בלק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בלק בן צפור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בָּלָק בֶּן צִפּוֹר היה מלך מואב בשנה הארבעים ליציאת מצרים, עסק בכישוף, ועשה כשפים על ידי ציפור[1], סיפורו מסופר בספר במדבר, פרק כ"ב-פרק כ"ד.

הזמנת בלעם לקלל

בלק פחד מהתקרבותו של עם ישראל, "העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ", לגבולו, וביקש מבלעם בן בעור, נביא אומות העולם, שיקלל את עם ישראל. הלה סירב בתחילה לבוא אליו, בעקבות התנגדותו של ה', אך לאחר משלוח שרים נכבדים יותר הצליח לקבל "אישור" לבוא אל בלק, אך בהבהרה שידבר רק מה שיציב ה' בפיו.

הנסיונות לקלל את ישראל לא צלחו אף לאחר תצפיות על עם ישראל מצדדים שונים, וגם לאחר בניית מזבחות והקרבת פרים ואילים. בלעם בא לקלל ונמצא מברך. בלק כעס על בלעם, והלה השיב לו: הלא אמרתי לך מראש שאינני חופשי לדבר כרצוני!

העצה

בלעם סיים את תפקידו וחזר למקומו, לא לפני שנתן עצה לבלק כיצד לפגוע בעם ישראל - להחטיא אותם עם בנות מואב ומדין (במדבר, ל"א, ט"ז; כ"ד, י"ד).

בלק יישם את עצתו של בלעם, ובמגפה שפרצה בעקבות עבודת הפעור, שבו הצליחו נשות מואב ומדין לגרור אנשים מעם ישראל לזנות ואף לעבודה זרה, מתו 24,000 איש.

אזכורים נוספים במקרא

פרשת בלעם מתוארת בקיצור בספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים ד'-ו'), אולם שמו של בלק אינו מופיע שם. הוא מופיע בדבריו של יהושע בן נון, שגם הוא תיאר את הפרשה באוזני עם ישראל ” וַיָּקָם בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן-בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם” (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ט').

בלק מוזכר במקומות נוספים במקרא. בספר שופטים, בסיפור יפתח, בדברי יפתח המנסה לשכנע את מלך עמון שלא לצאת למלחמה וכי בני ישראל לא גזלו את ארצו: ”וְעַתָּה, הֲטוֹב טוֹב אַתָּה, מִבָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב?” (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק כ"ה). בספר מיכה, במסגרת תיאור מעשי ה' למען עמו, אומר הנביא: ” עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר” (ספר מיכה, פרק ו', פסוק ה').

בלק בראי חז"ל

בלק הקריב, במצוות בלעם, ארבעים ושניים קרבנות: הוא ערך והכין שבעה מזבחות, בשלושה מקומות, שהם בסך-הכול 21 מזבחות. על כל מזבח הקריב שתי בהמות - פר ואיל - וסכום קרבנותיו היה 42. בתלמוד אנו מוצאים שני מאמרים על כך. האחד מתמקד בשכר שזכה בו בלק בעקבות הקרבנות הללו, ולומד מכאן את שכרה של מצוה - אפילו נעשתה שלא לשמה:

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושניים קרבנות שהקריב בלק הרשע - זכה ויצתה ממנו רות, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות - בת בנו של עגלון מלך מואב בן בנו של בלק מלך מואב.

הוריות י, ב; ועוד.

המאמר השני מתייחס לכוונתו הרעה של בלק, ומבאר שאף היא התקיימה - אבל באופן ממוזער. הכוונה היא למעשה אלישע והדובים, שמסופר בספר מלכים-ב, פרק ב.

אמר רבי חנינא: בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב - הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים.

סוטה מז, א.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • הרב ישראל דנדרוביץ, שליחות לדבר עבירה אצל בלק ובלעם, בתוך: קובץ קול התורה, גיליון פ, ניסן תשע"ה, עמודים: תלב-תלז.

קישורים חיצוניים

  1. ^ והיה מכשף יותר מבלעם, מדרש רבה פ"כ יח, זוהר דף קפד: