אליזבת, המלכה האם
| לידה |
4 באוגוסט 1900 לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 2002 (בגיל 101) וינדזור, אנגליה, הממלכה המאוחדת | ||||||
| שם מלא | אליזבת אנג'לה מרגריט | ||||||
| מדינה | הממלכה המאוחדת | ||||||
| מקום קבורה | כנסיית סנט ג'ורג', טירת וינדזור | ||||||
| בן זוג | ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת | ||||||
| שושלת בית וינדזור | |||||||
| |||||||
| |||||||
אליזבת בווס-ליון או המלכה אליזבת, המלכה האם (Elizabeth Bowes-Lyon, אליזבת אנג'לה מרגריט; 4 באוגוסט 1900 - 30 במרץ 2002), המלכה הרעיה של ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת, משנת 1936 ועד לפטירתו בשנת 1952. לאחר מכן נודעה בתואר "המלכה אליזבת, המלכה האם", כדי למנוע בלבול עם בתה, המלכה אליזבת השנייה. כמלכה הרעיה של הממלכה המאוחדת הייתה אליזבת המלכה האחרונה של אירלנד והקיסרית האחרונה של הודו.
אליזבת נולדה למשפחת אצולה סקוטית. בשנת 1923 נישאה לאלברט, הדוכס מיורק, בנם של המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי. כדוכסית, יחד עם בעלה ושתי בנותיהם, הקפידה ליטול חלק בעשייה למען הציבור.[1] בזכות הבעת פניה המחויכת זכתה בתקופה זו לכינוי "הדוכסית המחייכת".
בשנת 1936 ויתר אדוארד השמיני על הכתר למען נישואיו לחברתו הגרושה ואליס סימפסון, וכך הוכתר בעלה למלך. כמלכה התלוותה לבעלה בשליחויותיו הדיפלומטיות לצרפת ולצפון אמריקה בטרם מלחמת העולם השנייה. בשנות המלחמה הפגינה לעיני הציבור קור רוח וסיפקה לנתיני הממלכה תמיכה מוראלית רבה. בתגובה להשפעתה הציבורית כינה אותה אדולף היטלר "האישה המסוכנת ביותר באירופה".[2] לאחר סיום המלחמה התערערה בריאותו של המלך ג'ורג' השישי, אשר סבל מסרטן הריאות, וכעבור שנים ספורות התאלמנה אליזבת בגיל 51.
בתה הוכתרה למלכה בשם אליזבת השנייה בשנת 1952. כעבור שנה נפטרה המלכה מרי, אמו של ג'ורג' השישי, ואליזבת, "המלכה האם", נותרה בת משפחת המלוכה הבכירה ביותר באנגליה (המלך לשעבר אדוארד השמיני עקר מאנגליה). לאורך חייה נותרה דמות המלכה האם אהודה בעיני הציבור הרחב, גם בעתות שפל של תדמית משפחת המלוכה.
לאחר פטירת בתה הצעירה, הנסיכה מרגרט, החלה להיחלש. ב-30 במרץ 2002, שישה שבועות לאחר הלווייתה של מרגרט והופעתה הציבורית האחרונה, נפטרה בגיל 101.
ילדות ונעורים
אליזבת בווס-ליון הייתה בתם הרביעית והילדה התשיעית מבין עשרת ילדיהם של קלוד ג'ורג' בווס-ליון ואשתו ססיליה בווס-ליון. אביה היה הלורד מגלמיס, ולאחר מות אביו קיבל את תואר הרוזן ה-14 של סטראטמור וקינגהורן ואשתו הייתה לרוזנת של סטראטמור וקינגהורן. מצד אביה היא צאצאיתו של רוברט השני, מלך סקוטלנד ומצד אימה היא צאצאיתו של ויליאם קוונדיש, הדוכס מפורטלנד וראש ממשלת בריטניה. בין אבותיה נמנה גם ריצ'רד ולסלי, המרקיז מוולסלי והמושל הכללי של הודו.
