באצ'קו פטרובו סלו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בָּאצְ'קוֹ פֶּטְרוֹבוֹ סֶלוֹ
Бачко Петрово Село
סמל באצ'קו פטרובו סלו
סמל באצ'קו פטרובו סלו
מרכז הכפר
מרכז הכפר
מרכז הכפר
מדינה סרביהסרביה סרביה
מחוז באצ'קה הדרומי
נפה בצ'יי
חבל ארץ וויבודינהוויבודינה וויבודינה
שטח 123 קמ"ר
גובה 86 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 6,350 (2011)
 ‑ צפיפות 59 נפש לקמ"ר (2002)
קואורדינטות 45°42′17″N 20°04′19″E / 45.70472°N 20.07194°E / 45.70472; 20.07194
אזור זמן UTC +1

בָּאצְ'קוֹ פֶּטְרוֹבוֹ סֶלוֹסרבית קירילית: Бачко Петрово Село, בסרבו-קרואטית: Bačko Petrovo Selo, בהונגרית: Péterréve, ביידיש: פעטראוואסעלע) הוא כפר בצפון סרביה בשטח הפרובינציה האוטונומית וויבודינה, השוכן על גדת הנהר טיסה.

היסטוריה

הכפר מאוזכר לראשונה בכתובים בשלהי המאה ה-11 עת נשלט האזור על ידי ממלכת הונגריה. בהמשך נשלט היישוב על ידי דספוטט סרביה וב-1526 נכבש האזור על ידי צבאו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. ב-1699, לאחר הסכם קרלוביץ נסוגו העות'מאנים מהאזור, הכפר עבר לחזקת ממלכת הבסבורג ובהמשך נכלל בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר היישוב לשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה הנאצית את ממלכת יוגוסלביה ולאחר הכיבוש, סופח אזור באצ'קה ובכלל זה הכפר באצ'קובו פטרובו סלו, להונגריה.[1] באוקטובר 1944 שוחרר הכפר על ידי כוחות הצבא האדום ולאחר תום המלחמה נכלל בשטחי יוגוסלביה עד לפירוקה. לאחר פירוק יוגוסלביה עבר הכפר לחזקתה של סרביה.

דמוגרפיה

ב-1921 הגיע אוכלוסיית הכפר לשיא גודלה עת נמנו 10,748 תושבים. מאז מצוי מספר התושבים במגמת קיטון. בין 1961 ל-2011 ירד מספר התושבים במקום ב-39 אחוזים. מנתוני מפקד האוכלוסין שנערך ב-2002 עולה, כי מבחינת התמהיל האתני, 70.72 אחוזים מתושבי הכפר היו הונגרים, 21.41 אחוזים היו סרבים ו-3.32 אחוזים היו בני רומה. הגיל הממוצע של תושבי הכפר היה 40.5 שנים. 49.1 אחוזים מתושבי הכפר היו גברים ו-50.9 אחוזים היו נשים.

הקהילה היהודית

בכפר התקיימה קהילה יהודית דתית קטנה עד מלחמת העולם השנייה (שם הכפר במקורות היהודיים העבריים מופיע כפטרוביסלה, או ביידיש: פעטראָוואָסעלע). הייתה זו קהילה חרדית אורתודוקסית והיא השתייכה לאיגוד הקהילות הדתיות האורתודוקסיות. ב-1903 ו-1928 התרחשו בעיירה עלילות דם. ערב השואה התגוררו בעיירה 300 נפשות ב-45 בתי אב, וכעשרים בחורים למדו בישיבה שהקים במקום הרב פראגר. ב-תש"ד, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ביום שבת, נלקחו בני העיירה ביחד עם רבם, למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נרצחו. מסופר שבדרך למחנה ההשמדה השחיתו אנשי האס אס את ספרי התורה שהחזיקו בני הקהילה.[2]

במקום קיים בית עלמין יהודי. מתחם בית העלמין בכפר מוקף גדר ומצויים בו בין 50 ל-75 מצבות ואנדרטה שהוקמה לאחר השואה לזכר הנספים בני הכפר.[3]

רבני הקהילה

לקריאה נוספת

  • אלה אזכרה, המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, תשכ"ג, ח"ה עמ' 210–211.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהדות יוגוסלביה, באתר יד ושם, אוחזר ב-4 באפריל 2014.
  2. ^ סיפור גירוש בני הקהילה באתר hebrewbooks.
  3. ^ אודות בית הקברות.
  4. ^ הוא גם נזכר הרבה בספרי רבני דורו. ראו: שוורץ, שם הגדולים מארץ הגר ח"א, מערכת מ', אותיות צד-צה.
  5. ^ יעקב גליס, אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, ח"ב עמ' רע"ט.
  6. ^ לוח "חודש בחדשו" תשס"ג, עמ' פ"ח.
  7. ^ רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים, כרך יא, פריט 2580.
  8. ^ אפרים לנדא, יקרא דחיי, סייני 1928. פריט 1003, באתר היברובוקס, לדבריו הוא כיהן כרב זמן קצר, ונפטר בטרם מלאו לו עשרים שנים, אך ממקורות אחרים עולה שנפטר קרוב לגיל 60. הוא מוזכר גם אצל: יקותיאל יהודה גרינוולד, פארי חכמי מדינתינו, סיגט, 1910. אות ע"ה. שם נאמר: ”רב גדול בתורה וביראה, מת בדמי ימיו. ומילא מקומו חתנו הרב מו"ה שרגא ג"מ”. חתן נוסף שלו הוא הרב יהודה קרויס, רבה של לאקנבך (Lackenbach).
  9. ^ מוזכר אצל: יקותיאל יהודה גרינוולד, פארי חכמי מדינתינו, סיגט, 1910. אות ע"ה, וכן אצל רבי פנחס זליג שוורץ ב שם הגדולים מארץ הגר - חלק א, כחתנו של הרב אדוניהו שמלצר. אם גיל החותן בפטירתו היה מתחת לגיל עשרים כפי שכותב לנדא, נראה שהניח אחריו בת והלה נשאה לאשה. הרב גרוסמן פרסם מחידושי תורתו בכתב העת "תל תלפיות" (ראו: תל תלפיות, גיליון ב', תרנ"ד - 1894; עמ' 34, ועמ' 55).
  10. ^ יעקב פראגר, שאילת יעקב - א, באתר היברובוקס
    יעקב פראגר, שאילת יעקב - ב, באתר היברובוקס.
  11. ^ שער הספר שו"ת שאילת יעקב.
  12. ^ קונטרס אהל בריינדל, תולדותיו שנדפסו בראש ספרו תורת יעקב ח"א, ירושלים תשמ"ט.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0