יער בוהמיה

רכס יער בוהמיה
	קובץ:Hochficht.jpg
מידע כללי
גובה	1456 מטר (גרוסר ארבר)
מיקום	צ'כיה, אוסטריה, גרמניה
רכס הרים	יער בוהמיה
אורך הרכס	200 קילומטר
קואורדינטות	49°00′N 13°00′E / 49.000°N 13.000°E
	טופוגרפיה

יער בוהמיה (בגרמנית: Böhmerwald) הוא רכס הרים נמוך במרכז אירופה, הנמשך מאזור דרום בוהמיה בצ'כיה עד אוסטריה ואזור בוואריה בגרמניה. אורך הרכס כ-200 קילומטרים, והוא מהווה את הגבול הטבעי בין צ'כיה לבין גרמניה ואוסטריה. מאז 1994 מאוגדים חלקי יער בוהמיה המצויים בתחומי שלוש המדינות במסגרת 'אזור אירופי' (Europaregion) אחד, ששטחו הכולל כ-16,000 קמ"ר וחיים בו כ-1.3 מיליון איש.

מבחינה גאולוגית יער בוהמיה הוא רכס הרים יחיד ורציף, אך מאז תחילת המאה ה-20 נהוג לחלקו לאזורים משניים, לפי הגבולות הפוליטיים:

שוּמָאבָה (Šumava) בצד הצ'כי (בשם זה מכונה גם האזור המקיף את הרכס בבוהמיה)
יער בוואריה (Bayerischer Wald) במזרח בוואריה בצד הגרמני
יער בוהמיה (Böhmerwald) בצפון-מערב אזור מילפירטל (Mühlviertel) בצד האוסטרי.

גאוגרפיה ואקלים

יער בוהמיה הוא אזור של הרים מיוערים שגובהם הממוצע 800-1400 מטרים. הפסגה הגבוהה ביותר (1456 מטרים) היא גרוֹסֶר אָרבֶּר (Großer Arber) בצד הבווארי. בצד הצ'כי והאוסטרי, על הגבול בין שתי המדינות, ההר הגבוה ביותר הוא פְלֶחי (Plechý), או בשמו הגרמני פלקנשטיין (Plöckenstein), בגובה 1378 מטרים. מסיב הגרניט של יער בוהמיה הוא אחד העתיקים באירופה, והריו נשחקו לצורות מעוגלות עם חלקים סלעיים מעטים. הרכס מתאפיין ברמות בגובה 1000-1200 מטרים שאקלימן קשה יחסית, ובהן ביצות כבול רבות. בביצת Jezerní slať ("אגם הביצה") נרשמה הטמפרטורה הממוצעת הנמוכה ביותר (‎2 °C) והטמפרטורה המוחלטת הנמוכה ביותר בבוהמיה (‎-41.6 °C בשנת 1987).

רכס יער בוהמיה הוא קו פרשת המים המפריד בין אגן הניקוז של נהר הדנובה הנשפך אל הים השחור, לבין אגן הניקוז של הנהרות הנובעים מיער בוהמיה וזורמים אל הים הצפוני - וְלְטָאבָה, אוֹטָאבָה ואוּלָאבָה. בשל המשקעים הכבדים (בעיקר שלג), ביצות הכבול והאגם המלאכותי של סכר ליפּנוֹ על הוולטאבה, אזור יער בוהמיה הוא אחד ממאגרי המים החשובים של מרכז אירופה. באזור יש גם חמישה אגמים קרחוניים, שעיקר חשיבותם כאתרי נוף.

טבע

קובץ:Lynx lynx.jpg

שונר צפוני

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

קרחות יער לאחר בירוא עצים שנפגעו מקמביות

יער בוהמיה היה תמיד מאוכלס בדלילות, ובמשך מאות שנים חלשו היערות על יישובי האדם ועל נתיבי התעבורה שלו. במאה ה-20, כשהאזור הפך לחלק ממסך הברזל, פונו חלקים גדולים שלו מכל יישוב. בנסיבות מיוחדות אלה השתמרו הטבע והמערכות האקולוגיות של היער, ולא הושפעו במידה רבה מפעילות האדם. עם זאת, הרכבו הטבעי המקורי של היער השתנה במשך הזמן, לאחר שבאזורים רבים ניטעו זנים לא מקומיים של אשוחית. מאחר שעצים אלה אינם מותאמים היטב לאקלים המקומי הקשה, הם פגיעים יותר לרוחות העזות ולמזיקים שונים, בייחוד חיפושיות הקמבית (Ips typographus). מאידך, בתי גידול רבים התלויים בפעילות חקלאית שבים והופכים בהדרגה ליער.