מקום לידתה נותר עלום, אך על פי טענות חוזרות ונשנות נולדה בבית הוריה בלונדון או במרכבת אמבולנס בדרכם לבית החולים.[3] על פי מקורות רשמיים נרשמה לידתה בהרטפורדשייר,[4] המחוז בו מוקם בית הקיט של הוריה ובו הוטבלה בכנסייה המקומית ב-23 בספטמבר 1900.
לאורך ילדותה שהתה רבות בטירות השייכות למשפחת אביה, בגלמיס שבסקוטלנד. בתחילה חונכה בבית המשפחה על ידי אומנת ובילתה זמן ניכר בפעילויות ספורט ובטיפול בחיות.[5] בגיל שמונה נשלחה לראשונה לבית ספר בלונדון. לאחר מכן חזרה ללמוד בביתה אצל אומנת גרמנייה וסיימה את מבחני הגמר בהצטיינות בגיל 13.[6]
בהיותה בת 14 הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה. אחיה הבכור, פרגוס, שירת כקצין ונהרג בשנת 1915 בקרב בצרפת. אח נוסף, מייקל, הוכרז כנעדר במאי 1917, אך בתום המלחמה אותר במחנה שבויים. אחוזת המשפחה בגלמיס נהפכה בשנות המלחמה לבית חולים שדה עבור חיילים פצועים. אליזבת סייעה בניהולו השוטף של הבית.
נישואיה לנסיך אלברט
הנסיך אלברט - "ברטי" בפי משפחתו - היה בנו השני של המלך ג'ורג' החמישי. הצעת הנישואים הראשונה שהציג בפני אליזבת הייתה בשנת 1921, אך היא סירבה בנימוק שלאחר הנישואין לא תוכל עוד לעולם לחשוב, לדבר ולנהוג בהתאם לתחושותיה. לאחר שהצהיר הנסיך שלעולם לא יישא לאישה מישהי אחרת, ביקרה אמו, המלכה מרי, בבית משפחתה של אליזבת בגלמיס. המלכה מרי השתכנעה כי אליזבת אכן מתאימה לבנה, אך סירבה להתערב בעניינם.[7]
אליזבת נתנה לבסוף את הסכמתה לנישואים, על אף הסתייגותה מחיי מלכות,[8] וההודעה על אירוסיהם פורסמה בינואר 1923. חופש בחירתו של הנסיך אלברט והצעת נישואיו לאזרחית מן השורה, אם כי בתו של בעל תואר אצולה, היוו צעד נוסף במודרניזציה הפוליטית בבריטניה - שכן בעבר נישאו נסיכים ממשפחת המלוכה הבריטית לנסיכות ממשפחות מלוכה ממדינות אחרות.[9] טקס נישואיהם נערך ב-26 באפריל 1923 בכנסיית ווסטמיניסטר אבי. זר הפרחים של אליזבת הונח על ידה בדרך לטקס בקבר הלוחם האלמוני,[10] מנהג שאומץ לאחר מכן בכל חתונות משפחת המלוכה הבריטית. לאחר נישואיהם נשאה בתואר הוד מעלתה המלכותית, הדוכסית מיורק. את ירח הדבש ערכו באחוזה במחוז סארי ולאחר מכן בסקוטלנד.[11]
בשנת 1926 נולדה בתם הראשונה, אליזבת, וכעבור ארבע שנים נולדה בתם השנייה מרגרט. בשנת 1927 יצאו הדוכס והדוכסית מיורק לשליחותם הראשונה והשתתפו בפתיחת הפרלמנט האוסטרלי בקנברה.[12]
מלכת אנגליה (1936 - 1952)
עלייתו לכתר של ג'ורג' השישי
ב-20 בינואר 1936 נפטר ג'ורג' החמישי והכתר הבריטי הועבר ליורשו, הנסיך אדוארד מווילס (המלך אדוארד השמיני). ג'ורג' החמישי והמלכה מרי הביעו בשנים מוקדמות יותר את חששותיהם מהעברת הכתר לבנם הבכור והמלך צוטט באומרו: "תפילותיי שבני הבכור לא יינשא ודבר לא יחצוץ בין הכתר לבין אלברט וליליבת (כינויה של אליזבת בידי מכריה)".[13]
