רבי אלתר ישראל שמעון פרלוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אלתר ישראל שמעון פרלוב
רבי אלתר ישראל שמעון מנובומינסק
רבי אלתר ישראל שמעון מנובומינסק
לידה 1874
חשוון ה'תרצ"ג
מינסק מזובייצקי האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פטירה 4 בינואר 1933 (בגיל 59 בערך)
ו' בטבת ה'תרצ"ג
ורשה פוליןפולין פולין
מקום קבורה בית הקברות היהודי בוורשה
מדינה פולין
מקום פעילות פולין הקונגרסאית, הרפובליקה הפולנית השנייה
תקופת הפעילות המאה ה-20 – הווה
השתייכות תנועת החסידות
תחומי עיסוק ראש ישיבה, אדמו"ר
תלמידיו הלל צייטלין פישל שניאורסון, אברהם יהושע השל
בני דורו רבי אברהם מרדכי אלתר, רבי יוסף יצחק שניאורסון, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר
חיבוריו "תפארת איש"
בת זוג פייגא דינה בת ררבי ברוך מאיר טברסקי
אב רבי יעקב פרלוב (הראשון)
אם חוה בת רבי לייבוש ליברזון מפרוסקורוב
צאצאים רבי נחום מרדכי פרלוב, רבי יוסף פרלוב, ועוד
אדמו"ר חסידות נובומינסק ה־2
19021933
(כ־31 שנים)
רבי נחום מרדכי פרלוב, רבי יוסף פרלוב ←

רבי אלתר ישראל שמעון פֶּרְלוֹב (בכתיב יידי: פּעֶרלאָוו, שמו הפרטי מוכר גם בקיצור (ראשי תיבות) "אי"ש"; חשוון ה'תרל"ה, 1874 - ו' בטבת ה'תרצ"ג, 4 בינואר 1933) היה האדמו"ר השני מנובומינסק, מהאדמו"רים הבולטים שבתקופת מלחמת העולם הראשונה ומראשי אגודת ישראל בפולין. היה תלמיד חכם מפורסם ומקובל, ושימש כראש ישיבה בנובומינסק. התפרסם במיוחד בדרך עבודתו את ה' ובדרכו בחסידות.

ביוגרפיה

נולד בנובומינסק (כיום מינסק-מזובייצקי) כבן בכור לרבי יעקב מנובומינסק ולחוה בת רבי לייבוש ליברזון מפרוסקורוב. בחשוון ה'תרנ"ג נשא את פייגא דינה, בתו של רבי ברוך מאיר טברסקי מאזרניץ. לאחר נישואיו התגורר בתחילה בסמוך לחמיו, כפי שהוסכם בין המחותנים, אולם לקראת חג השבועות שאחר החתונה הוא הוזמן על ידי אביו לבוא אליו לחג, ולאחר החג התעקש אביו שיישאר לגור לצִדו. חמיו שהתנגד למהלך, סירב לשלוח לבני הזוג את הנדוניה שהתחייב, ואביו מימן אותה מכספו[1]. עם הקמת הישיבה בנובומינסק בשנת ה'תרנ"ו התמנה על ידי אביו לעמוד בראשותה. בשנתיים האחרונות לחיי אביו היה כותב את דברי תורתו, מהם הודפס לאחר מכן הספר "שופרא דיעקב".

באדר ה'תרס"ב נפטר אביו, וכבנו הבכור ירש את האדמו"רות בנובומינסק, והיה לממלא מקומו הראשי. שני אחיו הצעירים ממנו, רבי יהודה אריה מוולדובה ורבי שלמה חיים מבולחוב, החלו לכהן אף הם כאדמו"רים. תחת הנהגתו עמדה גם הישיבה שהקים אביו, בה למדו מאות בחורים, ואשר בראשה עמד עוד בחיי אביו מאז הקמתה.

