בן טבאל
בן טבאל הוא אישיות תנ"כית המוזכר כמועמד למלך יהודה מטעם מלכי ארם וישראל. ישנן דעות[דרוש מקור] כי היה בן לאחת המשפחות המיוחסות בשבט יהודה, שישבה בעבר הירדן המזרחי.
בן טבאל היה טוען לכיסא המלוכה של ממלכת יהודה, שהתכוון לגזול את מלוכתו של אחז בעזרת רצין מלך ארם-דמשק ופקח בן רמליהו מלך ישראל, ולהקים ברית נגד האשורים: "נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן-טָבְאַל" (ישעיהו, ז',ו'). השינוי בניקוד השם טָבְאַל (דהיינו "אינו טוב לשום דבר") במקום טָבְאֵל – נעשה מתוך כוונת זלזול. זהותו של בן טבאל נשארה עלומה. על פי פירוש רש"י על פי המדרש רבה[1], מדובר במלך פקח עצמו, כאשר המילה "טבאל" בכתב אלב"ם נקראת "רמלא" = "רמליה". לפרוש הרד"ק היה מבני שבט אפרים, שעיין אז את ממלכת ישראל. מבחינה לשונית מקביל השם טבאל לצורה טוביה, ואף ייתכן שמתקשר ל"בני טוביה" מתקופת בית שני. מפרשים נוספים פירשו את השם ככינוי כללי לאדם שייטב בעיני בני יהודה למלוך, ולא כמתייחס לאדם מסויים[2].
חז"ל ביארו את כינויו "בן טבאל" כמרמז על חלקו בהדחת העם לעבודה זרה, בכך ששכנע את העם ב"טובתה" של העבודה הזרה לעומת הקושי בעבודת ה', וכך דרשו את המילה "טבאל" ש"עושה טובה עם עובדיו"[3].
הגר"א[4] פירש את הענין בדרך דרוש כויכוח בין ישראל ליהודה על מוצאו ותפקידו של המשיח, שהוכרעה לטובת יהודה.
הערות שוליים
- ^ S:במדבר רבה יח כא.
- ^ מהר"י קרא, ספר ישעיה, פרק ז', פסוק ו'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה א'.
- ^ בפירושו על ספרא דצניעותא, טז.