שלא במתכוון מילא אדוארד השמיני אחר משאלת אביו לאחר שוויתר על הכתר בהתעקשותו להינשא לוואליס סימפסון, גרושה ממוצא אמריקני. על אף האפשרות החוקית של המלך להינשא לסימפסון ולהישאר בתפקידו, שרי הממשלה ייעצו לו שסימפסון לעולם לא תתקבל כמלכה בעיני העם וביקשו אותו להימנע ממימוש הנישואין. לו היה המלך מתעלם מעצתם היה על שרי הממשלה להתפטר, וכתוצאה מכך לפגוע בשיטת המלוכה הבריטית של מונרכיה חוקתית, המאלצת את המלך לממש את המלצות יועציו.[14] על כן בחר המלך לוותר על הכתר לטובת אחיו הצעיר, הנסיך אלברט,[15] על אף אי רצונו של האחרון לשאת בתפקיד ולמרות אי מוכנותו לתפקיד (על אף דברי הוריהם, ההכשרה לכס המלוכה הושקעה בבנם הבכור ויורש העצר). אלברט ואליזבת הומלכו ב-12 במאי כמלך ומלכה של הממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד ולקיסרי הודו הבריטית. אלברט אימץ את השם המלכותי ג'ורג' השישי.
אליזבת תמכה בהחלטתו של גורג' השישי למנוע את התואר הוד מעלתה המלכותית מוואליס סימפסון ומצאצאים שיוולדו לה מנישואיה לאדוארד.[16] כאשר אדוארד נישא לסימפסון נמנע ממנה השימוש בתואר זה ומתוקף נישואיהם הייתה בעלת התואר הדוכסית מווינדזור בלבד. אליזבת צוטטה כעבור שנים כשהיא מתייחסת לסימפסון כאל "האישה ההיא".[17]
הסיור המלכותי לקנדה ולארצות הברית בשנת 1939
ביוני 1939 יצאה המלכה אליזבת ביחד עם המלך ג'ורג' השישי לביקור בקנדה וארצות הברית. היה זה ביקור ראשון של המלך של קנדה, מתוקף היותה של קנדה אחת מממלכות חבר העמים הבריטי, בממלכתו זו.[18] במסעם תרו אליזבת והמלך בקנדה מחוף לחוף ובחזרה, בליווי גיחה קצרה לארצות הברית וביקור אצל הנשיא רוזוולט ורעייתו בבית הלבן ובבית מגוריהם. קבלת הפנים לה זכו בקנדה ובארצות הברית הייתה נלהבת והפיגה את חששם שמא נתפסו בציבור כמלך ומלכה "מחליפים".[19][20] בדבריה לראש ממשלת קנדה, מקנזי קינג, אמרה אליזבת כי סיור זה "בנה אותם".[21]
בקנדה לוותה תדמיתה לאורך השנים בתשובתה לשאלת אזרח קנדי עם הגעתם למדינה בשנת 1939. שאלתו של האזרח "האם הנך סקוטית או אנגלייה?" זכתה לתגובתה המיידית של המלכה "אני קנדית!".[22]
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה היו המלך והמלכה לסמל של ההתנגדות הלאומית. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה הגתה המלכה את רעיון הוצאתו לאור של "ספר הצלב האדום", אשר רווחי מכירתו הופנו לארגון הצלב האדום.[23] חמישים סופרים ואמנים תרמו מיצירותיהם לספר אשר על עטיפתו הופיע פורטרט המלכה. במהלך הבליץ, אליזבת סירבה לעזוב את לונדון או לשלוח את בנותיה לקנדה, על אף בקשתם של שרי הממשלה לעשות כן. על כך אמרה: "הילדים לא יילכו בלעדיי. אני לא אעזוב ללא המלך, והמלך לעולם לא יעזוב."[24]
