ביקורת כוח השיפוט

ביקורת כוח השיפוט
Kritik der Urteilskraft

מידע כללי
מאת	עמנואל קאנט
שפת המקור	גרמנית
סוגה	פילוסופיה
הוצאה
תאריך הוצאה	1790
מספר עמודים	293
הוצאה בעברית
הוצאה	מוסד ביאליק
תאריך	1961
תרגום	שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך

ביקורת כוח השיפוט (בגרמנית: Kritik der Urteilskraft) הוא ספרו העיקרי של הפילוסוף עמנואל קאנט בשדה האסתטיקה, נקרא גם "הביקורת השלישית" (לאחר ביקורת התבונה הטהורה וביקורת התבונה המעשית). הספר ראה אור בשנת 1790 ומשמש סיום וסיכום מפעלו השיטתי הגדול. הספר שב ודן בשאלות שהועלו ב"ביקורת התבונה הטהורה" וב"ביקורת התבונה המעשית": שאלת ההתאמה ביו המחשבה והניסיון ושאלת ההתאמה בין הרצון לבין הטבע. ומחדש בהעלאת שאלות אסתטיות, כאשר השימוש במילה "אסתטיקה" אצל קאנט קשור לתרומתה של החישה להכרה. בפרט עוסק הספר בשאלות על היפה, הנשגב והתכלית שבטבע. חלקו הראשון של הספר עוסק בתורת היופי וכולל את "משפט הטעם הטהור". בחלק זה מציג קאנט גישה אסתטית המכילה מתח בין סובייקטיביזם אסתטי לבין אובייקטיביזם אסתטי. חלקו השני של הספר עוסק בשיפוט עולם הטבע לפי תכליתו (טלאולוגיה).

הספר תורגם לעברית על ידי שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך ויצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1961.

תורת היופי ומשפט הטעם הטהור

קאנט מדבר על היפה במושגים של "חוויה אסתטית". פירוש הדבר כי היפה הוא סובייקטיבי, הוא חוויה שנחווית על ידי סובייקט. היופי אינו נמצא באובייקט עליו מתבוננים אלא במתבוננים עצמם. הוא צורת הסתכלות אסתטית.

עם זאת, ההסתכלות על אותו אובייקט הינה צורת הסתכלות "אובייקטיבית", ובעלת קריטריונים חיצוניים (עליהם יפורט בהמשך). בהתבוננות האסתטית על האובייקט צריך הסובייקט "להתעלם" מן הסובייקטיביות שלו, להסתכל על האובייקט "כפי שהוא", מבלי להוסיף לו אינטרסים או אסוציאציות אישיות מעולמו הפרטי ובכך לפגום בהסתכלות הטהורה.

קאנט, אם כן, מסביר בעזרת ארבעה היגדים כיצד מתאפשרת החוויה האסתטית, כיצד ניתן להסתכל על אובייקט ולשופטו כיפה. חשוב לציין כי ההערות לאחר ההיגדים הם רק פרשנות אחת שלהם:

1. יפה הוא שמעורר הפקת נחת ללא חפץ עניין. כלומר, כאשר הסובייקט מביט באובייקט היפה הוא חש תחושה של הנאה מסוימת. עם זאת, הנאה זו אינה הנאה של סיפוק אינטרסים אישיים. למשל, אדם אשר מסתכל על מכשיר חדש שהוא זקוק לו נהנה הנאה פונקציונלית מן ההסתכלות, הוא נהנה מהתועלת הפוטנציאלית של האובייקט. אלא שאינטרסים הינם דברים סובייקטיביים, לכל אדם אינטרסים אחרים, ולכן לא ניתן להעריך יופי באופן אובייקטיבי עם שיפוט סובייקטיבי. הדבר תקף גם באובייקט אשר מרמז למשהו שמוכר לסובייקט - למשל תמונה של בנו. יש בהנאה שבהתבוננות בתמונה של קרוב משפחה משום סיפוק פרטי, שאינו קשור לשיפוט אובייקטיבי של יופי.
   על האובייקט, אם כן, להיות יפה רק משום שהוא יפה, ולא משום סיבה אחרת.
2. יפה הוא שמוצא חן ללא מושג. כלומר, יפה הוא מה שלא ניתן להסביר מדוע הוא יפה. לא ניתן למצוא קריטריונים א-פריוריים לאובייקט היפה. למשל, לא אוכל לומר מראש כי כל מה שסימטרי וצבעוני הוא יפה, וכאשר אתקל במשהו יפה לא אוכל לומר כי זה בגלל שהוא מתאים לקריטריונים מסוימים. או בפשטות: אובייקט יפה בגלל שככה אני מרגיש.
3. יפה הוא מה שיש לו צורה של תכליתיות, עד כמה שהיא נתפשת בו ללא דימוי של תכלית. כלומר, האובייקט נתפש כאילו עיצובו נעשה לאחר חישוב וסידור, כאילו "הכל נמצא במקום", אך אין הסובייקט יכול להסביר מדוע. למשל, בהתבוננות בעץ ניתן להרגיש כי מיקום העלים הוא הרמוני, כל עלה נמצא במקומו, אך איננו יכולים להגיד מדוע כל עלה נמצא במקום בו הוא נמצא, ומדוע דווקא סידור זה הוא יפה. (חשוב לציין כי קאנט בתורתו האסתטית התייחס בעיקר לטבע כאובייקט המהווה חוויה אסתטית, ולא לאמנות).
4. יפה הוא מה שמוכר ללא מושג, כמושא של הפקת נחת הכרחית. היפה, כאמור, הוא יפה מבלי שנוכל להסביר מדוע, הוא אינו מתאים לקריטריונים מסוימים. עם זאת, כאשר אנו מביטים באובייקט יפה אנו מרגישים כי הוא יפה באופן הכרחי, כלומר כאילו הוא יפה באופן בלתי נמנע ושזו תכונה בלתי נפרדת ממנו, וכל מי שיסתכל באובייקט יראה בהכרח את יופיו. עם זאת, כאמור, כיוון שלא ניתן להכניס את היופי לקריטריונים, לא נוכל להסביר לסובייקט אחר מדוע אותו אובייקט הוא יפה. אם הוא לא יסכים איתנו, נוכל אמנם להתווכח אתו, אך ויכוח זה יהיה במידה מסוימת עקר, שכן לא נוכל לטעון בו טיעונים של ממש.

