אשוח ריחני

אשוח ריחני
אשוח ריחני במינסוטה
מיון מדעי
מערכה:	מחטנאים
מין:	אשוח ריחני
תחום תפוצה

אשוח ריחני (שם מדעי: Abies balsamea; באנגלית: Balsam fir) הוא מין אשוח שתחום התפוצה הטבעי שלו בצפון-מזרח אמריקה הצפונית, מהשפלות ועד לגובה של 1,900 מטרים. בקנדה מניופאונדלנד מערבה עד מרכז אלברטה ובצפון ארצות הברית ממיין מערבה עד מינסוטה ובדרום מהרי האפלצ'ים עד וירג'יניה המערבית. העץ עמיד לכפור ובחלקים רבים מתחום התפוצה שלו הוא חלק מחבורת השיא. זהו עץ מחטני ירוק עד בגובה בינוני הצומח לגבהים שבין 14 ל-23 מטרים וקוטר גזע עד 60 סנטימטרים.

אשוח ריחני יכול לחיות עד 245 שנים ולכן הוא קצר ימים בהשוואה למיני אשוח אחרים. המחטים והשרף פולטים ניחוח ארומטי, ומכאן סיומת שמו המדעי balsamea, מלטינית, מבושם.

כיום יש משמעות כלכלית רק לעץ של האשוח. בעבר נהגו להפיק מהשרף של אשוחים צעירים סוג של טרפנטין שכונה קנדה בלזם (Canada balsam), או גם "טרפנטין קנדי" (Canada turpentine) ששימש, בין השאר, כחומר דבק במכשירים אופטיים. הוא הוחלף במרוצת השנים בחומרים סינתטיים. העץ פופולרי כעץ חג המולד במזרח אמריקה הצפונית.

אשוח ריחני הוא העץ הרשמי של הפרובינציה ניו ברונסוויק של קנדה.

תיאור

ענף עם עלים

אצטרובלים זכריים

נוף

אשוח ריחני הוא עץ מחטני ירוק עד בגודל בינוני. גובהו בין 12 ל-23 מטרים, לעיתים נדירות עד 30 מטרים, וקוטר בגובה חזה של 10 עד 60 סנטימטרים, לעיתים רחוקות עד 120 סנטימטרים. נוף העץ חרוטי סימטרי המסתיים בצמרת דמוית צריח. הנוף נוצר על ידי דורים עבותים של ארבעה עד שישה ענפים מהגזע הבודד של העץ. בעצים בודדים הענפים מגיעים עד הקרקע, כיוון שהענפים התחתונים אינם מתים. הנוף של עצים הגדלים בחורשה הוא בדרך כלל צר. לעצים צעירים הנוף הוא גלילי צר. לנבטים יש לפחות ארבעה פסיגים, שאורכם בין 10 ל-15 מילימטרים. בייחוד באזורים הגשומים בצפון קיימת גם רבייה וגטטיבית.

מערכת השורשים

החוטרים יוצרים מערכת ציצת שורשים, ולפיכך הוא פגיע מאוד לעקירה בשל פעולת רוח ולניתוק שורשים. השורשים לא מעמיקים יותר מ-60 עד 75 סנטימטרים בקרקע אפילו במקומות שבהם יש קרקע עמוקה. רק בקרקעות החוליות של צפון אונטריו נתגלו מקרים שהשורשים העמיקו עד 137 סנטימטרים בקרקע. לעיתים נדירות מתפתח שורש שיפודי, שבדרך כלל מת לאחר זמן קצר. השורשים הדקים יוצרים מרבד צפוף סמוך לפני השטח ושכבות הקרקע העשירות בהומוס. לעיתים קרובות נדבקים שורשים של עץ אחד עם שורשים של העצים הסמוכים.

למין זה יש מיקוריזה (מוטואליזם (הדדיוּת) בין תפטיר של פטרייה ובין שורשי העץ) עם הפטריות: אורנייה מצויה ו-Cenococcum geophilum.

גזע וענפים

בעצים צעירים קליפת הגזע דקה חלקה וגונה אפור-חום. הקליפה ההולכת ומתעבה עם השנים ומגיעה לעובי בין 2.5 ל-11 מילימטרים ולגוון אפור עד חום אדמדם והיא חלקה או סדוקה. לעיתים קרובות נוצרים בקליפה בועיות שרף שמהם ניתן להפיק קנדה בלזם. הקליפה של נצרים צעירים מצמיחה פלומה שנעלמת בהמשך. הגוון של הענפים הוא אפור חום ויש בדרך כלל צלקות עגולות קטנות שנגרמו מעלים שנפלו.