לעיתים תכופות ערכה המלכה ביקורים באזורים בלונדון שנפגעו בהפצצות, בעיקר בצדה המזרחי של העיר בסמוך למזחים. ביקוריה הראשונים עוררו עוינות וגררו קריאות מחאה וזריקת חפצים לעברה, בעיקר עקב לבושה היוקרתי. היא הגיבה באומרה שהציבור המגיע לראותה מתלבש לכבודה בבגדיו הטובים ביותר, ועל כן עליה לנהוג במידה שווה בהופיעה בציבור. בגדיה עוצבו תמיד בצבעים רכים ומעולם לא כללו לבוש שחור, כדי להביע תקווה.[25] כאשר ספג ארמון בקינגהאם פגיעות בשטחו אמרה: "אני שמחה שהופצצנו. אני מרגישה שכעת אוכל להביט בפניהם של תושבי השכונות המזרחיות".[26][27]
בשל השפעתה הניכרת על מורל האזרחים הבריטיים כינה אותה אדולף היטלר "האישה המסוכנת ביותר באירופה".[2] קודם למלחמה תמכו אליזבת ובעלה, בדומה לרוב בפרלמנט ובקרב הציבור, במדיניות הפיוס שהנהיג ראש הממשלה נוויל צ'מברליין כלפי היטלר. לאחר התפטרותו של צ'מברליין הטיל המלך את הרכבת הממשלה על וינסטון צ'רצ'יל, אם כי בית המלוכה לא הראה תמיכה ניכרת בתוכניותיו ורק במהלך כהונתו נרקמה הערכתם לאומץ לבו ולסולידריות שהפגין בשנות המלחמה.[28]
על אף שאליזבת והמלך העבירו את שעות היום בארמון בקינגהאם, מסיבות בטחוניות ומשפחתיות הם לנו עם בנותיהם בטירת וינדזור.
המלכה האם (1952 - 2002)
ב-6 בפברואר 1952 נפטר המלך ג'ורג' השישי ממחלת סרטן הריאות. לאחר מותו שונה תוארה של אליזבת ל"הוד מעלתה המלכה אליזבת, המלכה האם". תואר זה אומץ כיוון שייתכן והתואר הנהוג לאלמנת המלך, המלכה אליזבת, היה גורם לבלבול עם בתה הבכורה, כעת "המלכה אליזבת השנייה". בפי הציבור הרחב היא נקראה בפשטות "המלכה האם".
מותו הפתאומי של המלך הותיר את אליזבת באבל כבד. תחילה פרשה מפעילותה ושהתה תקופה בסקוטלנד, אך בעקבות שיחתה עם ראש הממשלה צ'רצ'יל שבה לפעילות ציבורית.[29] עיסוקיה הרבים לא הותירו אבחנה בין ימיה כמלכת הממלכה לבין תפקידה הזוטר כאם המלכה. ביולי 1953 נשלחה לראשונה בשליחות מחוץ לגבולות אנגליה והניחה את אבן הפינה של אוניברסיטת רודזיה וניאזאלנד (כיום אוניברסיטת זימבבואה).[30]
המלכה פיקחה על עבודות השיפוץ והשימור של טירת מיי בסקוטלנד, בה נהגה לשהות מדי שנה למשך שלושה שבועות באוגוסט ועשרה ימים בחודש אוקטובר,[31] כדי "להתרחק מהכול".[32]
בהערצתה כלפי רוכב הסוסים לורד מילדמאי,[33] המלכה פיתחה עניין מתמשך בתחום מרוצי הסוסים ובמהלך השנים רכשה כ-500 סוסי מרוץ מנצחים. עם זאת לא הימרה (בניגוד לשמועות), אך תוצאות המרוצים הובאו לעיון ולמעקב ישירות לדירת מגוריה בבית קלארנס בלונדון.[34]
למלכה האם הייתה אהבה גדולה לאמנות ונרכשו על ידה יצירות של קלוד מונה, אוגוסטוס ג'ון, פיטר פברז'ה ואחרים. מכלול היצירות בבעלותה הועבר לאחר מותה לאוסף התמונות המלכותי.[35]
בטרם נישא נכדה, הנסיך צ'ארלס, לדיאנה, הייתה המלכה האם לבת משפחת המלוכה הפופולרית ביותר, לאחר מותה של דיאנה חזרה למעמדה זה.
