בנייה יבשה
בנייה יבשה היא שיטת בנייה שבה בנויים מבנים מאבנים ללא מלט המחבר אותן יחד. מבנים בבנייה יבשה יציבים למרות זאת עקב שיטת הבנייה שלהם, המתאפיינת באבנים משתלבות שנבחרו בקפידה.
בנייה יבשה מוכרת בעיקר בהקשר של חומות אבן, המשמשות באופן מסורתי לתחם שדות וחצרות כנסיות, או כקירות תמך לטרסות, אך קיימים גם פסלים, בניינים, גשרים ומבנים אחרים הבנויים בבנייה יבשה. נוטים פחות להשתמש במונח עבור הסגנונות ההיסטוריים הרבים שהשתמשו באבן בעלת צורה מדויקת, בלא שימוש במלט, למשל המקדש היווני והאדריכלות של האינקה.
אמנות הבנייה היבשה של קירות אבן נרשמה בשנת 2018 ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות של אונסק"ו עבור אומנות זו במדינות כמו צרפת, יוון, איטליה, סלובניה, קרואטיה, שווייץ וספרד.[1]
היסטוריה
כמה קירות שנבנו בבנייה יבשה בצפון-מערב אירופה תוארכו לתקופה הנאוליתית. במחוז מאיו באירלנד, מערכת שדות שלמה מתקופה זו, הכוללת קירות בבנייה יבשה המכוסים בכבול, תוארכה בתיארוך פחמן-14 לאלף הרביעי לפני הספירה. בבליז, חורבות המאיה בלובאנטון (אנ') ממחישות את השימוש בבנייה יבשה באדריכלות של המאות ה-8 וה-9 לספירה.
זימבבואה הגדולה בזימבבואה באפריקה, היא מתחם עיר גדול דמוי אקרופוליס בעל חשיבות גדולה, שנבנה בבנייה יבשה מהמאה ה-11 עד המאה ה-15 לספירה. אלו המבנים הגדולים ביותר של בנייה דומה בכל האזור.
החומות הקיקלופיות (אנ') של האקרופוליס של מיקנה ביוון, תוארכו לשנת 1350 לפני הספירה ואלו של טירינס מעט מוקדם יותר.
מיקום
הטרמינולוגיה של הבנייה היבשה משתנה בהתאם לאזור. כאשר משתמשים בהן לתחם שדות, מכונים גדרות בבנייה יבשה באנגלית בשם "דייקים" (dykes), במיוחד בסקוטלנד, שם מכונים בנאים מקצועיים של בנייה יבשה בשם "דייקירים" (dykers). קירות בבנייה יבשה אופייניות לאזורים גבוהים של בריטניה ואירלנד שבהם קיימים מחשופי סלע באופן טבעי או אבנים גדולות בכמות באדמה. הן נפוצות במיוחד במערב אירלנד, במיוחד בקונמארה. הן עשויות להימצא גם ברחבי אגן הים התיכון, כולל קירות תמך של טרסות. מבנים כאלה נפוצים במקומות שבהם יש הרבה אבנים גדולות (למשל, בבארן) או שתנאי הקרקע ומזג האוויר קשים מדי מכדי שניתן לגדל גדרות חיות שמסוגלות לשמור על בעלי חיים באופן אמין. קיימים אלפי קילומטרים של גדרות כאלו, רובן בנות מאות שנים.
גדרות בבנייה יבשה נפוצות בארצות הברית באזורים עם קרקעות סלעיות, כמו ניו אינגלנד, ניו יורק, ניו ג'רזי ופנסילבניה, והן מאפיין בולט של אזור הבלוגראס של מרכז קנטקי, כמו גם וירג'יניה, שם הן מכונות בדרך כלל כגדרות סלע (rock fences) או גדרות אבן (stone fences), ועמק נאפה בצפון-מרכז קליפורניה. טכניקת הבנייה הובאה לאמריקה בעיקר על ידי מהגרים אנגלים וסקוטים-אירים. הטכניקה הובאה גם לאוסטרליה (בעיקר מערב ויקטוריה וכמה חלקים מטסמניה וניו סאות' ויילס) וניו זילנד (במיוחד אוטגו).
