אליסף בן דעואל
| אב | דְעוּאֵל או רְעוּאֵל |
|---|---|
| עיסוק | נשיא |
| בתנ"ך | במדבר |
אֶלְיָסָף בֶּן דְעוּאֵל (או: רְעוּאֵל[1]) היה נשיאו של שבט גד בעת נדודי בני ישראל במדבר. נזכר בתורה כמי שהקריב את קרבנו של השבט בעת חנוכת המשכן.
דמותו
כשאר הנשיאים, מינה ה' את אליסף לפקוד את שבטו יחד עם משה ואהרן במפקד השני של ישראל במדבר. הם מתוארים כ”קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל[2]”.
בספרי[3] מובא שהנשיאים היו השוטרים שמינו המצרים על בני ישראל במצרים, שהוכו על שלא מלאו בני ישראל את מכסתם[4].
בחז"ל מובא[5] שהנשיאים היו ממאתיים וחמישים מקטירי הקטורת במחלוקת קרח ועדתו, ולפי זה מתו בשנה השנייה ליציאת מצרים[6] באש שיצאה מאת ה' ושרפה את מקטירי הקטורת.
תרומותיו
יחד עם שאר הנשיאים, תרם אליסף את אבני האפוד והחושן למשכן, ואת השמן והבשמים לשמן המשחה שמן המאור והקטורת[7].
לכבוד חנוכת המשכן תרם בשותפות עם נשיא נוסף עגלה לעבודת הלווים וכל אחד מהם תרם שור לנשיאת העגלה[8].
קרבנו בקרבנות הנשיאים
אליסף הקריב את קרבנו ביום השישי לחנוכת המשכן ו' בניסן לאחר שלמיאל בן צורישדי נשיא שבט שמעון, כסדר חניית השבטים סביב המשכן[9]. טעם נוסף למיקומו בסדר ההקרבה לאחר שבט שמעון ביאר המדרש[10]: מפני ששניהם יצאו חלוצים למלחמות, שמעון למלחמה בשכם על מעשה דינה, ושבט גד יצאו חלוצים למלחמת כיבוש הארץ. המדרש מבאר שקרבנותיו של אליסף סובבים כנגד יציאת מצרים[11].
המרומז בשמו
חז"ל[12] דורשים את שמו על המזבח שבנו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה מעבר לירדן, שחשדו יהושע והעם שנבנה לעבודה זרה[13] וכך נדרש שמו: אל-יסף - שלא הוסיפו דבר על התורה, בן דעו-אל - אלא בנו המזבח כעדות. דרשה נוספת על השם דעואל מביא המדרש, על כך שקיימו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה את תנאו של משה למגוריהם מחוץ לארץ ישראל, ונלחמו יחד עם שאר השבטים במלחמת כיבוש הארץ, והיו צועקים להשם במלחמה והיה מושיעם, ונדרש כדרשה הראשונה – דעו-אל שידעו שבטו את הא-ל.
האור החיים[14] מבאר גם הוא את שמו על ירושת נחלתו בעבר הירדן אך בצורה שונה, אל-יסף – שנאספו לעריהם תחילה לכל השבטים[15] (מיד לאחר מלחמת סיחון ועוג) על פי השם. פירוש נוסף מבאר האור החיים על פי הנאמר בספרי[16] שעבר הירדן לא היה בכלל הבטחת השם לאברהם, אבל לאחר שירשוהו בני גד וראובן, יש לו דין ארץ ישראל[17] ובשמו מרומז שהוסיף ליטול יותר ממתנת השם, והסכים השם עימו[18].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק ב', פסוק י"ד.
- ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק ט"ז.
- ^ ספרי במדבר פיסקא מה, מובא גם ברש"י ספר במדבר, פרק ז', פסוק ב'.
- ^ ראו ספר שמות, פרק ה', פסוק י"ד.
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ח, פסקה ג', וכן במדרש תנחומא בובר קרח ה, מובא גם ברש"י במדבר טז א
- ^ לפי דעת הרמב"ן (במדבר, ט"ז, א') וסיעתו; לדעת האבן עזרא שם היה זה לאחר חנוכת המשכן.
- ^ ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ז
- ^ ספר במדבר, פרק ז', פסוק ג'
- ^ הכתוב בספר במדבר, פרק ז', וכך פירש רבנו בחיי (במדבר ב ב).
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ג, פסקה כ'.
- ^ המדרש שם מבאר מפני מה דווקא קרבנותיו של שבט גד ולא של שבטים אחרים.
- ^ מדרש אגדה (בובר) במדבר א
- ^ כמסופר בספר יהושע, פרק כ"ב.
- ^ על ספר במדבר, פרק ז', פסוק מ"ב.
- ^ מלבד יוצאי הצבא, שכאמור הלכו להילחם עם שאר השבטים.
- ^ ספרי דברים פיסקא רצ"ט.
- ^ בחלק מן הדברים
- ^ את השם בן דעואל מבאר האור החיים כמדרש אגדה המובא למעלה.