אנתדון
 |
אנתדון (ביוונית עתיקה: Ἀνθηδών) הייתה עיר נמל הלניסטית במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל, בקרבת העיר עזה.
מקורות היסטוריים
אנתדון הייתה מיושבת עוד מהתקופה המיקנית בהיסטוריה של יוון (תקופת הברונזה). ראשיתה של העיר הייתה כנמל שאוכלס על ידי מתיישבים מהעיר אנתדון (אנ') שבאזור בויאוטיה שביוון. בתקופה ההלניסטית הפכה לעיר עצמאית בשם אנתדון. לעיר היה אופי הלניסטי לחלוטין, והיו בה אגורה ומקדשים. העיר נוהלה בידי מועצה בת 500 חברים, והחזיקה צבא. רוב התושבים התפרנסו מדייג ומהנמל.
העיר נזכרת לראשונה בספרות רק בימי אלכסנדר ינאי[1]. היא נכבשה ונחרבה על ידו[2]. כשכבש פומפיוס את הארץ בשנת 63 לפני הספירה, הוא שחרר את אנתדון, ויורשו גביניוס בנה אותה מחדש[3]. היא סופחה לפרובינקיה סוריה ובהמשך עברה לפרובינקיה יודיאה. הורדוס שיפץ את העיר ואת הנמל, וקרא לה "אגריפיאס" או "אגריפיון" על שם מרקוס אגריפה[4]. אריה כשר שיער שהורדוס בחר לשקם דווקא את אנתדון, משום שהייתה עיר-נמל מתחרה לנמל עזה, בת בריתם של אויביו הנבטים[5]. על פי תיאורו של יוסף בן מתתיהו, במהומות של תחילת המרד הגדול (קיץ שנת 66) התנפל המון יהודים על הערים עזה ואנתדון, בזז אותן והרג את כל הגברים[6]. חוקרים רבים טוענים שזו גוזמה[7].
במאה ה-4 הפכה אנתדון למושב בישוף (אם כי נותרו בה שרידים של פולחנות אליליים).
היירוקלס (אנ'), מחבר "סינקדמוס" (אנ'), מונה אותה ברשימת הערים הביזנטיות במאה ה-6[8].
זיהוי
ויקטור גרן הציע לזהות את אנתדון בתל אל עג'ול, דרומית מערבית לעזה.
פלינדרס פיטרי זיהה את אנתדון בתל אבו סלימה שבצפון מזרח חצי האי סיני, בניגוד למקורות המצביעים על מיקומה בין עזה לאשקלון. עמדתו לא התקבלה על ידי משלחתו של יוחנן אהרוני משנת 1957[9].
הזיהוי המקובל הוא באתר הנקרא בערבית תל בלקייה, הנמצא כיום בתוך העיר עזה, כשני ק"מ צפונית לנמל עזה.
האתר
האתר נחפר בין השנים 2005-1994 על ידי צוות חוקרים פלסטינים-צרפתים בראשות הארכאולוג והכומר ז'אן-בטיסט אימבר (אנ').
באתר התגלו בתים רומאים בסגנון הלניסטי עם השפעה נבטית שלהם קירות מצוירים, שרידי מבצר ושער מן המאה הראשונה לפנה"ס.
בשנת 2012 הוצע האתר כמועמד לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
בשנת 2013 נהרסו שרידי נמל אנתדון על ידי חמאס, שבנה במקום מתקן צבאי[10].
בדצמבר 2022 הודיע משרד התיירות העזתי כי ליד האתר נתגלה בחפירות הצלה, לפני בניית פרויקט מגורים, בית קברות עתיק מהתקופה הרומית (המאה ה-2 לספירה), ובו מעל ל-60 קברים.[11]
הערות שוליים
- ^ מנחם שטרן, ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך 3, חלק א: ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, עמ' 79.
- ^ מלחמות היהודים א, ד, ב
- ^ קדמוניות היהודים יד, ה, ג
- ^ מלחמות היהודים א כח
- ^ אריה כשר, ציוני דרך בהיסטוריה של העיר עזה בימי בית שני, קתדרה 15 (ה'תש"ם), עמ' 33
- ^ מלחמות היהודים ב, יח א
- ^ משה דוד הר (עורך), ההיסטוריה של ארץ ישראל: תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי (70-640), בהוצאת כתר ויד יצחק בן צבי, ירושלים 1985, עמ' 208
- ^ יורם צפריר, ארץ ישראל מחורבן בתי שני ועד הכיבוש המוסלמי, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1982, עמ' 372-373
- ^ בנו רותנברג, חמש ערים בחולות, דבר, 8 בפברואר 1957
- ^ AP, בסיס צבאי באתר עתיקות: חמאס משמיד את העבר, באתר ynet, 6 באוקטובר 2017
- ^ נורית יוחנן, בית קברות מתקופת השלטון הרומאי התגלה בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 בדצמבר 2022
אנתדון38734802Q2377463