גדרות דומות נמצאות גם באזור הגבול בין שווייץ לאיטליה, שם הן משמשות לעיתים קרובות כדי לסגור את השטח הפתוח מתחת לסלעים טבעיים גדולים או מחשופים.
השדות ושדות המרעה הגבוהים העשירים יותר בסלעים ברכס הגבול הדרום-מערבי של בוהמיה של Šumava (למשל סביב נהר ההררי של וידרה (Vydra)) מתוחמים לעיתים קרובות בגדרות אבנים בבנייה יבשה הבנויות מאבני שדה שסוקלו מהאדמה החקלאית. הן משמשות הן כגדרות בקר/כבשים והן כגבולות השדות. לפעמים בולטת הטרסות הבנויות בבנייה יבשה, לעיתים קרובות בשילוב עם חלקים של בנייה בלבנים (יסודות בתים וקירות סככות) המוחזקות יחד על ידי טיט מחרסית ומחטים של אורנים.
מסורת הבנייה היבשה של קרואטיה נוספה לרשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות של אונסק"ו בנובמבר 2018, לצד אלה של קפריסין, צרפת, יוון, איטליה, סלובניה, ספרד ושווייץ.[1] בקרואטיה נבנו קירות בבנייה יבשה (suhozidi) ממגוון סיבות: כדי לפנות אבנים מהאדמה לגידולים; לתחום בעלות על קרקע; או למחסה נגד רוח הבורה. כמה גדרות מתוארכות לתקופת הליבורנים. דוגמאות בולטות כוללות את האי באלז'נק (Baljenac), שבו יש 23 קילומטרים של גדרות בבנייה יבשה אף על פי ששטחו רק 140 דונם, ואת הכרמים של פרימושטן (אנ').[3]
בקתה בבנייה יבשה בוור-פון-דו-גאר (אנ') במחוז גאר בצרפת
- Orri des Estrets, vallée de Vicdessos, Ariège.jpg
בקתת קיץ באזור ויקדסוס (אנ') במחוז ארייז' בהרי הפירנאים
_-_Cabane_en_pierre_s%C3%A8che_de_Pech_Lauzier.jpg)
בפרו במאה ה-15 לספירה, הצליחו בני האינקה ליישם חקלאות במדרונות על ידי בניית קירות בבנייה יבשה ליצירת טרסות. הם גם השתמשו בשיטת בנייה זו עבור קירות וחומות. הבנייה באבן גזית במאצ'ו פיצ'ו, במבצר סקסייוומאן ובמקדש קוריקנצ'ה השתמשה בסגנון הארכיטקטוני הקלאסי של האינקה של בנייה יבשה של אבנים מסותתות בעלות צורה קבועה. בני האינקה היו אומנים של טכניקה זו, שבה גושי אבן סותתו כך שישתלבו בצורה הדוקה ללא מלט. החיבור בין האבנים כל כך מושלם שאפילו להב סכין לא נכנסת בין האבנים. המבנים עמדו באזור של רעידות אדמה רבות בגלל גמישות הקירות, ומכיוון שבארכיטקטורת הקירות הכפולים שלהם, שני חלקי הקירות נוטים זה אל זה.[4]
בנייה
סגנון ושיטת הבנייה של הקיר משתנים בהתאם לסוג האבן הזמינה, ייעודו והמסורת המקומית. רוב הקירות הישנים יותר בנויים מאבנים וסלעים שסוקלו מהשדות במהלך ההכנה לחקלאות[5] (אבני שדה), אך רבים מהם גם מאבן שנחצבה בסמוך. עבור קירות מודרניים משמשת כמעט תמיד אבן שנחצבה. סוג הקיר שנבנה יהיה תלוי באופי האבנים הזמינות.