העצה של האשוח הריחני בגוון לבן שמנת עד חום בהיר. לא ניתן להבחין בהבדלים בגוון בין עצת הירך לעצת הגלעין. בחשיפה לאוויר מקבלת העצה גוון אפרפר. טבעות העצים ברורות מאוד. אין בעצה תעלות שרף. תאי הובלה מגיעים לאורך של כ-3.5 מילימטרים ולקוטר של 30 עד 50 מיקרון. העצה קלה ורכה יותר מהעצה של מיני האשוחית ממזרח אמריקה הצפונית.

ניצנים ועלווה

הניצנים המכוסים בשרף הם כדוריים או סגלגלים באורך בין 3 ל-7 מילימטרים. הקשקשים של הניצנים הם בגוון ירוק-כתום כהה ועד אדמדם.

העלים הם דמויי מחט, שטוחים צרים באורך בין 10 ל-35 מילימטרים. קצה המחט הוא מעוגל או קהה. המחטים נעשות קצרות ועבות יותר ככל שהן במקום גבוה יותר בעץ. אורכם של המחטים בצמרת החשופים לשמש ישירה בין 10 ל-15 מילימטרים והם עבים יותר. הם מעוגלים כלפי הציר של הענף והקצה שלהם חד. לכל המחטים צבע ירוק כהה בחלקם העליון ושני פסי פיוניות בגוון לבן-כסוף בחלקם התחתון. הם מסודרים בצורת סליל על הענף, אבל בסיס העלים מפותלים בצורה כזו שנראה כאילו המחטים מסודרות בשתי שורות מקבילות פחות או יותר משני צדי הענף. לעלים כתושים יש ריח עז. העלים נושרים בין שבעה לעשר שנים לאחר צמיחתם, במקרים נדירים 13 שנים.

אצטרובלים וזרעים

אשוח ריחני הוא צמח חד ביתי. העץ מתחיל לייצר זרעים בגיל 20 עד 30 שנים, אם כי לעיתים גם עצים בני 15 שנים מייצרים אצטרובלים. האצטרובלים הזכריים מפוזרים במקבצים באמצע הנוף של העץ. אורכם 3 עד 6 מילימטרים מלבניים-גליליים בגון שנע מאדום לסגול, כחלחל, ירקרק עד כתום. האצטרובלים גדלים על הציר של המחטים מענפים שצמחו בשנה קודמת. עונת ההאבקה נמשכת כתלות באזור בין שלהי אפריל לשלהי יוני. גרגירי האבקה צהובים בקוטר של כ-90 מיקרון. האצטרובלים הנקביים שוכנים במקבצים קטנים בענפים העליונים של העץ. צורתם גלילית עד סגלגלה, וגונם משתנה מכחול-אפור-ירוק לסגול ההופך כשהם מבשילים לחום-אפור עם גוונים אדומים. אורכם בין 3.5 ל-10 סנטימטרים ורוחבם בין 2 ל-5 סנטימטרים. הקשקשים מלבנים מעוגלים בקצה באורך בין סנטימטר לסנטימטר וחצי וברוחב 0.7 עד 1.7 סנטימטרים. תחת כל קשקש יש שני זרעים המתחילים להתנתק מהאצטרובל מסוף אוגוסט לתחילת ספטמבר יחד עם הקשקשים. האצטרובל הריק נשאר על העץ עד הקיץ הבא.

האצטרובל כולל בממוצע 134 זרעים. הזרעים משולשים חומים מבריקים באורך 5 עד 7 מילימטר וברוחב 2 עד 3 מילימטרים. לזרע צמודה כנף רחבה יחסית בגוון חום-סגלגל רוחב שגודלה כפולה מגודל הזרע. אלף זרעים שוקלים בין 7.61 גרם. הם מתפזרים ברוח ויכולים להגיע למרחק של 150 מטרים מהעץ. הצלחת הנביטה של הזרעים תלויה בלחות של הקרקע יותר מאשר בתנאי האור.

תת-מינים וכלאיים

אצטרובלי זרעים

למרות תחום התפוצה הרחב, כמעט שאין שינויים משמעותיים בתוך המין של אשוח ריחני. כתלות במיקום נתגלו שינויים פיזיולוגיים ואנטומיים במין. לדוגמה, במזרח צפיפות העצה נמוכה יותר ואורכם של תאי ההובלה גדול יותר מאשר המערב. יש גם מגוון של זנים שגודלו עבור גינות נוי.