שנות חייה המאוחרות
בשנים האחרונות לחייה נודעה המלכה האם בעיקר בשל גילה המופלג. יום הולדתה המאה נחגג במצעד חגיגי לציון אירועים נבחרים מחייה.
בדצמבר 2001 נפלה ושברה את האגן. למרות פציעתה התעקשה אליזבת לעמוד בעת השמעת ההמנון הלאומי בטקס האזכרה לבעלה ב-6 בפברואר.[36] כעבור שלושה ימים נפטרה בתה הצעירה, הנסיכה מרגרט.
ב-13 בפברואר נפלה המלכה האם בבית סאנדרינגהאם ונחתכה בזרועה. על אף מצבה הגופני ביקשה אליזבת להשתתף בהלווית בתה בקפלת ג'ורג' ה"קדוש". בתה המלכה ובני משפחתה הביעו את חששם לבריאותה בעת מסע הלוויה, אך המלכה האם התעקשה על השתתפותה וביקשה לגונן עליה מפני צלמי העיתונות כדי שלא תצולם ישובה בכסא גלגלים.
פטירתה
המלכה האם נפטרה בשנתה ב-30 במרץ 2002, בנוכחות בתה המלכה לצד מיטתה. במותה, בגיל 101, הייתה המלכה האם המבוגרת ביותר במשפחת המלוכה הבריטית לאורך ההיסטוריה (מאוחר יותר "עקפה" אותה גיסתה, הנסיכה אליס, דוכסית גלוסטר, שנפטרה ב-2004 בגיל 102).
בכל מעונותיה גידלה המלכה האם פרחי קמליה. זר פרחים מגנה הפרטי הונח על גבי ארונה עטוף הדגל בעת העמדתו למשמר כבוד ומעבר הקהל בפניו. בשלושת ימים אלו עברו על פני הארון כ-200,000 איש והופקדו על משמרתו חיילי משמר המלכה. על פי רצונם עמדו ארבעת נכדיה של המלכה האם (הנסיך צ'ארלס, הנסיך אנדרו, הנסיך אדוארד והרוזן לינלי) למשמר על ארונה.
ביום הלווייתה, 9 באפריל, יותר ממיליון איש עמדו בצדי הדרך בה עברה שיירת ארון הקבורה. טקס הקבורה נערך בכנסיית סנט ג'ורג' בטירת וינדזור. היא הוטמנה לצד קבר בעלה, המלך ג'ורג' השישי, וקבר בתה הצעירה, הנסיכה מרגרט. על פי בקשתה המוקדמת של המלכה האם, זר הפרחים מארונה הונח על גבי קבר החייל האלמוני, כפי שנהגה ביום נישואיה.
מעמדה ואישיותה בעיני הציבור
האמן הבריטי, סיר יו קאסון, תיאר את המלכה אליזבת כך: "(היא כמו) גל המתנפץ על הסלעים, כיוון שלמרות היותה מתוקה ויפה ומקסימה, יש בה גם קווים בסיסיים של קשיחות ועקשנות....כאשר גל מתנפץ על סלע הוא מתיז ומרטיב את סביבתו בקצף ובטיפות מים, אך בבסיסו הוא פוגע בסלע הקשה והמוצק, וממוזג במקרה שלה בקווים מנחים חזקים, כוח סיבולת ותחושת שליחות".[37]
השחקן פיטר יוסטינוב תיאר את המלכה בעת הפגנת סטודנטים בשנת 1968. בהפגנה זו החזיקו הסטודנטים גלילי נייר טואלט ופיזרו את הגליל ברוח, בעודם אוחזים בקצהו. המלכה האם עצרה והרימה את גלילי הנייר במטרה להשיבם לסטודנטים האוחזים בקצוותיהם. מעשיותה וחוסר התרשמותה ממעשה המחאה השתיקה באופן מיידי את ההמון. באופן דומה נהגה במקרים אחרים, תוך הבנה כיצד לנהוג כלפי הצד השני וללא התרעמות.
