אן בייטס
| לידה | פילדלפיה, פנסילבניה |
|---|---|
| פטירה | לונדון, אנגליה |
| ידועה בשל | מרגלת למען בריטניה במהפכה האמריקאית |
| תקופת הפעילות | 1778–1780 (כשנתיים) |
| בן זוג | ג'וזף בייטס |
אן בייטס (באנגלית: Ann Bates; בערך 1748 - 1801 לערך) הייתה מרגלת במהלך המהפכה האמריקאית.[1] בייטס הייתה במקור מפילדלפיה, פנסילבניה, היא כונתה בדרך כלל "גב' בארנס" על ידי השותפים ברשתות הריגול שלה. היה ידוע שהיא נושאת אסימון ייחודי, שיזהה אותה בסופו של דבר כמרגלת בריטית. לפי הדיווחים היא השתתפה במשימות ריגול חשאיות שונות בין השנים 1778 ו-1780. בייטס הייתה ידועה בעיקר בשל משימותיה במחנה הבסיס של ג'ורג' וושינגטון בווייט פליינס, ניו יורק, ובמהלך המערכה ברוד איילנד או בקרב על רוד איילנד .
חיים אישיים
לפי הדיווחים, אן בייטס נולדה בסביבות 1748 בפנסילבניה.[2] לפני שהפכה למרגלת, היא הייתה מורה בבית ספר בפילדלפיה. כדי להשלים את הכנסתה כמורה, היא גם החזיקה כוורות דבורים, גידלה כבשים וניהלה חנות קטנה.[2] היא הייתה נשואה לג'וזף בייטס,[3] שהיה חייל ומתקן ארטילריה של הצבא הבריטי.[1] ב-1778, ג'וזף בייטס התגייס לצבא הבריטי, תחת גנרל קלינטון במהלך הפינוי הבריטי מפילדלפיה. לאחר מכן צעד הצבא לעיר ניו יורק, שם קיבלה בייטס את הכשרת הריגול שלה. למרות שהנאמנים לבריטניה נענשו לעיתים קרובות באמצעות רדיפה, מכות או הרס של רכוש, בייטס מעולם לא סבלה מכך כנראה בגלל הפרופיל הנמוך ששמרה עליו בקרב שכנותיה ללא קשר לאקלים הפוליטי ההפכפך בפילדלפיה באותה תקופה.[2]
ריגול
אן בייטס השתמשה בתושייה ובשנינות שלה כדי להפוך בסופו של דבר למרגלת משמעותית. מכיוון שבדרך כלל נחשבו נשים כחסרות הבנה לגבי אסטרטגיה וחימוש במהלך המהפכה, היא הצליחה להיכנס למחנות אמריקאים בלי שישימו לב אליה.[3] בזמן שהסתתרה, היא התחפשה לרוכלת ונסעה בחופשיות בין החיילים האמריקאים.[4] [5] [6]
הצטרפות לרשת הריגול
אן בייטס התגלתה לראשונה על ידי מרגל אזרחי, ג'ון קרייג, או בכינויו "קרייגי". השניים נפגשו מתישהו במהלך הכיבוש הבריטי בפילדלפיה . קרייג היה חבר פעיל ברשת הריגול של קלינטון, והטיל על בייטס משימות סודיות קטנות עוד כשהיו בפילדלפיה. ב-18 ביוני 1778, כשהאקלים הפוליטי השתנה, בייטס הייתה אחת מנאמנים רבים שעזבו את פילדלפיה עם הצבא הבריטי. ברחה מפילדלפיה כאשר המפקד הבריטי, גנרל קלינטון פינה את כוחותיו מהבירה. בייטס עקבה אחרי הבריטים אל המפקדה שלהם בניו יורק. לאחר שהגיעה למפקדה כדי להיפגש עם קרייג, היא הופתעה להיפגש עם אחד ממפעילי הריגול העיקריים של קלינטון, דאנקן דראמונד, במקום זאת. השניים שכנעו את בייטס להצטרף לרשת הריגול הבריטית. הוא הוקלט מתאר את פגישתם; "אישה שקרייג בטח בה לעיתים קרובות, הגיעה אמש לעיר. היא מכירה היטב רבים מה-RA (הצבא המלכותי)".[3]
המחנה של וושינגטון וקמפיין רוד איילנד
