בנדיקט ארנולד
| לידה |
נורוויץ', קולוניית קונטיקט .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
לונדון, הממלכה המאוחדת  |
בנדיקט ארנולד (באנגלית: Benedict Arnold; 14 בינואר 1741 - 14 ביוני 1801) היה גנרל אמריקני שערק לצד הבריטי במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. גם למעלה מ-200 שנים לאחר התרחשות האירועים, דמותו עדיין נחשבת בתרבות האמריקאית כשם נרדף לבוגד.
ארנולד שירת כגנרל בצבא הקונטיננטלי במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית, שבה נודע בהובלת מערכות מוצלחות ובניצחונות משכנעים בקרבות. למרות זאת, מאוחר יותר קשר קשר עם הצבא הבריטי בניסיון לארגן את העברת מבצר וסט פוינט בניו יורק, מהלך שהיה מבסס את השליטה הבריטית בנהר ההאדסון ומחלק דה פקטו את המושבות המורדות לשניים. כאשר סוכלה המזימה, נמנע ארנולד מהמאסר הצפוי לו על ידי בריחה לכיוון הכוחות הבריטיים. מעט מאוחר יותר קיבל מינוי בצבא הבריטי, ובסופו של דבר הועלה לדרגת גנרל.
חיים אזרחיים
ארנולד נולד בנורוויץ' שבקולוניית קונטיקט, בנו של מושל רוד איילנד שנשא אותו שם. הוא התבגר בסביבה קשה ומשפחתו נפגעה קשות עד לבגרותו. ב-1762 עבר לניו הייבן ושם ביסס את עסקיו בתחום הרוקחות ומכירת ספרים. הוא רכש נכסים יקרי ערך והיה פעיל בעסקת האיים הקריביים, כאשר בחלק מהזמן פיקד על ספינותיו, בדומה לאביו. כמה מעסקיו נסחפו לתחום ההברחות, כנראה עקב זלזולו בחוקי המכס המלכותיים. הוא נישא למרגרט מנספילד ב-22 בפברואר 1767, ולזוג נולדו שלושה בנים. אשתו נפטרה ב-19 ביוני 1775.
קריירה צבאית
באפריל 1775, כשהחלה הלחימה בקרב לקסינגטון וקונקורד, ארנולד בן ה-34, פטריוט נלהב, הספיק כבר להילחם במלחמת הצרפתים והאינדיאנים ולפקד על מיליציה בפלוגת השומרים השנייה של מושל קולוניית קונטיקט. כאשר פשטה השמועה על המרד, ארנולד הלהוט מיהר לצעוד עם חייליו לעבר מסצ'וסטס וביקש רשות מוועדת הביטחון של המדינה לכבוש את מבצר טיקונדרוגה בימת שמפלן. המורדים מינו אותו לקולונל במיליציית מסצ'וסטס על מנת שייקח חלק במבצע ההתקפי הראשון של המושבות נגד הבריטים. בבנינגטון, ורמונט פגש את איתן אלן, שקיבל משימה זהה ממושבה אחרת, קונטיקט, אך התעלם מהעובדה שגם ארנולד נשלח מאחת המושבות. ארנולד, לאחר שכשל בנסיונותיו לשכנע את אלן להימנע מביצוע הפקודה, נאלץ לוותר על ליווי נערי ההרים הירוקים של עמיתו. עם שחר 10 במאי 1775 החלה המתקפה על מבצר טיקונדרוגה. המבצר נתפס, על כל 22 חייליו, שלא היו מודעים לעובדה שהיו בעיצומה של מלחמה.
קולונל ג'יימס איסטון, סגנו של איתן אלן וחבר ילדותו, שלח את מברק הניצחון למסצ'וסטס, שצמצם במידה רבה את מידת השתתפותו של ארנולד והגדיל את חלקם של נערי ההרים הירוקים ושל מיליציית קונטיקט בקרב. כשגילה זאת ארנולד, הוא הזמין את איסטון לדו-קרב, אך הלה סירב. ארנולד נשאר במבצר הכבוש עם מספר חיילים מחליפים, אך כאשר חטיבה בפיקודו של בנג'מין הינמן הגיעה למקום, ולארנולד נודע כי הינמן הוא מפקדו, פרש מתפקידו ועזב לאולבני, ניו יורק. מאולבני שלח תביעות מנופחות על הוצאות ומחה נחרצות כאשר המחוקקים החשדניים בדקו ביסודיות כל פריט שלו.
