בן שמונה
דף זה אינו מוצג בפני קוראי מהדורת נוער.
"בן שמונה" או "נולד לשמונה" הוא תינוק שנולד בחודש השמיני להיריון. בעבר ולד שנולד בחודש השמיני להיריון לא שרד ועל פי רוב מת, אולם ולד שנולד בחודש השביעי להיריון סיכוייו היו גדולים יותר לחיות. עובדה זו נזכרה בתלמוד, שהנולד לשמונה דינו כנפל, ויש לכך השלכה הלכתית.
כיום עם התקדמות הרפואה המודרנית ואפשרויות הטיפול המפותחות בפגים, לא רק שוולד בן שמונה חי, אלא אף תוחלת החיים של פגים שנולדו בחודש השמיני גבוהה יותר מזו של פגים שנולדו בחודש השביעי, ולכן כיום אין לבן שמונה דין נפל.
המקורות ההלכתיים
מבואר במשנה[1] ובתלמוד[2], כי יילוד שנולד בחודש השמיני הוא נפל, שלא ישרוד עד לגיל שלושים יום, וניתן לו מעמד הלכתי מיוחד, למשל אסור לחלל שבת עבורו, ואפילו לא ליטלו לצורך הנקתו, שכן הוא מוקצה: "דתנו רבנן ובן שבעה מחללין עליו את השבת ובן ח' אין מחללין עליו את השבת."[3] בטעם שאין מחללין עליו את השבת כתב רש"י "שהרי כמת הוא".
לפי דעת רבי יהודה הנשיא המובאת בתוספתא, בן שמונה מזוהה לפי מידת התפתחותו: "סימניו נכרין בו צפורניו ושערו שלא גמרו".[4] כך פסקו להלכה הרמב"ם[5] והשו"ע.[6] הלכה זו נוהגת גם כשידוע בוודאות שהעובר נולד בחודש השמיני להריון, שכן אם הוא שלם הוא נחשב ל"בן שבעה" שנשתהה ברחם. כלשון הרמב"ם: "מי שנולד בחדש השמיני אם היה שלם בשערו ובצפרניו הרי זה ולד שלם ובן שבעה הוא אלא שנשתהה ומותר לטלטלו בשבת ואינו כאבן ומלין אותו בשבת אבל אם נולד ושערו לקוי ואין צפרניו שלימין כברייתן הרי זה בן שמנה ודאי שלא היה ראוי להולד אלא בתשעה ויצא קודם שיגמר".
פוסקי ההלכה כיום פוסקים שיש להתייחס לבני שמונה כאל תינוקות ברי קיימא לכל דבר, שכן ניכר שעל ידי אינקובטור ניתן להצילם[7]. על השינוי בין תקופת התלמוד לימינו כתב החזון איש ש"נשתנו הטבעים" כלומר המציאות השתנתה מזמן התלמוד לימינו[8]. הרב שמואל הלוי וואזנר כתב ש"השתנתה הטכניקה"[9].
קישורים חיצוניים
- הרב מרדכי הלפרין "הגדרה הלכתית ואבחנה רפואית - מבוא לסוגיית בן שמונה". אסיא מה-מו (יב, א-ב), טבת תשמ"ט. באתר דעת.
- הרב נריה גוטל, בן שמונה פשר שיטת חז"ל אסיא מה-מו (יב, א-ב), טבת תשמ"ט, עמ' 97–111.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת חולין, פרק ד', משנה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ה עמוד א'
- ^ תוספתא שבת ט"ז הלכה ד'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות מילה, פרק א', הלכה י"ג
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ל, סעיף ז'
- ^ שמירת שבת כהלכתה לו, יב
- ^ ספר חזון איש חלק יורה דעה סימן קנה סעיף ד'
- ^ ראו שו"ת שבט הלוי חלק ג' סימן קמ"א אות ב' "דוֶכִי על הרופאים אנו סומכין בזה עד שנצרוך לדון אם נאמנים על דבר חמור כזה, הלא על מה שעינינו רואים אנו סומכים וכי אפשר או מותר להעלים עין מאמת זה שכבר יצאו אלפי ילדים כאלה מכלי אינקובטור והם חיים וגדלים אתנו, ואין זה מכחיש כלל להוראת הש"ס ופוסקים דאסור אפילו לטלטל דודאי כיון דבימיהם לא הייתה תקוה לזה, ונדון מעיקרא לאבדן הרי הוא כאבן ואסור לפקח עליו ואפילו לטלטל, משא"כ בזמנינו דיש תקוה גדולה ושכיחא להביאו לתחיה גם לפי יסודות הש"ס מותר וחיוב לפקח עליו ומותר לטלטלו."
