאים מיוחדים בכלא צבאי לבקשת מכרים, והענקת רישיון לאקדח שלא לפי הנוהל. על פי החשדות תמורת אלו קיבל ארבל הטבות שונות ממכריו[9]. על חקירת המשטרה ניצח אייל גולן, לימים תנ"צ[10]. בדו"ח ביניים של החקירה בתחילת ספטמבר 1980 נכתב שלא אומתו חשדות פליליים[11], אולם בהמשך נעשו מעצרים[12] וגויס עד מדינה[13] ובדצמבר 1980 המשטרה המליצה להעמיד את ארבל לדין באשמת קבלת שוחד, מסירת סודות, חריגה מסמכות ושימוש לרעה ברכוש צבאי[14]. עם זאת, חלק מהתלונות נמצאו חסרות בסיס[15]. בינואר 1981 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, על העמדתו של ארבל לדין[16]. בעקבות החקירה פרש ארבל מצה"ל באוקטובר 1980, תוך שהוא מוותר על חופשת שחרור[17]. למרות זאת, הועמד ארבל לדין בפני בית דין צבאי, כשעל התביעה ניצח התובע הצבאי הראשי, אילן שיף[18]. ארבל נידון לשלושה חודשי מאסר והורדה לדרגת סגן-אלוף. השופטים ציינו שהקלו בעונשו מכיוון שלא זכה לטובות הנאה ממשיות. הרמטכ"ל, רפאל איתן, המיר את עונש המאסר בפועל למאסר על תנאי, בניגוד להמלצת הפרקליט הצבאי הראשי. ארבל טען שנעשה לו עוול: "כמה אנשים מכובדים שהעידו במשפט הסתכלו לי בעיניים ושיקרו במצח נחושה"[19]. לטענתו, הוא פעל על פי הנורמות הנהוגות[20].
לקריאה נוספת
- צה"ל בחילו, משטרה צבאית, עמ' 74
הערות שוליים
- ^ נחום ברנע, חניכותו של דובר צה"ל, דבר, 23 באוגוסט 1977
- ^ משפט אוקאמוטו ייפתח ביום ב', דבר, 7 ביולי 1972
- ^ ברוך ארבל מונה לקצין מ.צ. ראשי, דבר, 16 באוקטובר 1977
- ^ צה"ל בחילו, משטרה צבאית, עמ' 74
- ^ המשטרה הצבאית תגביר חלקה, דבר, 30 באוקטובר 1979
- ^ הקצין הבכיר שמתנהלת נגדו חקירה - תא"ל ברוך ארבל, דבר, 4 באוגוסט 1980
- ^ משלימים החקירה נגד קצין בכיר, דבר, 3 באוגוסט 1980
- ^ יונה שמשי, המשך החקירה נגד תא"ל ברוך ארבל - למשטרה, דבר, 7 באוגוסט 1980
- ^ יעקב ארז, ראיתי את בעל מועדון ההימורים בלשכת הקמצ"ר, מעריב, 8 באוגוסט 1980
- ^ אורי דרומי, שוטר רודף צדק, באתר הארץ, 13 ביוני 2007
- ^ לא אומתו חשדות פליליים, מעריב, 2 בספטמבר 1980
- ^ בעל סוכנויות ביטוח נעצר כחשוד, דבר, 24 באוקטובר 1980
- ^ אלי דנון, המשטרה חושדת: אלבין הבריח מיליוני ד' לחו"ל, מעריב, 18 בדצמבר 1985
- ^ ראובן שפירא, המשטרה המליצה להגיש כתבי אישום, דבר, 8 בדצמבר 1980
- ^ צבי זינגר, חומר החקירה בפרשת תא"ל ארבל מועבר לזמיר, מעריב, 28 בנובמבר 1980
- ^ ראובן שפירא, תא"ל (מיל) ברוך ארבל יועמד לדין על שוחד, דבר, 8 בינואר 1981
- ^ יעקב ארז, רציתי להיות ככל אזרח, מעריב, 24 באוקטובר 1980
- ^ כתב אישום נגד תא"ל (מיל) ארבל הוגש לבית־הדין, דבר, 22 בפברואר 1981
- ^ אריה אבנרי, התבוסה: כך התפורר שלטון הליכוד, עמוד 192
- ^ Nachman Ben-Yehuda, The Politics and Morality of Deviance: Moral Panics, Drug Abuse, Deviant, page 225
קציני משטרה צבאית ראשיים (קמצ"ר) 
| |
|---|---|
|