להלן תת-המינים הידועים:

• Abies balsamea var. balsamea (באנגלית Balsam fir) – מתאפיין בכך שקשקשי החפה המכסים על הזרעים קצרים ואינם נראים באצטרובל סגור. זהו תת-המין הנפוץ ביותר, ממזרח קנדה ועד מרכזה ועד וירג'יניה.
• Abies balsamea var. phanerolepis (באנגלית Bracted balsam fir או Canaan fir) – ככל הנראה רביית כלאיים טבעית עם המין אשוח פרייזר (Abies fraseri). קיימת מחלוקת בין החוקרים האם מדובר בזן נפרד. תת-מין זה מתאפיין באצטרובלים גליליים שקשקשי החפה המכסים על הזרעים ארוכים יותר ונראים באצטרובל סגור. תת-מין זה מופיע בחלק הדרום-מזרחי של אזור התפוצה מקוויבק עד וירג'יניה המערבית, שהאזור שבו הוא הנפוץ ביותר הוא נובה סקוטיה. אחד הכינויים באנגלית לעץ זה, "אשוח כנען" (Canaan fir), מקורו בעמק כנען (Canaan Valley) בווירג'יניה המערבית.
• Abies balsamea f. hudsonia (באנגלית Hudsonia Balsam fir) – תת-מין ננסי זה, שאינו מקובל על כל החוקרים, גדל טבעי בניו המפשייר. הוא גדל במקומות הגבוהים ומצוי בעיקר בפסגות ההרים.

באזורי תפוצה חופפים יוצר אשוח ריחני רביית כלאיים טבעית עם אשוח תת-אלפיני ועם אשוח פרייזר (Abies fraseri), מה שחלק מהחוקרים מגדירים כתת-המין phanerolepis של אשוח ריחני. מאלברטה יש דיווחים על רביית כלאיים עם Abies bifolia שנחשב כתת-מין של אשוח תת-אלפיני. ניסויים מוצלחים ברביית כלאיים היו עם אשוח כסוף (Abies alba) ועם אשוח סיבירי (Abies sibirica).

תפוצה

זרעים

גזע

תחום התפוצה הטבעי של האשוח הריחני הוא בצפון-מזרח אמריקה הצפונית, מהחוף האטלנטי של חצי האי לברדור, ניופאונדלנד ונובה סקוטיה במזרח ועד עמק הנהר פיס (Peace River Valley) בצפון-מערב אלברטה במערב. גבול התפוצה הצפוני שוכן באזור ימת העבדים הקטנה בדרום אלברטה, אם כי נתגלו עצים גם בקו הרוחב 62° בקרבה לימת העבדים הגדולה. גבול התפוצה הטבעי הדרומי הוא אוכלוסייה מבודדת בווירג'יניה. בנוסף לתחום הטבעי נוהגים לגדל את האשוח הריחני לצורכי יערנות בשל היות עמיד לקור במקומות נוספים באמריקה הצפונית ומחוץ לה.

אשוח ריחני הוא מין עץ עמיד לכפור ביערות הטייגה, ובחלקים רבים מתחום התפוצה שלו הוא חלק מחבורת השיא. הוא מעדיף לגדול באקלים יבשתי, אבל התנאים האופטימליים עבורו קיימים באזורים הקרים והגשומים של דרום-מזרח קנדה וצפון-מזרח ארצות הברית, כשכמות המשקעים השנתית היא בין 700 ל-1,100 מילימטרים, הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 4°C, ויש לחות קבועה באזור מערכת השורשים. כתלות במקום, כמות הגשמים השנתית משתנה בין 390 ל-1,400 מילימטרים. העץ גדל מאזור השפלה ועד גובה של 1,900 מטרים מעל פני הים, כאשר באזור הפסגות הוא גדל בדרך כלל רק בתצורת קרומהולץ. הקרקע יכולה להיות חול או חצץ או רקב אורגני על סלעים בהרים. ה-pH של הקרקע יכול לנוע בין 5.1 ל-7.

