ا

אליף בלא שום תוספת, משמשת כאם קריאה המאריכה את תנועת הפתחה. ישנה עוד צורה לאליף הנקראת אליף מקצורה (אליף שבורה), היא נראית כמו יא חסרת נקודות, ﻯ, ויכולה להופיע בסוף מילים. אין הבדל בהגיית הצורות.

אליף יכולה לשמש גם כ"כיסא" להמזה, أ או إ, ואז נהגית כעיצור סדקי סותם אטום (IPA: ‏/ʔ/ - כמו אל"ף). בעבר שימשה אליף לבדה גם בתורת /ʔ/, אך הכפילות יצרה בלבול שהובילה להמצאת ההמזה שבהתווספותה לאמות הקריאה היא גורמת להן לייצג את העיצור הזה. מיקום ההמזה נקבע בהתאם לתנועה בה מנוקדת האליף: מעליה לפתחה, דמה וסוכון, ומתחתיה לכסרה.

אם במילה מופיעה אליף עיצורית (עם המזה) המנוקדת בפתחה ארוכה, כך שאמורות להיות שתי אליפים ברצף, מופיעה במקומן אליף אחת עם מעיין טילדה לראשה, ﺁ, הנקראת אליף מדּה, והיא מייצגת /ʔaː/. כך, למשל במילה القرآن (אלקֻראַאן - הקוראן), שאמורה הייתה להיכתב *القرأان.

עוד סימן דיאקריטי היכול להופיע על אליף הוא הַמְזַתֻ אלְוַצְל הנראה כעין צאד הנכתבת מעל האליף, ٱ, ובהתווספותה האליף שותקת. אליף ואצלה מופיעה בעיקר במילים המתחילות באליף כשמתווספות להן מיליות יחס.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

פעמים רבות אליף משמשת בערבית, כמו בארמית, בתפקיד אותו ממלאת בעברית האות ה"א: כך, למשל, היא משמשת כמילית שאילה: "أَتَكْتُبُ بِٱلْعَرَبِيَّةؚ؟" שתרגומו: "התכתוב בערבית?", ניתן להשתמש גם במילית هَلْ. גם הבניין הרביעי בערבית: "أفعل" מקביל בעיקרון לבניין העברי הפעיל. (בארמית, לדוגמה, הקדמה היא אקדמה והמצאה היא אמצאה).

האות אליף התפתחה מהאלף הפיניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

ا	אליף בלא סימן נוסף	אם קריאה
	אליף תלויה	אם קריאה קצרה
أإ	אליף עם המזה	עיצור
آ	אליף עם מדה	תחליף לרצף أا
ٱ	אליף עם וצלה	אות שותקת
ﻯ	אליף מקצורה	אליף כתוצאת מעתק הגאים מي
ﻻ	לאם + אליף	רצף האותיות למ"ד אל"ף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28158509ا

ا

תפריט ניווט

חיפוש