בסוף 1775, ארנולד ואלן הובילו בנפרד את הפלישה לקנדה. כוחותיו של אלן תקפו בהצלחה את מונטריאול (אך אלן עצמו נשבה), כאשר ארנולד הוביל כוח צבאי מבוסטון לכיוון מזרח, אל העיר קוויבק ונטל חלק בקרב הכושל שם, שבו נורה ברגלו ב-31 בדצמבר של אותה שנה. גם ממיטת חוליו סירב להפסיק את המצור על העיר הקנדית עד שחרורו באפריל 1776. ארנולד הוצב בפיקוד על מונטריאול בזמן שהחלים, עד אשר כל הכוחות האמריקנים נאלצו לסגת מקנדה ביוני 1776.
בסופו של דבר הועלה ארנולד לדרגת בריגדיר גנרל, וב-1776 פיקח על בנייתן של ספינות התותחים הראשונות של ארצות הברית שבדרך בווייטהול, ניו יורק, שמאוחר יותר נודעה בכינוי "מקום הולדתו של חיל הים האמריקאי".
ב-1777 הגיע לקונגרס הקונטיננטלי לצורך קידומו לדרגת מייג'ור גנרל.
תחת פיקודו של הגנרל הורשיו גייטס (שהיה מועמד להחליף את הגנרל ג'ורג' וושינגטון בתפקיד ראש המטה הכללי) מילא ארנולד תפקיד חשוב בניצחון בקרב סרטוגה בהובילו התקפה על הקו הבריטי, אף על פי שביצע זאת ללא פקודות מתאימות ושוב נתקל בבעיות עם מפקדים אחרים. סוסו נורה בזמן שכינס את חייליו, ונפל על רגלו הפצועה. ארנולד קיבל סוס חדש מהקונגרס, אך מצבה של רגלו נעשה בלתי-הפיך והוא הפך לנכה.
הגנרל ג'ורג' וושינגטון הפקיד את ארנולד המחלים כאחראי על פילדלפיה לאחר שהבריטים פינוה. שם פגש את פגי שיפן, נישא לה ב-9 באפריל 1779, וממנה נולדו לו ארבעה בנים ובת.
המחלוקת והבגידה
כחבר של הגנרל וושינגטון, ארנולד שימש מטרה נוחה עבור מתנגדיו של מפקד הכוחות המורדים. הוא נשפט בבית דין צבאי מספר פעמים. ראוי לציון המשפט ב-1 ביוני, בעקבות ויכוח עם הרשויות האזרחיות. הוא נוקה מכל חשד מלבד אישומים מינוריים וננזף קלות על ידי וושינגטון. אך ארנולד כעס גם על נזיפה קלה זו, אף על פי שבדיעבד היסטוריונים טוענים כיום שעיסוקיו בפילדלפיה מושחתים הרבה יותר ממה שסברו.
בעקבות הניצחון האמריקני בסרטוגה, הגנרל וושינגטון והקונגרס הקונטיננטלי כרתו ברית עם הצרפתים כנגד בריטניה. ארנולד, שלחם כנגד כוחות צרפתים במלחמת הצרפתים והאינדיאנים, היה חשדן כלפי הקתולים הצרפתים, והתנגד בחריפות להסכם זה. הוא חש שעל המושבות המורדות לנהל בעצמן את מלחמת העצמאות שלהן, ולא בהתערבות כוחות צרפתים. בנוסף, הוא היה משוכנע שבריטניה תיכנע לדרישות המושבות ותיתן להם את כל אשר ביקשו טרם הכרזת העצמאות. ארנולד, שכבר שקע בחובות ובעסקאות מפוקפקות, התכתב באותה עת עם המייג'ור הבריטי, ג'ון אנדרה (מרגל בריטי בפני עצמו), ששפט את אשתו בזמן הכיבוש הבריטי בפילדלפיה.
ב-1780 ניהל ארנולד משא ומתן עם הגנרל הבריטי הנרי קלינטון, על העברת מבצר וסט פוינט בניו יורק לרשות הבריטים, תמורת כ-20,000 לירות שטרלינג (בערך 4,500,000 ש"ח כיום). כשהוא נכה חלקית ניצל ארנולד את מצבו הבריאותי על-מנת להבטיח את תפקידו כמפקד מבצר וסט פוינט. תוכניותיו נתגלו כאשר מייג'ור אנדרה נתפס ב-23 בספטמבר 1780, עם המסמכים המפלילים במגפו. תפיסתו של ג'ון אנדרה הייתה כה משמעותית, שעיטור מיוחד, ששמו "מדליון הנאמנות", הוענק לכל מי שלקח חלק בתפיסתו.
משנודע לו על תפיסת חברו, ברח ארנולד והצטרף אל הכוחות הבריטים. אשתו של ארנולד העמידה פנים שהיא חפה מפשע, ובאישורו של וושינגטון נשלחה לפילדלפיה. בניגוד אליה, שני עוזריו של ארנולד בווסט פוינט, ריצ'רד ואריק ודייוויד פרנקס, נחשדו במעורבות בקנוניה ונאסרו, אך מאוחר יותר נוקו מכל החשדות והמשיכו לשרת בצבא.