.jpg)
סוג קיר אחד נקרא קיר "כפול" והוא בנוי על ידי הנחת שתי שורות של אבנים לאורך הגבול המיועד לקיר. בצורה האידיאלית אבני היסוד שקועות באדמה כדי להיצמד בחוזקה לתת-קרקע. השורות מורכבות מאבנים שטוחות גדולות, ההולכות ומצטמצמות ככל שהקיר עולה. אבנים קטנות יותר עשויות למלא חללים באזורים שבהם צורת האבן הטבעית מעוגלת יותר. הקירות בנויים עד לגובה הרצוי שכבה אחר שכבה. במרווחים קבועים מניחים אבנים רחבות שמשתרעות לרוחב כל הקיר (באנגלית perpend stone או tie stone), ולעיתים בולטות ממנו. אבנים אלו מחברות את מה שאחרת היו שני קירות דקים הנשענים זה על זה, ומגדילות מאוד את חוזק הקיר. גם צמצום רוחב הקיר ככל שהוא מתרומם, כפי שנעשה באופן מסורתי בבריטניה, מחזק את הקיר במידה ניכרת. את החללים בין האבנים בחזית ממלאים בקפידה באבנים קטנות יותר (באנגלית filling או hearting).
גם השכבה הסופית בחלק העליון של הקיר מורכבת מאבנים גדולות, המכונות אבני קצה (באנגלית capstones, coping stones או copes). כמו באבני חיבור, אבני הקצה משתרעות על כל רוחב הקיר ומונעות את התפרקותו. באזורים מסוימים, כמו דרום ויילס, קיימת מסורת של הנחת אבני הקצה על שכבה אחרונה של אבנים שטוחות שהיא מעט יותר רחבה מהחלק העליון של הקיר עצמו (באנגלית coverbands).
בנוסף לשערים, החומה עשויה להכיל פתחים קטנים יותר שנבנו בכוונה למעבר או שליטה על חיות משק. הפתחים הקטנים יותר, בדרך כלל, בגובה של לא יותר מ-20 סנטימטרים מכונים באנגלית "Bolt Holes" או "Smoots" ונועדו למעבר של ארנבות או לאפשר זרימה של מים. הפתחים הגדולים יותר עשויים להיות בגובה של בין 45 ל-60 סנטימטרים ומכונים באנגלית "Cripple Holes" (חורים נכים) ונועדו למעבר כבשים.[6]
קירות סלעים (Boulder walls) הם סוג של קיר בודד (בניגוד לקיר כפול) בו הקיר מורכב בעיקר מסלעים גדולים, שסביבם מונחות אבנים קטנות יותר. קירות בודדים עובדים בצורה הטובה ביותר עם אבנים גדולות ושטוחות יותר. באופן אידיאלי, האבנים הגדולות ביותר ממוקמות בתחתית והקיר כולו מתחדד כלפי מעלה. לפעמים שורה של אבני קצה משלימה את החלק העליון של הקיר, כאשר הצד המלבני הארוך של כל אבן קצה מאונך לכיוון הקיר.
"דייק גאלווי" (Galloway dyke) הוא סוג של בנייה יבשה המורכב מבסיס של בנייה של קיר כפול או סלעים גדולים יותר עם בנייה של קיר בודד מעל. קירות כאלו נראים רעועים, עם חורים רבים, מה שמרתיע בעלי חיים (ואנשים) מלנסות לחצות אותם. דייקים אלה נמצאים בעיקר במקומות עם רוחות עזות במיוחד, שבהם קיר מוצק עלול להתערער בגלל עוצמת הרוח. האופי הנקבובי של הקיר מפחית באופן משמעותי את עוצמת הרוח אך דורש מיומנות רבה יותר לבנייה. חומות מסוג זה נמצאות גם באזורי מרעה שבהם משתמשים בהן כדי למקסם את התועלת של האבנים הזמינות (שם החריש לא העלה יותר אבנים).
וריאציה נוספת היא הגדר הקורנית (Cornish hedge) או ה-clawdd הוולשי, שהיא סוללת אדמה מכוסה באבן שבראשה דשא, שיחים או עצים ומאופיינת בשיפוע מעוקל פנימה. כמו בהרבה סוגים אחרים של קיר, הגובה זהה לרוחב הבסיס, ורוחב החלק העליון הוא חצי מרוחב הבסיס.
אזורים שונים ביצעו שינויים קלים בשיטת הבנייה הכללית - לפעמים בגלל מגבלות של חומרי בנייה זמינים, אבל גם כדי ליצור מראה ייחודי לאותו אזור. בכל שיטה בה משתמשים לבניית קיר בבנייה יבשה, נדרשת מיומנות רבה. תיקון כל שגיאה פירושו תמיד פירוק עד לרמת השגיאה. בחירת האבן הנכונה לכל מיקום בקיר יוצרת הבדל גדול באורך חיי התוצר המוגמר, ולבונה מיומן נדרש זמן למצוא אבן מתאימה.
