בלן (ליסבון)

סנטה מריה דה בלן
Santa Maria de Belém

מבט על מנזר ז'רונימוש במרכז הרובע, כפי שנראה ממונומנט אחר, אנדרטת התגליות
מדינה
מחוז
נפה	ליסבון רבתי
שטח	3.43 קמ"ר
גובה	0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ ברובע	9,752 (2001)
‑ צפיפות	2,843.15 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות	38°41′58″N 9°12′31″W
אזור זמן	UTC +1
http://jf-belem.pt
(למפת פורטוגל מוגדלת)   ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס האטלנטי בלן (למפת פורטוגל רגילה)   ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס האטלנטי בלן

סנטה מריה דה בֶּלֶן (בפורטוגזית: Santa Maria de Belém) או רק בֶּלֶן היא פרגזיה (רובע), חלק מליסבון בירת פורטוגל, ששמה נגזר מהכינוי הפורטוגזי לבית לחם. הרובע שוכן בשפך הנהר טז'ו כשישה קילומטרים מערבית למרכז ליסבון וכשני קילומטרים מערבית לגשר 25 דה אבריל.

מנזר ז'רונימוש ומגדל בלן שבבלן הם אתרי מורשת עולמית ומוקדי המשיכה לתיירים, והיא גם מקור למאפה הפורטוגזי "פשטאיש דה בלן" (pastéis de Belém).

היסטוריה

מגדל בלן, מוצב שמירה שנועד להגן על שפך הטז'ו מפיראטים והתקפות אויב

המשפחה המלכותית עולה על אוניה בבלן בדרכה לריו דה ז'ניירו לאחר הפלישה הצרפתית

מבט על נמל בום סוססו, המדגים את התיעוש המהיר שעברה בלן מתחילת המאה ה-20

ימי הביניים

זמן לא רב אחרי הקמת ממלכת פורטוגל, בתקופת מלכותו של המלך אפונסו השלישי היו באזור יישובים קטנים שבתיהם מפוזרים בין השדות. לחיזוק הקשר עם ליסבון נבנה גשר מעל לנהר אלקנטרה (Alcântara). הקרבה של בלן לנהר הטז'ו תרמה להתפתחות פעילויות כלכליות בכפר הקטן רסטלו (Aldeia do Restelo) שמשך אליו ספנים ונוסעים שהעדיפו אותו על נסיעה לליסבון. במאה ה-14 עיבדו חקלאים מורים את השדות וסיפקו מזון לעיירה. מורים אחרים, עבדים ועבדים משוחררים, עבדו בתעשיית הדיג. היישוב רסטלו גדל באיטיות כלפי ליסבון.

האינפנטה אנריקה הספן שהיה נושא משרה בכיר במסדר אותו האיש (מסדר אבירים שהוקם בפורטוגל כהמשך למסדר אבירי היכל שלמה), החליט לבנות בסמוך לכפר הדייגים, כנסייה קטנה לתפילות לסנטה מריה, במטרה "לספק תמיכה דתית ורוחנית". בנוסף הורה האינפנטה לבנות מזרקת מים לשתייה ושוקת במטרה לספק מים לאדם ולבהמות (18 בספטמבר 1460). המלך מנואל הראשון (שלט 1521-1495) הורה לבנות באתר שבו הייתה הכנסייה כנסייה חדשה ומנזר, והבעלות הועברה ממסדר אותו האיש לנזירים ממסדר הירונימוס (Ordem de São Jerónimo), והמכלול קיבל את השם "סנטה מריה דה בלן" (Santa Maria de Belém – מרים ה"קדושה" מבית לחם). בניית המנזר הייתה מיזם שעליו החליט מנואל הראשון זמן קצר לאחר שעלה על כס המלכות, ולפני שואסקו דה גאמה יצא למסעו ההיסטורי, במטרה להקים פנתאון למלכי פורטוגל שהאמין כי ילכו בדרכו. בפועל, הבנייה התעכבה, עברה שינויים והושלמה, אבל המבנה לא הפך למקום קבורתם של בני משפחת המלוכה הפורטוגזית.

אותו מלך הורה על פי דבריו של הפילוסוף דמיאו דה גויאש (Damião de Góis‏; 1574-1502) לבנות על הסלעים שהושקעו בפתח שפך הטז'ו "מגדל מארבע בימות". המגדל, כיום מגדל בלן, נבנה בשנים 1514 עד 1520.

לאחרי שני מפעלי בנייה אלו החלו לצוץ באזור אחוזות, הן אחוזות חקלאיות והן בתי קיץ. ככל שהאוכלוסייה גדלה כך החלו להיבנות מנזרים נוספים. אופיו של הרובע החל להשתנות, ואפילו הכומר ניקולאו דה אוליביירה (Nicolau de Oliveira‏; 1634-1566) החל לציין ב-1620 שהאזור נמצא בתחומי העיר. בין 1551 ל-1559 נוסדה הפרגזיה נוסה סיניורה דה אז'ודה על פני שטח נרחב, ואחדים מאנשי הכמורה ישבו במנזר בלן.

