אלישמע בן עמיהוד
| אב | עמיהוד |
|---|---|
| תקופה | דור המדבר |
| עיסוק | נשיא |
| בתנ"ך | במדבר |
אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד היה נשיאו של שבט אפרים בנדודי בני ישראל במדבר. הוזכר בתורה כמי שקריב את קרבנו של השבט ביום השביעי לחנוכת המשכן.
דמותו
כשאר הנשיאים, מינה ה' את אלישמע לפקוד את שבטו יחד עם משה ואהרן במפקד השני של ישראל במדבר. הם מתוארים כ”קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל[1]”.
בספרי[2] מובא שהנשיאים היו השוטרים שמינו המצרים על בני ישראל במצרים, שהוכו על שלא מלאו בני ישראל את מכסתם[3].
בחז"ל מובא[4] שהנשיאים היו ממאתיים וחמישים מקטירי הקטורת במחלוקת קרח ועדתו, ולפי זה מתו בשנה השנייה ליציאת מצרים[5] באש שיצאה מאת ה' ושרפה את מקטירי הקטורת.
בנו היה נון, אביו של יהושע בן נון[6].
תרומותיו
יחד עם שאר הנשיאים, תרם אלישמע את אבני האפוד והחושן למשכן, ואת השמן והבשמים לשמן המשחה שמן המאור והקטורת.
לכבוד חנוכת המשכן תרם בשותפות עם נשיא נוסף עגלה לעבודת הלווים וכל אחד מהם תרם שור לנשיאת העגלה.
קרבנו בקרבנות הנשיאים
אלישמע הקריב את קרבנו ביום השביעי לחנוכת המשכן ביום שבת ז' בניסן, לאחר אליסף בן דעואל נשיא שבט גד, כסדר חניית השבטים סביב המשכן[7].
ביאור קרבנותיו בחז"ל
המדרש[8] מבאר שקרבנותיו רומזים לכך שהקדימו יעקב לאפרים לפני מנשה[9], וכן על יוסף, שמפני אהבת יעקב אותו ברך את בניו: ”הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ”, ועוד ברכן: ”בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה”[10]
במדרש נאמר שיומו של אלישמע חל להיות בשבת, כנגד יוסף ששמר את השבת עוד לפני שנתנה, שכך למדו מן הפסוק ”וטבח טבח והכן”[11] - שהכנה זו היא לשבת[12], וכסימן לכך שיהושע יחלל את השבת בעת כיבוש יריחו[13].
המרומז בשמו
חז"ל במדרש תנחומא[14] דורשים את שמו על מעשה יוסף ואשת פוטיפר, אלי-שמע - אמר הקב"ה אלי שמע שפקדתי על איסור אשת איש ואל אדונתו לא שמע, בן עמי-הוד - עימי היה הודו ולא עם אחר[15].
על שמו נקרא מושב אלישמע שבנחלת שבט אפרים[16].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק ט"ז.
- ^ ספרי במדבר פיסקא מה, מובא גם ברש"י ספר במדבר, פרק ז', פסוק ב'.
- ^ ראו ספר שמות, פרק ה', פסוק י"ד.
- ^ מדרש רבה יח יג, וכן במדרש תנחומא בובר קרח ה, מובא גם ברש"י במדבר טז א
- ^ לפי דעת הרמב"ן (במדבר, ט"ז, א') וסיעתו; לדעת האבן עזרא שם היה זה לאחר חנוכת המשכן.
- ^ כאמור בספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ"ז
- ^ הכתוב בספר במדבר, פרק ז', וכך פירש רבנו בחיי (במדבר ב ב).
- ^ מדרש רבה שם.
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ח.
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ח.
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק ט"ז.
- ^ מדרש אגדה (בובר) במדבר ז, מח.
- ^ מדרש תנחומא, פרשה כ"ח.
- ^ מדרש תנחומא פרשת נשא כח, וכן במדרש אגדה (בובר) במדבר א
- ^ המילה "הוד" מסמלת קדושה ופרישות מעברה, כבתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג עמוד ב' "ויהי כזית הודו אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא".
- ^ ילקוט הפרסומים 489 (עמ' 1235), 31 ביולי, 1956.