שיכון בבלי

שיכון בבלי
	רחוב הזוהר, שיכון בבלי
מידע
עיר	תל אביב
שטח	1,294 דונם
אוכלוסייה	9,130 (2,012)
	(למפת תל אביב רגילה) שיכון בבלי

שיכון בבלי הוא שכונה בצפון החדש של תל אביב, מדרום לנחל הירקון.

השכונה קרויה על שם התלמוד הבבלי, ורחובות רבים בה נושאים שמות הקשורים בספרות חז"ל, דוגמת הכנסת הגדולה, ירושלמי, סנהדרין, המשנה, תוספתא, הזוהר, אונקלוס ובן סירא. וכן שמות רבנים כמו הרב הרצוג והרב עוזיאל. הרחוב הראשי המוביל לשכונה מדרך נמיר הוא רחוב הרב הרצוג, שבו ממוקם גם המרכז המסחרי.

תל חשאש

במרכזה של השכונה ניצב "תל חשאש" שכונה בעבר בשם "גבעת הכלניות" וכיום נטוע עליו גן בשם "גן אברמוביץ'". התל מתנשא לגובה של 21 מטרים, והוא אחד משלושה תילים הצופים אל מפגשם של נחל הירקון ונחל איילון (שני האחרים הם תל נפוליאון ותל קסילה). בתל נמצאו קברים מהתקופה ההלניסטית וחרסים מהתקופות הרומית הקדומה, הביזנטית והערבית הקדומה, עד המאה ה-8. ארכאולוגים סבורים כי באתר שכן יישוב כפרי שומרוני, בדומה ליישוב שהתקיים בתל קסילה מצידו הצפוני של הנחל. במקום הוכשר גן בשטח של 13.5 דונם, ובו הפסל "מפרשיות" של רוני בן צבי (1995). עוד נמצאים באתר גת ומבנה עתיק בלתי מזוהה.

תולדות השכונה

עד מלחמת העצמאות השתייכו אדמות שיכון בבלי לכפר הערבי ג'מאסין אל ע'רבי. ב-1948 שיכנה עיריית תל אביב בבתי הכפר פליטים יהודיים מאזורי הקרבות הסמוכים, ועם הזמן הפך השטח הבנוי של הכפר לשכונת גבעת עמל ב'. הקרקעות הועברו לרשות מינהל מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב לפי חוק נכסי נפקדים. על אדמות הכפר נבנתה שכונת בבלי החל בשנת 1957 כשיכון עממי. שני בלוקים, בהם עשרות דירות, נבנו במרחק רב מדרך נמיר (חיפה) ומרחוב יהודה המכבי. ללא קו אוטובוס הנכנס לשכונה, נאלצו התושבים הראשונים לבוסס בחול ובבוץ בדרך לבתיהם. במחצית שנות ה-60 גילו חברות קבלניות (בהן "שיכון עובדים") את האזור שמחיר המגרשים בו היה זול יחסית, והחלו לבנות בצורה נרחבת. רמת הבנייה הייתה גבוהה יחסית - בניינים בני ארבע קומות ויותר, דירות של ארבעה חדרים, מעלית וחלקות חנייה צמודות. השכונה התפתחה מבחינת קישורה לעיר ומבחינת אספקת שירותים מקומיים. בסוף שנות ה-60 הוקם בה מרכז דקל שכלל 100 דירות, מרכז מסחרי של 17 חנויות ובית קולנוע דקל שהכיל כ-1,000 מקומות ישיבה^[1]. במחצית שנות ה-80 נבנה החלק הדרומי (רחוב פעמוני) ברמה גבוהה אף יותר, והשכונה שמרה על ייחודה כשכונה קטנה יחסית, לתושבים ממעמד בינוני-גבוה, אם כי משפחות רבות עברו לאזורים צפוניים יותר, שהציעו דירות גדולות יותר ומגדלי מגורים גבוהים יותר. בעשור הראשון של המאה ה-21 התמקדה הבנייה בשכונה בבתי מגורים יוקרתיים הצופים אל נחל איילון. בשנת 2014 החלה סלילת כביש דו מסלולי המקשר בין רחוב ההלכה בדרום השכונה לרחוב קוסובסקי בצפונה. כביש זה מהווה את הגבול המזרחי של השכונה ומקביל לנתיבי איילון.

מאפייני השכונה וגבולותיה

השכונה מאופיינת ב"שיכוני רכבת" ובתי מגורים של ארבע קומות, שבהם דירות 4-2 חדרים עם מעלית וחניה, וכן מבנים של 8 ו-15 קומות. גבולותיה הם: דרך נמיר במערב, פארק הירקון ונחל הירקון בצפון, נתיבי איילון במזרח ודרך ההלכה בדרום. לאורך נחל הירקון משתרע אחד הקטעים הירוקים והיפים של פארק הירקון, ובו מתקנים לעריכת פיקניקים ופינת חי גדולה. גשר הירקון ושני גשרים להולכי רגל ולרוכבי אופניים - האחד ב"ראש ציפור" והאחר במרכזה של השכונה בערך - מחברים אותה אל הגדה הצפונית של הנחל. בקצה הצפון-מזרחי של השכונה, בין נתיבי איילון ונחל איילון, שוכנים מועדון ספורט "קאנטרי דקל" ובית מוגן לאנשים בעלי צרכים מיוחדים.

בשכונה מתגוררת קהילה דתית ולה מספר בתי כנסת. הגדול שבהם הוא בית הכנסת "אהבת אחים" שברחוב כנסת הגדולה. במסגרת בית הכנסת מתנהלת (מלבד התפילות ושיעורי התורה) גם פעילות קהילתית דתית. עד לפטירתו שימש הרב איסר פרנקל כרב השכונה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיכון בבלי בוויקישיתוף

בבלי - כל מה שצריך לדעת, באתר טיים אאוט
שכונת בבלי באתר חברת גני יהושע
נתונים סטטיסטיים על רבעים ושכונות בתל אביב-יפו (2012), באתר עיריית תל אביב-יפו תל אביב-יפו

הפסל "מפרשיות" בגן אברמוביץ'
הגת הביזנטית בתל חשאש
מראה מגשר הירקון
דרך נמיר החוצצת בין שיכון בבלי (מימין) לצפון הישן של תל אביב. בקידמת התמונה נראית הצומת של דרך נמיר עם רחוב יהודה המכבי ורחוב הרב הרצוג, רחובה הראשי של השכונה