מלוכה

האזור הפך בהדרגה לפופולרי לאחר שהמלך ז'ואאו החמישי רכש אחוזות ונכסים באזור, מתוך כוונה לבצר את האזור. קרווליו דה קושטה (Carvalho da Costa‏; 1715-1650) ציין (ב-Corografia Portuguesa) כי ”מיד מול הז'ונקריה (Junqueira) נמצא אזור בלן, כל כך בריא ומוערך, שבני המקום ומבקרים, רוצים להתגורר שם; ואלו שבשל חוסר נוחיות אינם גרים שם, נאבקים באופן רצוף על האתר. בו יש בתים, אחוזות של אצילים, אצולה, אצילים מהדרגה הראשונה בממלכה; ואם הקרקע מאפשרת ארמונות נוספים, או בניינים, היו ממשיכים לבנות את העיר עד לאותו אתר”.

ב-1770 הוקמה הפרגזיה סאו פדרו דה אלקנטרה (São Pedro de Alcântara) שכללה את השטחים מזרחית לנהר האלקנטרה שנלקחו מאז'ודה. בתקופת שלטונו של ז'וזה הראשון (שלט 1777-1750) כונן הרובע בלן רשמית (מבחינה משפטית ומנהלית), והוא כלל את הפרגזיה אז'ודה, חלק מאלקנטרה וסנטה איסבל, כמו גם הפרגזיות בנפיקה (Santa Isabel), בלאש (Belas), ברקרנה (Barcarena ) וקרנאשידה (Carnaxide).

במהלך רעידת האדמה בליסבון ב-1 בנובמבר 1755 היו בלן ואז'ודה האזורים שנפגו בצורה הקלה ביותר מרעידת האדמה ומהצונאמי. למעשה, רבים מהניצולים שאיבדו את בתיהם שוכנו באוהלים ובבקתות באזור. המלך ז'וזה העביר את החצר המלכותית לבתקתות שברחבי האחוזות המלכותיות באזור שאחר כך נבנה בו הארמון הלאומי אז'ודה (Palácio Nacional da Ajuda). המעבר של המלך, ראש הממשלה ושר הממלכה (סבשטיאאו דה מלו מרקיז פומבל) לאזור, הפכה את הציר אז'ודה-בלן למרכז המנהל בשליש מהמאה ה-18 ולמרכז מסחרי. נוכחות צבאית גם היא הייתה חשובה, בתקופה זו פעלו באזור שני קסרקטינים: של גדוד של חיל רגלים, בפיקודו של הרוזן מליפה (Lippe) וגדוד פרשים בפיקודו של מקלנבורג (Mecklenburg). אירועים אלו זירזו את שילובם של בלן-אז'ודה בעיר ליסבון.

בשלהי המאה ה-18 החלה משפחת המלוכה לעקור באיטיות מאזור בלן-אז'ודה. ב-1794 נשרפה הבקתה המלוכותית באז'ודה, ואלצה את משפחת המלוכה לנטוש את האתר ולעבור להשתכן בארמון הלאומי קלוז (Palácio Nacional de Queluz). גם בניית הארמון הלאומי אז'ודה לא סייעה בחזרתם של בני המשפחה לאזור. מאחר שקשיים פיננסיים עכבו את השלמתו והפלישה הצרפתית לפורטוגל ב-1807 גרמה לבריחה של המשפחה המלכותית לריו דה ז'ניירו. אבל, אפילו כשהם חזרו (ב-1821) המלך ז'ואאו השישי שיכן את משפחתו בארמונות נססידאדש (Palácio das Necessidades) ובמפוסטה (Palácio da Bemposta).

בלן התפתחה לאזור תעשייתי, והוקמו בה בתי חרושת ואזורי מסחר, בייחוד באזורים של פדרוסוש (Pedrouços) ובום סוססו (Bom Sucesso – "הצלחה טובה"), כדוגמת בתי מלאכה לעיבוד עורות, מפעלים לעיבוד מתכות, לייצור זכוכית, להכנת כלי חרס, יצרנים של טקסטיל וצמר וכו'.