ב-29 ביוני 1778 עזבה בייטס את ניו יורק למשימה הראשונה שלה לאחר יום אימון אחד בלבד.[3] היא נסעה למחנה של ג'ורג' וושינגטון בווייט פליינס, ניו יורק תחת השם "גב' בארנס". באותה תקופה הורשו לנשים להסתובב במחנות הצבא כי רשויות הצבא לא חשבו שנשים יכולות להבין את המשמעות של מה שהן רואות[7]. מכיוון שהיא הכירה את הארטילריה ששימשה במהלך המהפכה, היא הצליחה להעביר מידע רב ערך על החומרים והאסטרטגיה של האמריקאים.[2] בתחילה, המשימה של בייטס הייתה למצוא במחנה של וושינגטון חייל לא נאמן שיוכל לתת למודיעין הבריטי מידע פוטנציאלי כלשהו, אך היא לא הצליחה במשימה זו. לאחר מכן היא שינתה את משימתה בזמן שהותה במחנה, והאזינה לשיחות רבות וספרה כלי ארטילריה במחנה.[3] במחנה של ג'ורג' וושינגטון בווייט פליינס, חיילים אמריקאים תכננו את קרב רוד איילנד. היא השיגה מידע מודיעיני רב ערך על התנועה האמריקאית לרוד איילנד.[2]
בדרכה חזרה לעיר ניו יורק לאחר משימתה הראשונה, היא נעצרה בתחנת סיור אמריקאית ארבעה קילומטרים מהמישורים הלבנים מסיבות לא ידועות. בייטס נשארה במאסר למשך הלילה, אך שוחררה למחרת בבוקר. לאחר שחזרה לבסוף לניו יורק, היא העבירה את המידע הרב שהצליחה לאסוף למייג'ור דראמונד. היא דיווחה שנשק אמריקאי היה נדיר בהרבה ממה שהבריטים האמינו במקור.[2] גנרל דראמונד התרשם מעבודתה, זיכרונה ומיכולותיה. למרות שבייטס בדיוק עברה משימה מלחיצה, היא הייתה להוטה לחזור שוב לווייט פליינס.[2] היא הגיעה שלוש פעמים למחנה, והעבירה מידע נדרש לכוחות הבריטים כדי להילחם במאמצים הצבאיים האמריקנים בקרב על רוד איילנד.[2] במשימה השלישית שלה, היא ציינה כי 600 סירות מוכנות לתקוף את לונג איילנד. בייטס הייתה מסוגלת לתת מידע מודיעיני ספציפי וחשוב על מספר החיילים שעמדו לתקוף את הכוחות בריטיים המוצבים בלונג איילנד.[3]
ניו ג'רזי ולכידה
בספטמבר 1778, במהלך משימתה האחרונה בווייט פליינס, אן בייטס נתקלה בחייל בריטי לשעבר, עריק מגדוד עשרים ושבע הבריטי שהאמינה שידווח עליה לאחר שראה אותה. היא זיהתה אותו ממשימה קודמת, ומיד עזבה את המחנה האמריקאי[8].
מאוחר יותר היא כתבה, "הייתה לי ההזדמנות לעבור על כל הערות הצבא שלהם. בו-זמנית על הכוח והמצב של כל בריגדה, ומספר התותחים על המצב שלהם ומשקל הכדור שנטען על כל תותח".[3] היא ברחה ישירות לניו יורק, ותוך כדי כך חתכה דרך ניו ג'רזי . לאורך הדרך בייטס שהתה בבתים בטוחים של טורי ברחבי המדינה, בתים שנועדו למרגלות נשים באותה תקופה.[2] הרשת הרחבה של הבתים הבטוחים בארצות הברית הוכיחה את עצמה כיעילה. אסירים בריטים רבים הצליחו להימלט ממחנות אמריקאים בווירג'יניה, במעלה החוף המזרחי, בשל היעילות של הבתים הבטוחים.[2]
בייטס רצתה לחזור לקווים הבריטיים מהר ככל האפשר, מחשש שהכיסוי שלה יתפוצץ. ביום שבת, 26 בספטמבר 1778, בדרכה חזרה לעיר ניו יורק, היא התגלתה במטה אמריקאי. גנרל צ'ארלס סקוט היה ראש המודיעין של וושינגטון, והוא חיפש אחר מודיעין נגד בריטי.[2] בייטס נעצרה ונלקחה לסקוט שחקר אותה. בייטס אמרה לסקוט שהיא " אשת חייל במחלקת המרכז ושכחה משהו בערך חמישה או שישה מיילים מתחת למישורים".[2] בסופו של דבר בייטס שוחררה, אבל היא חששה בשל החשד שהחל להצטבר נגדה. לאחר שחזרה לעיר ניו יורק ומסרה מידע למייג'ור דראמונד. דראמונד לקח אותה איתו ללונג איילנד מחשש שתתקל שוב בכוחות האמריקאים. כמה ימים לאחר מכן הם חזרו למנהטן.