כמו במלאכות יד עתיקות רבות, יש כיום מעט בונים מיומנים של קירות בבנייה יבשה. באמצעות גדר תיל מודרנית ניתן לגדר שדות בהרבה פחות זמן והוצאות מאשר שימוש בקירות אבן. עם זאת, ההוצאה הראשונית של בניית קירות אבן בבנייה יבשה מתקזזת על ידי יציבותם ובעקבות כך משך חייהם הארוך והתחזוקה המועטה הנדרשת. כתוצאה מההערכה ההולכת וגוברת של ערך הנוף והמורשת של קירות אבן בבנייה יבשה, יש עדיין ביקוש לבוני קירות, וכך גם לקירות עצמם. תוכנית הסמכה מוכרת לאומית מופעלת בבריטניה על ידי אגודת בוני הקירות בבנייה יבשה (Dry Stone Walling Association), עם ארבע דרגות, ממתחיל (Initial) ועד אומן (Master Craftsman).
דוגמאות בולטות כוללות את:
- חומת מורן (אנ'): חומה באורך 31.4 קילומטרים ובגובה של מטר וחצי שנבנתה במחוז דאון בצפון אירלנד בשנים 1904–1922 ונועדה להגן על אגן הניקוז של מי השתייה של בלפסט.
- החומה סביב שמורת הטבע אוטנבי (אנ'), לשעבר שמורת ציד מלכותית, שנבנתה בהוראת קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה באמצע המאה ה-17 באלנד בשוודיה
שימושים נוספים
בעוד שטכניקת הבנייה היבשה משמשת לרוב לבניית קירות אבן מקיר כפול וקיר תמך לטרסות, קיימים גם פסלים, מבנים, ביצורים, גשרים ומבנים אחרים בבנייה יבשה.
"בלקהאוז" (Blackhouse) מסורתיים בסקוטלנד נבנו בבנייה יבשה כפולה עם גג מאדמת דשא. כאשר מבנים נבנים בשיטה זו, ממלאים את הרווח בקיר הכפול בדרך כלל באדמה או בחול על מנת לבלום רוח פרצים. בתים דומים בבנייה יבשה מלוחות בזלת נבנו באי הפסחא בכפר הטקסי אורונגו. מבנים אחרים באי הפסחא שנבנו בבנייה יבשה כללו את "הארה מואה" (hare moa – "בתי תרנגולות"), שהגג שלהם היה מכוסה בלוחות אבן, ששימשו כלולים לתרנגולות או כמחסנים למזון ואהו, בימה שעליה הועמדו פסלי המואי. בולט במיוחד "אהו טהירה" (Ahu Tahira) במתחם וינאפו, שהמעטפת שלו עשויה גושי סלע גדולים, מסותתים באופן אמנותי ומותאמים בקפידה.
בתקופת הברזל, ואולי קודם לכן, הטכניקה שימשה גם לבניית ביצורים כמו חומות טירת איקטורפ (אנ') (אלנד, בשוודיה), טירת מיידן (אנ'), ורית (אנ') בצפון יורקשייר וטירת דאנלו (אנ') בדרום-מערב אירלנד. ניתן לתארך רבים מקירות האבן בבנייה יבשה הקיימים כיום בסקוטלנד למאה ה-14 או קודם לכן, כאשר הן נבנו כדי לתחום שדות ולשמור על בעלי חיים. כמה דוגמאות בנויות היטב נמצאות באדמות טירת מוכאלס (אנ').