ב-28 בדצמבר 1833 כוננה הפרגזיה של סנטה מריה דה בלן, שמושב המנהל נקבע במנזר ז'רונימוש (שכללה גם את אז'ודה). התיעוש שהחל בתקופה זו המשיך במהלך המאה ה-19. ועדת חקירה שפעלה ב-1881 קבעה שבאזור בלן-אלקנטרה פעלו 25 מפעלי תעשייה שהעסיקו 1,125 גברים, 812 נשים ו-432 נערים. הגידול בפעילות הכלכלית משכה לאזור דיירים חדשים והחלו להיבנות שיכונים עבור הפועלים בתעשייה. בין 11 בספטמבר 1852 ל-18 ביוני 1885 פעלה בלן כעיר נפרדת שבראשה עמד ראש העיר, ההיסטוריון והסופר אלכסנדר הרקולאנו (Alexandre Herculano‏; 1877-1810). העיר כללה את הפרגזיות של נוסה סניורה דה אז'ודה (Nossa Senhora da Ajuda), סנטה מריה דה בלן, חלק מסאו פדרו דה אלקנטרה (São Pedro de Alcântara), סנטה איסבל וסאו סבשטיאו דה פדרירה (São Sebastião da Pedreira), בנוסף לנוסה סניורה דו אמפרו דה בנפיקה (Nossa Senhora do Amparo de Benfica), סאו לורנסו דה קרנידה (São Lourenço de Carnide) ומנינו ז'סוש דה אודיו ולאש (Menino Jesus de Odivelas). במקביל עברו לואיש הראשון, מלך פורטוגל ואשתו המלכה מריה פיה מסבויה (Maria Pia de Saboia) להתגורר בארמון הלאומי אז'ודה.

רפובליקה

בלן הייתה אתר פיתוח לפרויקטים אורבניים רבים, כדוגמת בניית מטמנה, בניית מזחים רבים ופתיחת קו רכבת לקסקאיש (Cascais), שיצא תחילה מפדרוסוש. חברתית, הוקמו ארגוני הנופש והתרבות הראשונים, והאזור שימש מקום לפעולות הפנאי. במעבר למאה ה-20 גדלה בלן באופן ניכר, יחד חשמול האזור ובייחוד עם פתיחת התערוכה המוקדשת למושבות פורטוגל בעולם (Exposição do Mundo Português) בין ה-23 ביוני ל-2 בדצמבר 1940. לשם התערוכה נהרס הגרעין הישן של בלן, ה"פרסה דו אימפרו" (Praça do Império) והחל השלב של הקמת המבנים המונומטליים, שיחד עם המבנים ההיסטוריים שהיו קיימים קודם לכן (כדוגמת מנזר ז'רונימוש, מגדל בלן וארמון בלן), השתלטו על קו החוף. בהם נכללה אנדרטת התגליות והמרכז התרבותי של בלן (Centro Cultural de Belém) שסייעו לקדם תיירות מצפון לטז'ו.

גאוגרפיה

בלן מהווה את גבולה הדרומי של העיר ליסבון. היא גובלת מדרום בשפך הנהר טז'ו ובנהרות אלז'ש (Algés) ואלקנטרה (Alcântara), ממערב וממזרח בהתאמה. ממזרח לה שוכנת הפרגזיה אלקנטרה (Alcántara), מצפון מזרח אז'ודה, מצפון סאו פרנסישקו שווייר (São Francisco Xavier) ובמערב העיר אויראש (Oeiras).

בנוסף למבנים ההיסטוריים שוכן בבלן "ז'רדים דו אולטרמר" (Jardim do Ultramar - גן מעבר לים), כמה רחובות של אזורים ירוקים הכוללים את הגנים של "פרסה דו אימפריו" (Praça do Império – כיכר האימפריה), את "ז'רדים ואשקו דה גאמה" (Jardim Vasco de Gama – גן ואסקו דה גאמה), את "פראסה אפונסו דה אלבוקרקי" (Praça Afonso de Albuquerque – כיכר אפונסו דה אלבוקרקי) ואת "ז'רדים מוסאו אגריקולה טרופיקל" (Jardim Museu Agrícola Tropical – גן טרופי של המוזיאון החקלאי). גנים אלו מכסים חלק גדול מאזור קו החוף כשהם מקיפים את המבנים של "רואה דה בלן" (רחוב בלן), ומאחוריהם הגנים של ארמון בלן (Palácio Nacional de Belém), כיום משכן נשיא פורטוגל.

אדריכלות

רחוב בבלן

בלן ידועה בשל ריכוז המונומנטים הלאומיים והמרחבים הציבוריים, כולל תערובת של מבנים היסטוריים וסמלים מודרניים של התרבות הפורטוגזית. תערובת זו של סמלי תרבות מפורסמים מקורה במיקומה הצבאי החשוב של בלן לאורך השפך של הטז'ו; תפקידה בחקר הודו והמזרח (Caminho das Índias "קמינו דאש אינדיאש" - הדרך להודו) ובניית המשכנות המלכותיים ואחוזות האצילים במאות ה-17 וה-18 בעקבות ההרס שמקורו ברעידת האדמה ובצונאמי של 1755.