יער בוהמיה הוא אזור היער הנרחב ביותר במרכז אירופה, המכונה "הגג הירוק של אירופה". בצ'כיה, החלקים החשובים של יער בוהמיה מוגנים במסגרת הפארק הלאומי שומאבה, וכשמורה ביוספרית של אונסק"ו. המשכו הישיר של פארק שומאבה בצד הגרמני הוא הפארק הלאומי של יער בוואריה, ששטחו 240 קמ"ר. מאז שנות ה-70 קיימת בשומאבה אוכלוסייה יציבה של שונרים, והודות למאמצי השימור שהחלו בשנות ה-90, חזר השונר גם ליער בוואריה. כמו כן מצויים באזור מיני עופות מיוחדים, ביניהם השכווי הענק.

יער בוהמיה הוא יעד מבוקש לנופשים, בהיותו אזור מצוין לטיולים רגליים. רוב אתרי הנוף והתרבות המעניינים מקושרים באמצעות יותר מ-500 קילומטרים של מסלולים מסומנים לטיולי קיץ, ושבילי אופניים רבים. עם זאת, מנהלת הפארק אינה ממלאת את כל משימותיה בהצלחה, ורבים מאמינים שהגידול המהיר במספר המתקנים והשירותים לתיירים מפר את השלווה שאפיינה את שומאבה בעבר.

היסטוריה

השם 'בוהמיה', ומכאן 'יער בוהמיה', נגזר מהשם הרומאי 'בּוֹאי' (Boii), שבו נקראו שלושה שבטים קלטיים עתיקים. בני העם הבּוֹאי התפשטו ברחבי אירופה בתקופה שבין 400 לפנה"ס לבין 7 לפנה"ס, וחיו בגאליה (צרפת וצפון איטליה של ימינו), וכן בבוהמיה, במוראביה ובמערב סלובקיה. Boiohaemum בלטינית פירושו 'בית הבּוֹאים', וכך קיבל אזור בוהמיה את שמו הנוכחי. מקובל לזהות את רכס ההרים עם "יער גָבּרֶטָה" (Γαβρήτα Ὕλη) המוזכר בחיבורו של תלמי "גאוגרפיה".

בימי הביניים כונו ההרים בפשטות "היער", והשימוש בשם הצ'כי הנוכחי שוּמָאבָה מתועד לראשונה בסוף המאה ה-15, בחיבורו של אנטוניו בונפיני על ההיסטוריה של הונגריה, Rerum unganicarum decades. מקורו של השם אינו ברור. המסורת העממית מקשרת אותו עם המילים הצ'כיות šum,‏ šumění,‏ šumět‏ המתארות את רחש העצים ברוח. לפי הדעה הרווחת בקרב הבלשנים, מקור המילה במילה הפרוטו-סלאבית המשוערת ‎*šuma שפירושה "יער עבות".

במאה הראשונה לספירה חיו ביער גאלים-רומאים, וכן שבטים גרמאניים בחלקו הצפוני. בהמשך התיישבו בו הסלאבים, אבותיהם הקדמונים של העם הצ'כי, שהגיעו לאזור במאה ה-6 לספירה. מהמאה ה-13 ועד 1945-1946 היה האזור מאוכלס בעיקר בגרמנים-בוהמים, רבים מהם חוטבי עצים (ראו גם סודטים). לאחר מלחמת העולם השנייה גורשו רוב התושבים האלה, שהיו בעיקרם דוברי גרמנית, ויער בוהמיה היה לחלק מאזור החיץ שלאורך גבול הגוש המזרחי.

ביער בוהמיה התפתחו שתי תעשיות שניצלו את המשאבים הטבעיים של היער: תעשיית העץ וייצור זכוכית. כדי לייעל את הובלת העצים נחפרו בסוף המאה ה-18 שתי תעלות הצפה, תעלת שוורצנברג (Schwarzenberg) בחלק הדרומי-מזרחי של יער בוהמיה, ותעלת שיניץ-טטאו (Chinitz-Tettau) בחלקו הצפוני-מזרחי. תעלת שוורצנברג, הגדולה מהשתיים, הוקמה במטרה לחבר את אגני הוולטאבה והדנובה, וכך, למעשה, לקשר בין הים הצפוני לים השחור. גזעי העצים מיער בוהמיה הושטו תחילה בתעלות אלה עד לנהרות הקרובים, המשיכו את דרכם בציפה חופשית במורד הנהר, ולבסוף נמשו והוטענו על אוניות שהביאו אותם ליעדם.

ייצור זכוכית, תהליך שדרש אספקה שופעת של עץ לבעירה ומים לקירור, מתועד ביער בוהמיה כבר במאה ה-11. המצאת הזכוכית נטולת עופרת (המכונה "זכוכית גיר"), שפיתוחה החל בבוהמיה כבר בסוף המאה ה-14, העניקה לתעשיית הזכוכית המקומית תנופה אדירה. בעקבות זאת הצליחה בוהמיה לחתור תחת עליונותה של הזכוכית הוונציאנית ממוראנו, ובסוף המאה ה-17 הייתה ליצרנית המובילה בשוק הזכוכית העולמי, מעמד שעליו שמרה במשך 200 שנה כמעט.