ניתן לבנות קירות אבן בבנייה יבשה כנגד סוללות או אפילו טרסות אנכיות. אם הם נתונים ללחץ אדמה אופקי, הן קירות תמך מסוג חומת כבידה. משקלם של האבנים עומד בלחץ מהאדמה הכלואה בטרסה, והחיכוך בין האבנים גורם לרובן להתנהג כאילו היו קיר כבידה מונוליתי באותו משקל. קירות תמך מאבן בבנייה יבשה נבנו בעבר במספרים גדולים עבור טרסות חקלאיות וגם כדי לתמוך בשבילים, כבישים ומסילות ברזל. אף על פי שהיום נעשה שימוש נדיר בבנייה יבשה למטרות אלו, הרבה מאוד קירות תמך עדיין בשימוש ומתוחזק. חדשים נבנים לרוב בגנים ובאזורי שימור טבע. מבני תמיכה בבנייה יבשה ממשיכים להיות נושא למחקר.[7]
במישור החוף בצפון-מזרח סומליה, 20 קילומטרים מזרחית לאלולה (אנ') נמצאות חורבות של מונומנט עתיק בצורת פלטפורמה. המבנה המלבני נוצר מקירות אבן בבנייה יבשה שגובהן נמוך; החלל שביניהם מלא בהריסות ומכוסה באבנים קטנות. בפינות המבנה מוצבות גם אבנים עומדות גדולות יחסית. ליד הפלטפורמה קברים, המסומנים באבנים. ממדי המבנה 24 מטרים על 17 מטרים והוא הגדול ביותר מבין שורה של מונומנטים של פלטפורמות עתיקות סגורות בלעדיות לצפון-מזרח סומליה הרחוקה. אתרי קבורה ליד בוראו (אנ') בחלק הצפון-מערבי של המדינה כוללים גם מספר אסטלות עתיקות.[8]
בבריטניה, באירלנד, בצרפת ובשווייץ, אפשר למצוא מבנים קטנים בבנייה יבשה שנבנו כשלטים, מסמנים שבילי הרים או גבולות של קרקע פרטית. במדינות רבות, משמשים גל-עדים כסימני דרכים ובפסגות ההרים.
גלריה
- Tiin village- Hawraman.jpg
בית מסורתי בבנייה יבשה בכפר טיין, הרי זגרוס, איראן
טרסות שנוצרו בטכניקות של ערימה בבנייה יבשה בקרוליינה הצפונית
- Machu Picchu 2005 - panoramio (6).jpg
מבנים פולחניים מאבן יבשה באינטיוואטנה במאצ'ו פיצ'ו בפרו
לקריאה נוספת
- Colonel F. Rainsford-Hannay, Dry Stone Walling, Faber & Faber. 1957
- Alan Brooks and Sean Adcock, Dry Stone Walling, a practical handbook, TCV. 2013 מסת"ב 0946752192
- Carolyn Murray-Wooley & Karl Raitz, Rock Fences of the Bluegrass, University Press of Kentucky. 1992.
- The Dry Stone Walling Association, Dry Stone Walling, Techniques and Traditions. 2004
- Louis Cagin & Laetitia Nicolas, Construire en pierre sèche, éditions Eyrolles. 2008
- Patrick McAfee, Irish Stone Walls: History, Building, Conservation, The O'Brien Press. 2011
- Alen MacWeeney (photog.) & Richard Conniff, The Stone Walls of Ireland. London: Thames & Hudson, 1986 מסת"ב 9780711213722; New York: Stewart, Tabori & Chang, 1986
קישורים חיצוניים
- How to build a dry stone wall
- Dry Stone Walling Association of Canada
- Dry Stone Walls Association of Australia
- The Dry Stone Wall Association of Ireland
- Dry Stone Walling Association of Great Britain
- Current Archaeology notes on Working Holidays repairing dry stone walls
- The Drystone Conservancy, USA
- Project Alpter, Terraced Landscapes of the Alpine Arc, a network of associations in Western Europe
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Art of dry stone walling, knowledge and techniques". UNESCO. 2018.
- ^ "The natural and architectural ensemble of Stolac". UNESCO World Heritage Centre (באנגלית).
- ^ The Oldest Stone in the Country The Art of Dry-stone Walling in Coastal Croatia
- ^ Carolyn Dean, “The Inka Married the Earth: Integrated Outcrops and the Making of Place,” The Art Bulletin 89, no. 3 (2007): 502–18.
- ^ Thompson, Adam (בספטמבר 2006). "The Character of a Wall. The changing construction of agricultural walls on the island of Gozo" (PDF). Journal of Applied Anthropology.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Dry stone walling glossary". The Conservation Volunteers.
- ^ An experimental and analytical study of dry-stone retaining walls
- ^ "National Museums". Somali Heritage and Archaeology.