התקדמות בריטית לצ'ארלסטון
בין אוקטובר 1778 לאוגוסט 1779, בייטס לא פעלה ברשת הריגול של קלינטון.[3] הדבר נבע מכך שקלינטון שלח את דראמונד חזרה לאנגליה עקב מחלוקת בין השניים. מייג'ור ג'ון אנדרה תפס את מקומו של דראמונד.[2] אנדרה היה ידוע בעיקר בשל שיתוף הפעולה שלו עם הבוגד האמריקאי הידוע, גנרל בנדיקט ארנולד.[9] באפריל 1780 נשלח בעלה, ג'וזף בייטס,[2] לצ'ארלסטון, דרום קרוליינה למצור על העיר. בייטס נסעה איתו לשם, אך נמנעה מלהשתתף בכל רשת ריגול נוספת בזמן שהיה בצ'ארלסטון.[2] ידידה הוותיק, הקולונל הבריטי ניסבט בלפור קרא לעזרתה של בייטס בהפעלת טבעת ריגול מתוך צ'ארלסטון. בעוד שהיו גם תוכניות עבורה לסייע במשימתו של הגנרל קורנווליס למצור על צ'ארלסטון, שתי המשימות בוטלו לבסוף.
לאחר המלחמה
ב-6 במרץ 1781, אן בייטס ובעלה הפליגו לאנגליה.[2]
הקריירה העמוסה שלה והמצוקה הכלכלית של המשפחה העמיסו על נישואיה וג'וזף עזב אותה זמן קצר לאחר שהגיעו לאנגליה.
מוֹרֶשֶׁת
בייטס התגאתה בתפקידה לאחר סיום המלחמה, וכתבה בקשה לקבלת פנסיה ב-1785. בבקשה נכתב, "המידע המיועד שלי כאמצעי המבורך להצלת חיל המצב של רוד איילנד עם כל החיילים והחנויות שאחרת כנראה נפלו טרף לאויביהם".[3] היא יצרה קשר עם מייג'ור דאנקן דראמונד כדי שיסייע לה בקבלת פנסיה מהממשלה הבריטית עבור שירותיה במהלך המהפכה האמריקאית .
"המרגלים של וושינגטון" סדרת דרמה ברשת AMC טינה בנקו מגלמת את אן בייטס.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Spy Letters of the American Revolution". University of Michigan. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2001. נבדק ב-17 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 Misencik, Paul R. The Original American Spies: Seven Covert Agents Of The Revolutionary War. North Carolina: McFarland Publishing, 2013.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 McBurney, Christian M. Spies in Revolutionary Rhode Island. Charleston, SC: History, 2014. Print.
- ^ Women Spies - Ann Bates, web.archive.org, 2019-09-10
- ^ Howat, Kenna (2017), Revolutionary Spies: Women Spies of the American Revolution, National Women's History Museum
- ^ Ann Bates. Undated, unsigned letter.
- ^ אן בייטס מרגלת עבור הבריטים במהלך מלחמת העצמאות, באתר היסטוריה של נשים אמריקאיות
- ^ McBurney, Christian M. "Ann Bates: British Spy Extraordinaire." Journal of the American Revolution. December 1, 2014.
- ^ "Spy Letters of the American Revolution". University of Michigan. Archived from the original on November 17, 2001. Retrieved 17 April 2016.
בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה
- מקבורני, כריסטיאן מ. מרגלים ברוד איילנד המהפכנית. צ'ארלסטון, SC: היסטוריה, 2014.
- מקבורני, כריסטיאן מ. "אן בייטס: מרגל בריטי יוצא דופן". כתב העת של המהפכה האמריקאית. 1 בדצמבר 2014.
- מיסנצ'יק, פול ר. "המרגלים האמריקאים המקוריים - שבעת הסוכנים החשאיים של מלחמת העצמאות". צפון קרוליינה: הוצאת מקפרלנד, 2013.
- מקלין, מגי. "אן בייטס" היסטוריה של נשים אמריקאיות. 4 ביולי 2011.
- "נשים מרגלות - אן בייטס". אוניברסיטת מישיגן:ספריית קלמנטס, nd אינטרנט. 29 בנובמבר 2016.
לקריאה נוספת
- מיסנצ'יק, פול ר. "המרגלים האמריקאים המקוריים - שבעת הסוכנים החשאיים של מלחמת העצמאות". צפון קרוליינה: הוצאת מקפרלנד, 2013.
- מקבורני, כריסטיאן מ. מרגלים ברוד איילנד המהפכנית. צ'ארלסטון, SC: היסטוריה, 2014.
- ברקין, קרול. אמהות מהפכניות: נשים במאבק לעצמאות אמריקה. 2005.
- ג'יי רוברט נאש. מרגלים: אנציקלופדיה נרטיבית של מעשים מלוכלכים והתמודדות כפולה מימי התנ"ך ועד היום. ניו יורק: מ. אוונס ושות', 1997.
35941656אן בייטס