העץ גדל בארבעה סוגי יערות:

• ביצה – סוג יערות זה אינו מתייבש לחלוטין לעולם, כך שלעצי האשוח הריחני יש תמיד גישה למים. הקרקע מכוסה בכבולית (טחבי עלים מהסוג sphagnum) וטחבי עלים נוספים. בביצות גדלים עצי האשוח הריחני בצפיפות ובאיטיות, כשגזע העץ דק.
• שפלה – לעיתים מכונה "ביצה יבשה". אזורים אלו מנוקזים טוב יותר מביצות, אבל הקרקע עדיין לחה מאוד. טחבי עלים מהסוג Thuidium (באנגלית Fern moss) מכסים את הקרקע. בשפלות גדל האשוח הריחני מהר, גבוה וגדול בחברת אשוחית אדומה (Picea rubens).
• מורדות עצים רחבי עלים (Hardwood slope) – באזור מנוקז היטב זה מכסים עלים שנשרו את הקרקע. אשוח ריחני גדל מהר, גבוה וגדול בחברת עצים רחבי עלים כדוגמה ליבנה צהוב (Betula alleghaniensis), אדר הסוכר (Acer saccharum) ואשור.
• פסגות ההרים – על פסגות ההרים יוצרים עצי אשוח ריחני לעיתים חורשות שבהן נוצרת תופעת גל אשוח. לעיתים קרובות גדלים עצי אשוח ריחני בגובה 750 עד 900 מטרים בחורשות שבהן הם המין היחיד או יחד עם אשוחית שחורה, אשוחית לבנה וצפצפה רעדנית. ההתפתחות של העץ דומה להתפתחות בביצות, גידול איטי שתוצאתו עצים דקים נמוכים. חלק מהענפים הנמוכים נוגעים בקרקע, ועשויים לפתח שורשים המייצרים עצים עצמאיים.

שימושים

מגדל גוזם אשוח ריחני כהכנה לשיווק כעץ חג המולד

העץ של האשוח הלבן משמש בעיקר לייצור עיסה לתעשיית הנייר, אבל משתמשים בו לייצור קרטון, עץ לבוד, ארגזים, לוחות עץ ומכולות עץ. דבקים וצבעים נצמדים היטב לעץ. הוא אינו מתאים לשמש בבנייה ולרהיטים משום שהוא רך מדי, חומרי שימור אינם מצליחים לחדור לעומק ולכן הוא נוטה להירקב.

כיוון שהעץ צומח יחסית מהר, יש לו צורה סימטרית, והוא מפיץ ריח נעים נוטעים את העץ לעיתים כעץ נוי בפארקים ובגינות נוי. במהלך השנים, טופחו מגוון של זנים תרבותיים, כשהדגש הושם על צורת העץ או על מחטים מיוחדות. הזן 'A. balsamea 'Hudsonia group זכה בפרס מצטיין הגן (Award of Garden Merit) של החברה המלכותית להורטיקולטורה (Royal Horticultural Society). עם זאת, העץ רגיש לזיהום אוויר ולמלח המפזרים על הכבישים בחורף ולכן הוא פחות מתאים לסביבה עירונית. העץ יכול לשמש כשובר רוח רק אם יש מספיק לחות בקרקע.

אשוח ריחני פופולרי כעץ חג המולד וכקישוט לחג המולד, בייחוד בצפון-מזרח ארצות הברית ובמזרח קנדה. נוהגים למלא שקיות בושם (sachets) במחטים של האשוח הריחני בשל הריח שהן מפיצות.

מבועיות השרף הקיימות על הגזע נוהגים להפיק את הטרפנטין המיוחד המכונה קנדה בלזם (Canada balsam). משתמשים בחומר לייצור מכשירים אופטיים להדבקת עדשות ולהכנת שקפים למיקרוסקופ, אם כי השימוש בחומר זה הולך ופוחת בשל המעבר לחומרים סינתטיים. הוא יכול לשמש גם כמרכיב בצבעים. מחקר שנעשה ב-2012 מצא שניתן להפיק מהאשוח תרכובת שהרכבה דומה לענבר אפור המופק ממין הלווייתן ראשתן גדול-ראש. חומר זה יכול לשמש כתחליף לענבר אפור המשמש בייצור בשמים יקרים. השמן המופק מאשוח ריחני מאושר על ידי הסוכנות להגנת הסביבה כדוחה מכרסמים בלתי רעיל.

ילידי אמריקה הצפונית השתמשו בחלקים שונים של העץ למטרות רפואיות.

חורשות של אשוח ריחני מהוות מקלט לאייל קורא, ארנבת השלג, אייל פרדי לבן-זנב, שכווי הצווארון, יונקים קטנים אחרים וציפורי שיר.