ארנולד קודם לדרגת תת-אלוף בצבא הבריטי ונטל חלק במספר קרבות כנגד הכוחות המורדים. קרב ראוי לציון התרחש ב-5 בינואר 1781, כשהעיר ריצ'מונד בווירג'יניה נשרפה כליל בידי כוחות הצי הבריטי, שהובלו על ידי ארנולד. בקונטיקט, מושבת הולדתו, הוא שרף ספינות, מחסנים ואת רוב ניו לונדון, אז נמל חשוב.
לאחר המלחמה עבר ארנולד עם משפחתו ללונדון, אך מעולם לא היה אמין לחלוטין בעיני המקומיים. בנוסף, כיוון שמבצר וסט פוינט לא הועבר לידי הבריטים בסופו של דבר, קיבל רק 6,000 לירות שטרלינג. בינואר החמיר מצבו הבריאותי. משנת 1775 סבל ממחלת השיגדון.
ארנולד מת ב-14 ביוני 1801, לאחר ארבעה ימים שבמהלכם סבל מהזיות. האגדה מספרת כי על ערש דווי ביקש להיטמן במדי חייל המושבות המורדות. הוא נטמן בהלוויה אזרחית סמוך לכנסיית מריה ה"קדושה" בלונדון. מאוחר יותר נקברו סמוך לו גם אשתו ובתו. שרידיו הועברו מקברו לקבר המוני לאחר כמאה שנים, עקב שיפוץ הכנסייה וטעות ברישומיה.
מורשת
בארצות הברית עצמה, הפך השם בנדיקט ארנולד למילה נרדפת לבוגד. את ההסבר למעשיו הוא פרסם במכתב הפתוח שכותרתו "לתושבי אמריקה". במכתב לחברו לשעבר, ג'ורג' וושינגטון, הוא כתב: "הייתה זו אהבה לארצי שהניעה אותי להתנהגותי הנוכחית, אולם זה עלול להיראות לא עקבי לעולם, שלעיתים רחוקות בלבד שופט אדם כהלכה לפי מעשיו".
הנצחתו
בשדה הקרב בסרטוגה, הנמצא כיום בפארק הלאומי-היסטורי סרטוגה, ניצבת אנדרטה לזכרו של ארנולד, אך שמו לא מוזכר בה באופן מפורש. על "אנדרטת המגף" נכתב: "לזכר החייל המבריק ביותר של הצבא הקונטיננטלי, שנפצע באורח קשה בנקודה זו, תוך שזכה עבור בני ארצו בקרב המכריע ביותר במהפכה האמריקנית, ועבור עצמו בדרגת מייג'ור גנרל". באנדרטת הניצחון בסרטוגה יש ארבע גומחות, בשלוש מהן פסלים של הגנרלים גייטס, סקיילר ומורגן. הגומחה הרביעית ריקה.
בשטח האקדמיה הצבאית של צבא ארצות הברית בווסט פוינט ישנם לוחות המנציחים את כל הגנרלים אשר שירתו במהפכה האמריקנית. על לוח אחד מוזכרים רק הדרגה, "מייג'ור גנרל", ותאריך, "נולד ב-1740", אך ללא שמו של ארנולד. הבית שבו גר ארנולד במרכז לונדון עדיין קיים, ועליו לוח המתאר את ארנולד כ"פטריוט אמריקני". באוניברסיטת ניו ברנזוויק בפרדריקטון שבקנדה ישנו "חדר בנדיקט ארנולד", ובו מוצבים על הקירות מכתבים מקוריים של ארנולד.
"שאלה של כבוד"
בשנת 2003 יצא סרט הטלוויזיה "שאלה של כבוד" (A Question of Honor) בכיכובם של איידן קווין וקלסי גראמר, המביא את סיפורו של בנדיקט ארנולד. בסרט מוצגת דמותה של אשתו השנייה של ארנולד, פגי, כזו המשכנעת אותו לחצות את הקווים, בעיקר על רקע העובדה כי הקונגרס הקונטיננטלי אינו מעריך מספיק את הישגיו ולא מוכן להחזיר לו את הוצאותיו הכספיות הגבוהות. בנוסף ישנו דגש רב על מערכת היחסים המיוחדת בין ארנולד לג'ורג' וושינגטון - השניים מוצגים כידידים קרובים.
קישורים חיצוניים
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על בנדיקט ארנולד, 14 בינואר 2013- בנדיקט ארנולד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- בנדיקט ארנולד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בנדיקט ארנולד33368904Q298237