ביאר עדס
בית בביאר עדס, 1948 | |
טריטוריה | המנדט הבריטי |
---|---|
מחוז | מחוז לוד |
נפה | נפת יפו |
שפה רשמית | ערבית |
תאריך ייסוד | כנראה בשנות ה-40 של המאה ה-19 |
שטח | 5,492 דונם עות'מאני (1945) |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
תאריך נטישה | 12 באפריל 1948 |
יישובים יורשים | הוד השרון, עדנים ואלישמע |
דת | מוסלמים סונים |
אוכלוסייה | |
‑ ביישוב לשעבר | 340 (1948) |
אזור זמן | UTC +2 |
ביאר עדס (מערבית: بِيار عدس) היה כפר ערבי קטן בשרון (נפת יפו המנדטורית). הוקם כנראה באמצע המאה ה-19 על ידי אריסים מוסלמים שעיבדו אדמות של תושבי קלקיליה. נחרב במהלך מלחמת העצמאות לאחר שתושביו נטשו אותו. על חורבות הכפר הוקמה שכונת "שיכון עולים" של הוד השרון והמושבים עדנים ואלישמע.
היסטוריה
הכפר ישב בנקודה חשובה במערך הדרכים העתיקות בארץ ישראל, צומת הדרכים העתיקות דרך הים ודרך יפו - שכם, ומעט ממערב להרי השומרון.[1] ב-4 ביוני 1924 רכשה חברת "הכשרת היישוב" באמצעות נציגה, יהושע חנקין, 4,197 דונם ממערב לביאר עדס, מהשייח' של אבו כישכ, תמורת 3.5 לירות ארץ-ישראליות לדונם, ועל אדמות אלו הוקמה המושבה מגדיאל. במהלך המרד הערבי הגדול תקפו תושבי ביאר עדס את המושבה. בעקבות מידע על המצאות כנופיות בכפר פשטו 25 לוחמים של האצ"ל בפיקודו של משה מולדבסקי על הכפר ב-28 במאי 1939. הם ירו על בתים במרכז הכפר ועל פי ההודעה הרשמית הרגו גבר וארבע נשים ופצעו שלושה. בעקבות זאת פשט הצבא הבריטי על כפר סבא וביצע מעצרים[2]. זאב ז'בוטינסקי כעס על הפגיעה בנשים ודרש להימנע מכך. ביישוב המאורגן גינו את הפעולה, אולם נשמעו גם קולות שטענו שפעולות דומות נעשו גם על ידי ההגנה[3]. דוד בן-גוריון כתב: "לא נטמא את מלחמתינו במעשי תועבה וטירוף דעת שנתפסו להם בריונים משוסים בביר עדס ..."[4] ואליעזר ליבנה כתב "אם יש יסוד להשערה שצעירים יהודים ביצעו את מעשה הזוועה בביר עדס - הרי זה מקרה ראשון במינו. עצם האפשרות של השערה כזאת מחייבת חשבון נפש חמור...", אולם המשיך וקבע: "ממשלת ה.מ. שיכנעה במעשים בוטים, שפעולות טירוריסטיות, ותהיינה האיומות ביותר, סופן להביא כבוד ותועלת למעורריהן ... מעשה הזוועה בביר עדס ... האחריות המוסרית לו איננה מוטלת בספק: היא כולה אנגלית"[5].
על פי סקר הכפרים 1945 נמנו בכפר 300 נפש.
הכפר נכלל בשטח המדינה היהודית לפי תוכנית החלוקה. בסוף פברואר 1948 נהרג יהודי מאש שנורתה ממארב בזמן שהיה בדרכו לעבודה בפרדסי מגדיאל. בעקבות זאת התפתחו חילופי אש בין כוחות ערבים שהתמקמו בכפר לבין אנשי מגדיאל וחיילי חטיבת אלכסנדרוני, בהן נהרגו 2 יהודים[6] וכ-9 ערבים.
בלילה שבין ה-4 ל-5 במרץ 1948, תחת גשם שוטף ובאזור בוצי, תקפו חיילי אלכסנדרוני את הכפר הרגו כ-15 איש ופוצצו בו עמדות ירי, אולם הכוונה לפוצץ בתים שולטים בכפר לא הושגה. חיילי אלכסנדרוני לא כבשו את הכפר מחשש להתערבות של הבריטים[7]. לחיילי אלכסנדרוני היו מספר פצועים, אחד מהם מת לאחר מכן מפצעיו[8]. למחרת נמשכו חילופי האש ושניים ממגיני מגדיאל נהרגו[9]. אולם בעקבות הקרב נטשו הלוחמים הערבים את ביאר עדס ותושבי המקום עזבו עמם. לאחר הקרב הושג הסכם הפסקת אש ותושבי הכפר שבו לבתיהם. אולם הפסקת האש לא האריכה ימים. אנשי הלח"י תקפו את הכפר ופוצצו בו כ-30 בתים והכפר ננטש שוב, לפי בני מוריס, ב-12 באפריל[10]. הקרן הקיימת לישראל, בהוראתו של יוסף וייץ, הרסה את בתי הכפר ביוני 1948[11].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רועי מרום,"ההתיישבות הערבית המחודשת באזור רעננה", בתוך: יצחק שטייגמן, משממה למושבה פורחת – רעננה – דגם להתיישבות פרטית בארץ ישראל (1981-1922), ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2017, עמ' 436-435.
- ^ צבא בכפר סבא, דבר, 2 ביוני 1939
- ^ יהודה לפידות, תגובות היישוב לפרסום הספר הלבן, אתר דעת
יהודה לפידות, האת"ל פועל בשתי חזיתות, אתר דעת - ^ דוד בן-גוריון, קו, דבר, 20 ביוני 1939
- ^ אליעזר ליבנשטיין, על ראש מי יפול הדם הזה?, דבר, 4 ביוני 1939
- ^ חנוך קורות החיים של ביאר עדס, באתר "יזכור" של משרד הביטחון; קורות החיים של אריה פיגובי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ מגדיאל והפשיטה על ביר עדס, באתר חטיבת אלכסנדרוני
- ^ קורות החיים של אברמוביץ, אליעזר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ קורות החיים של מנטל, נתן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון; קורות החיים של מינקובסקי (זעירא), מרדכי (מוטל), באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עם עובד, 1991, עמוד 166
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עם עובד, 1991, עמודים 190, 222