סיכונים, מחלות ומזיקים

תופעת מטאטא מכשפה על אשוח ריחני שנגרמה על ידי הפטרייה Melampsorella caryophyllacearum

אשוח ריחני פגיע בקנה מידה גדול לגורמים שאינם ביולוגיים. בשל המחטים הדליקות ביותר וקליפת הגזע הדקה והספוגה בשרף, המין רגיש במיוחד לשרפת יער. בשל מערכת השורשים הרדודה האשוח הריחני רגיש במיוחד לעקירה בשל פעילות הרוח בייחוד בקרקע רדודה. נזק לשורשים יכול להיגרם עוד קודם לכן מהזעזועים של העץ ברוח. נטיפי קרח יכולים לגרום לענפים שבורים.

פטריות מזיקות שונות תוקפות את האשוח הריחני לעיתים קרובות, כאשר האזור המותקף ביותר הוא מערכת השורשים, יותר מאשר טפילים של המחטים. עם זאת, רק הפטרייה Armillaria mellea מהסוג ארמילאריה, הגורמת לריקבון שורשים גורמת לנזקים משמעותיים. הגזע מותקף על ידי Coniophora puteana, הגורמת לריקבון המכונה באנגלית Wet rot וגם על ידי Poria subacida‏, Resinicium bicolor ו-Tyromyces balsameus. הידבקות של הגזע בפטריות אלו מחלישה אותו ומגדילה את הסיכון לשבירה ברוח. פתוגנים נוספים התוקפים את השורשים כוללים Onnia tomentosa (באנגלית Woolly velvet polypore)‏, Phaeolus schweinitzii (באנגלית Velvet-top fungus)‏, Phellinus pini הגורמת למחלה הקרויה באנגלית Red ring rot ו-Serpula himantioides. האשוח הריחני מותקף על ידי מגוון של טפילים של המחטים, אבל הם אינם גורמים לנזק רציני. טפילי המחטים כוללים את הפטריות מהסוגים Lirula‏, Lophodermium‏, Phacidium‏, Pucciniastrum ו-Uredinopsis. פטרייה החלודה Melampsorella caryophyllacearum גורמת לתופעת מטאטא מכשפה באשוח.

את הנזק המשמעותי ביותר בין החרקים התוקפים את העץ גורמים על ידי הזחלים של Choristoneura fumiferana (באנגלית Eastern spruce budworm), מין עש מהמשפחה Tortricidae, הניזונים מהמחטים והניצנים של העץ. עצים בריאים וחסונים שורדים בדרך כלל הדבקה בודדת. הדבקות כבדות או הדבקות חוזרות ונשנות שבהן העץ מאבד מחטים רבות, גורמות לאובדן העץ. התפרצות של החרק בקוויבק ב-1957 גרמה לאובדן של מעל ל-75% מעצי האשוח הריחני בחלק מהחורשות. לעיתים כתוצאה מהדבקות ב-Choristoneura fumiferana מתרחשת תופעה המכונה "תסמונת סטילוול" (Stillwell's syndrome) שבה המחטים מקבלים גוון אדום בהיר והעץ מת. מין עש נוסף שזחליו אוכלים את מחטי העץ הוא Automeris io (באנגלית Io moth). מזיק נוסף שהוא מין פולש שיובא בטעות מאירופה הוא צמרית האשוח (Adelges piceae), מין של פשפש המוצץ את קליפת העץ בענפים ויכול לגרום למות העץ אחרי שנים של הדבקות. הוא תוקף את העצים בכל גיל. הרוק של מין זה גורם לצמחייה מעוותת של תאי ההובלה מה שהופך את העצה לפריכה.

אשוח ריחני הוא מקור למזון לאייל קורא ולעופות כדוגמת שכווי האשוח ושכווי הצווארון. עכברים ונברנים וסנאי אדום אמריקני (Tamiasciurus hudsonicus) אוכלים בעיקר את הזרעים כשהסנאים נוהגים לפתוח אצטרובלים בחיפוש אחר זרעים. גם עופות כדוגמת צלובי-מקור וירגזיים מהסוג Poecile אוכלים את הזרעים. דוב שחור אמריקני נוהג לפשוט את קליפת העץ במטרה להגיע למוהל המתוק של העץ.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אשוח ריחני בוויקישיתוף

• Abies balsamea from the Fire Effects Information System (FEIS) site
• Abies balsamea from The Gymnosperm Database
• Abies balsamea (L.) Mill. from Southern Research Station, United States Department of Agriculture
• Abies balsamea / Balsam fir from the The American Conifer Society site

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31083995אשוח ריחני