הנשגב

ציורו של קספר דוד פרידריך, הטייל מעל לים הערפילים, אחת מהתמונות שבאו לייצג את תחושת הנשגב באמנות

מהדיון ביפה עובר קאנט לדיון בנשגב. הנשגב הוא ריחוק אינסופי מאידיאל ההרמוניזציה בין ממלכת הטבע וחוקי הטבע לבין ממלכת החירות, החוקים שהאדם מכונן בעולם. קאנט ממחיש את חוויית הנשגב כעמידה מול דבר-מה עצום, חסר-גבולות, אינסופי. התפעמות מעוצמה ומגודל, מנוף קדמון המצביע על עידנים רבים וארוכים שחלפו. תחושת העמידה מול הנשגב איננה כלל וכלל תחושת ההנאה שחשים מול היפה אלא תחושה של יראה ושל חוסר-התאמה, חוסר-הרמוניה, זרות. כמו כן מדגיש קאנט, כי העמידה מול הנשגב עצמו אינה אמורה לשמש אלא כמקור לתכלית, והקדמה לתבונה.

הגדרה נוספת לנשגב אצל קאנט היא ההתנסות במה שמעבר לכל ניסיון. הדבר אפשרי כיוון שמה שנמצא מעבר לכל ניסיון, מעבר לכל הכרה אנושית, היא התבונה. וההתנסות איננה באמצעות החושים אלא באמצעות הרגש. כלומר הנשגב הוא חוויה אסתטית רגשית באינסופיות ובאבסולוטיות של התבונה. בבסיס החוויה נמצא הכישלון האנושי להתמודד עם עוצמות הניסיון ומכאן - היראה. זהו רמז לחושים לקיומה של תבונה רחבה יותר ובלתי נתפסת.

שיפוט עולם הטבע לפי תכליתו

היצורים האורגניים (חי וצומח), בהם עוסקת הביולוגיה מתקיימים על פי קאנט, למען תכלית ובפרט, למען האדם. תכלית הגוף השלם היא לקיום היצור ותכליתו ותכלית אבריו היא לקיומו של היצור. בפרט, צורות האיברים ניתנות לשיפוט חושני ולהסבר ביחס לאיכות בה הן ממלאות את תפקידן. בכך שונה ההתייחסות לחי ולצומח מן ההתייחסות לגורמים פיזיקליים, מתמטיים ולוגיים. האדם, בזכות הכרתו, נמצא גם הוא מחוץ לקטגוריות התפיסה התכליתיות השולטות בחי ובצומח.

חידושו של קאנט הוא חשיבה ביולוגית טלאולוגית, ללא מחויבות דתית. הוא אינו מסיק מתוך תפיסתו הטלאולוגית קיומו של בורא עולם בהכרח, אלא משתמש בתפיסה הטלאולוגית כדרך להסבר על עולם התופעות הביולוגיות. אדרבה, לגבי שכל מוחלט ובלתי-מוגבל אין מקום למושג התכלית. מחשבת האדם המצויה בשניות שבין התבונה והניסיון החושי נאלצת להשתמש במושג התכלית כהיפותזה ובכך מוצדק השימוש במושג זה.

לקריאה נוספת

• טקסט הספר בתרגום העברי, אתר כותר
• טקסט מלא בתרגום לאנגלית של ג'. ה'. ברנרד, 1914 (באנגלית)
• תרגום לאנגלית בעבודה מתמשכת, ויקיטקסט (באנגלית)
• שמואל הוגו ברגמן, הפילוסופיה של עמנואל קאנט, הוצאת מאגנס תשס"ג עמ' 118-149

קישורים חיצוניים

• פרופ' אלי פרידלנדר, על ביקורת כוח השיפוט, סרטון באתר יוטיוב, הרצאה בסדרה "עולם המחשבה של עמנואל קאנט", מכון ון ליר בירושלים (בעברית)
• הערך "ביקורת כוח השיפוט" באנציקלופדיה בריטניקה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24712104ביקורת כוח השיפוט