נחשב לבקי גדול בחלקים רבים בתורה וכן נחשב למקובל. כאביו, היה לומד משניות בכל יום ובכל חודש סיים את "ששה סדרי משנה". היו לו שיעורי תורה רבים מדי יום בקביעות. גדלותו התורנית הוערכה גם על ידי ליטאים[2]. שיחותיו היו עשירות בציטוטים רבים, ולעיתים ארכו כשלוש שעות. היה מתפלל ברגש רב. נהג בפרישות וסיגופים, ואכל פעמיים ביממה, ב-14:00 בצהריים וב-2:00 לאחר חצות. על סיגופיו ומיעוט אכילתו אמר מקורבו, פרופ' פישל שניאורסון, כי גופו ניזון בעיקר מהמזון הרוחני שלו: תורתו ותפילתו[3]. בלט גם במידת אהבת ישראל, ומסופר כי מעולם גם לא נזף ביהודי. לטישים שערך היו באים גם חסידי חצרות אחרות[4]. בן אחותו, אברהם יהושע השל, התחנך אצלו בילדותו לאחר שהתייתם מאביו, בין מקורביו שהושפעו ממנו היו רבנים כמו רבי אברהם ויינברג, רבי צבי יחזקאל מיכלזון, ורבי מאיר שפירא מלובלין, ואישי-רוח אחרים, בהם פישל שניאורסון והלל צייטלין.

במלחמת העולם הראשונה, בניגוד לרבים מיהודי פולין, הביע אהדה לאימפריה הצארית וסירב בתחילה לעזוב את נובומינסק על אף שרוב הרבנים והאדמו"רים עברו מהעיירות הקטנות לערים הגדולות. בחנוכה ה'תרע"ה עבר לוורשה, לאחר שהוזהר כי הוצא עליו צו מעצר על ידי הרוסים כבן ערובה. הוא נשאר בוורשה גם לאחר סיום המלחמה, עד לפטירתו[5].

עם הקמת אגודת ישראל בפולין, היה מתומכיה הגדולים וצורף כחבר מועצת גדולי התורה, אם כי מיעט להשתתף באסיפות מטעמה. קשר קשרי ידידות עם רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר (האדמו"ר מאלכסנדר), רבי יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר מחב"ד), רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר (האדמו"ר מראדזין) ורבי אברהם מרדכי אלתר (האדמו"ר מגור). בשנת תרפ"א, הוא והאדמו"רים רבי אברהם מרדכי אלתר, רבי מאיר יחיאל הולשטוק (האדמו"ר מאוסטרובצה) ורבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, שלחו מכתב לרבי אברהם יצחק הכהן קוק על התנגדותם לתרומה לקק"ל[6].

נפטר בוורשה בו' בטבת ה'תרצ"ג. בהלווייתו השתתפו אלפים רבים[7]. נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה (חלקה 57, שורה 8), ועל קברו הוקם אוהל.

אשתו פייגא דינה נספתה במיידאנק בכ"ג באלול ה'תש"ג עם כמה מבני משפחתה.

ספריו

הותיר כעשרה חיבורים בכתב יד, מהם הודפסו:

משפחתו

גלריה

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ מנשה אונגר, ספר קדושים, ניו יורק תשכ"ז, עמ' 244, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  2. ^ רבי נחום מרדכי פרלוב, "מנהגי אאמו"ר", בתוך: תפארת איש, ירושלים תשכ"ט, עמ' שצ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  3. ^ מנשה אונגר, ספר קדושים, ניו יורק תשכ"ז, עמ' 249, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  4. ^ מנשה אונגר, ספר קדושים, ניו יורק תשכ"ז, עמ' 246, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  5. ^ הרב אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות, חלק כ' (נסכיז, לכוביץ, קיידנוב, נובומינסק), ירושלים תשכ"ג, עמ' קנ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  6. ^ בן ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, מכתב קצ"ט, ירושלים תש"ן, עמ' ש"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  7. ^ לפי דער מאמענט, "דאס לעבן אין ווארשא", ז' בטבת תרצ"ג, עמ' 5, סך המלווים עמד על רבבה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36592673אלתר ישראל שמעון פרלוב