הרחוב הראשי ההיסטורי של בלן הוא "רואה דה בלן" (Rua de Belém – רחוב בלן), רצועה של מבנים בני 160 שנים ששרדו שנים רבות של שינויים ומודרניזציה. אלו כוללים את בית המאפה הידוע "פבריקה דה פשטאיש דה בלן" (Fábrica de Pasteis de Belém – מפעל הפסטלים של בלן) המוכר בשל קינוח פורטוגזי ייחודי: "פשטאיש דה בלן" (Pasteis de Belém – הפסטל של בלן), טארט ביצים עשוי מבצק פתיתים.

בלב בלן שוכנת "פראסה דו אימפריו" (Praça do Império – כיכר האימפריה) שדרה של שטחים פתוחים וגנים, ובמרכזה מזרקה, שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה. ממערב לגנים שוכן "סנטרו קולטורל דה בלן" (Centro Cultural de Belém – המרכז התרבותי של בלן) שנבנה ב-1992 בתקופה שפורטוגל שימשה נשיאת האיחוד האירופי. כיום זהו מרכז אמנות, הכולל את "מוסאו קולקסאו בררדו" (Museu Colecção Berardo – מוזיאון אוסף בררדו) לדרום מזרח הגנים שוכן ארמון בלן (1770), המשכן הרשמי של נשיא פורטוגל. חמש מאות מטרים ממזרח לפראסה דו אימפריו שוכנת הכיכר המרכזית האחרת של בלן "פראסה אפונסו דה אלבוקרקי" (Praça Afonso de Albuquerque – כיכר אפונסו דה אלבוקרקי).

בלן היא משכן לכמה מוזיאונים: מוזיאון החשמל (Museu da Electricidade), "מוזיאון התרבות של מקאו" (Museu do Centro Científico e Cultural de Macau), "מוזיאון האמנות העממית" (Museu de Arte Popular), "מוזיאון המרכבות" (Museu Nacional dos Coches) ו"מוזיאון נשיא הרפובליקה" (Museu da Presidência da República).

בלננסש הוא מועדון ספורט ידוע מליסבון שמשכנו בבלן.

מבנים ציבוריים

• מגדל בלן (Torre de Belém) – נבנה על אי סלעי לאורך השפה הצפונית של נהר הטז'ו כחלק ממערכת הגנה על מנת להגן על הגישה לשפך הטז'ו כפי שתכנן ז'ואאו השני, מלך פורטוגל. זהו אחד מסמלי התרבות הידועים של בלן. במקור 'מגדל ויסנטה ה"קדוש"' (Torre de São Vicente), הוא שופר בתקופת המלך מנואל הראשון (1520-1515) על מנת לשמור על הכניסה לנמל בלן. המבנה הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
• אנדרטת התגליות (Padrão dos Descobrimentos) – שוכנת בקצה הצפוני של שפך הטז'ו, מגדל בטון בגובה 52 מטרים שהוקם ב-1940 לכבוד תערוכת העולם הפורטוגזי ושופץ ב-1960 על מנת לחגוג 500 שנים למותו של אנריקה הספן. האנדרטה מפוסלת בדמות חרטום ספינה המקיף את המגדל שעל סיפונה עשרות פסלים של דמויות מההיסטוריה הפורטוגזית הפוסעים בעקבות פסל האינפנטה הניצב בראש החרטום. בסמוך לאנדרטה כיכר המרוצפת בריצוף פורטוגזי (calçada) בצורת מפה, המראה את נתיביהם של חוקרי ארצות פורטוגזים שונים, במהלך עידן התגליות.

מבנים דתיים

• מנזר ז'רונימוש (Mosteiro dos Jerónimos) – שוכן לאורך "פראסה דו אימפריו" מול אנדרטת התגליות. המנזר נבנה במקור ביוזמת אנריקה הספן במטרה לאכסן צליינים שהגיעו לאזור. המנזר הורחב ושופר מ-1501 על ידי האדריכלים של המלך מנואל הראשון לשמש כמשכו קבורתם של חברי בית אביש, וככנסייה להרפתקנים יורדי הים שיצאו מבלן במהלך עידן התגליות לאחר מסעו המוצלח של ואסקו דה גאמה להודו. הבנייה מומנה ממיסוי על תבלינים מהמזרח, ובמשך השנים הפך המנזר למייצג התגליות ההיסטוריות הפורטוגזיות, מונומנט לאומי ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, המאכסן בין קירותיו (בנוסף לאמנות דתית ורהיטים מעברו) תערוכות ומוזיאונים דוגמת המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה (Museu Nacional de Arqueologia) והמוזיאון הימי (Museu da Marinha).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בלן בוויקישיתוף

• ליסבון רובע בלן (Belem), ובלי כסף. באתר "למטייל"
• אלי עמר, ‏ליסבון עירם של מגלי הארצות - אתרי תיירות ברובע בלן , באתר GoTravel

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29864374בלן (ליסבון)