על אף היותה פופולרית במיוחד בקרב בני משפחת המלוכה ותפקידה המרכזי בייצוב האהדה כלפי המלוכה, המלכה האם הייתה נתונה לביקורת פעמים ספורות במהלך חייה. הביקורת החריפה ביותר הועברה על יחסם של אליזבת וג'ורג' השישי למדיניות הפייסנות שהנהיג ראש הממשלה נוויל צ'מברליין בשנות השלושים. עם חזרתו של צ'מברליין ממינכן בשנת 1938 הוא הוזמן אל הארמון ויחד עמם עמד על מרפסת הארמון לקול תרועות הקהל. הזדהות המלוכה עם מעשיו, שהיו שנויים במחלוקת, אם כי זכו לתמיכה גדולה, תוארה על ידי היסטוריונים כמעשה בלתי חוקתי".[38] עם זאת, מנגד נטען כי המלך מחויב לשמוע להחלטות ממשלתו,[39] ובשנת 1945 הוזמן צ'רצ'יל אל הארמון וזכה ליחס דומה בגין מדיניותו השונה.
בשנים 1939 ו-1948 נפגשה אליזבת עם אלינור רוזוולט, רעייתו של הנשיא האמריקני רוזוולט. לאחר פגישותיהן הביעה רוזוולט את התרשמותה שמשפחת המלוכה מנותקת מחיי העם.[40] העיתונאית קיטי קלי טענה שהמלכה לא עמדה בתקנות התזונה שהונהגו בתקופת מלחמת העולם השנייה.[41][42] טענה זו אינה נתמכת על ידי מסמכים רשמיים, ואף נשללה על ידי אלינור רוזוולט שביקרה באותה עת בארמון וציינה את הגבלות המזון והמים שניתנו לה.[43]
קיטי קלי התריסה גם כלפי עמדותיה הגזעניות של המלכה אליזבת כלפי "שחורים".[41] טענה זו נדחתה על ידי קצין בכיר הנשוי למזכירה בארמון, בת למשפחה מעורבת שעוררה טענות כנגד אפליה במשרדיו של הנסיך צ'ארלס.[44] המלכה אליזבת לא העירה הערות גזעניות בפומבי, ובשיחות פרטיות אף צויין כי טענה שתושבי המושבות הבריטיות חביבים עליה במיוחד.[45] עם זאת, אליזבת הביעה את סלידתה מהעם הגרמני ואף אמרה לפוליטיקאי בריטי "לעולם לא לסמוך עליהם".[46] אם כי ייתכן והחזיקה בעמדה זו, נטען שדעות אלו היו נפוצות בקרב בני דורה שחוו את שתי מלחמות העולם והיו מצויים בלחימה כנגד הצבא הגרמני.[47]
דעותיה הפוליטיות מעולם לא הובעו בפומבי, אם כי מכתב שכתבה בשנת 1947 תיאר את תוכניות הסוציאליסטיות של ראש הממשלה אטלי כחסרות סיכוי. בשיחה עם הדוכסית מגרפטון הביעה את אהבתה לקומוניסטים.[48] לפרשן תקשורת בתחום הפוליטי הביעה את אהדתה למפלגת הלייבור "הישנה והטובה".[49]
בכל הופעותיה הציבוריות שמרה אליזבת על הבעת פנים שלווה, מלבד פעם יחידה בעת סיור שערכה בדרום אפריקה בשנת 1947. במקרה זה הכתה עם מטרייתה תומך שהסתובב בסמוך לכרכרה בה ישבה והפגין סימנים נלהבים שפורשו על ידה כעוינות.[50]
חוש ההומור השנון של אליזבת זכה גם כן להכרה ציבורית. בשומעה כי הרוזנת אדווינה מאונטבטן (דודתו של הנסיך פיליפ) נקברה בים, אמרה: "אדווינה היקרה, היא תמיד אהבה לעשות גלים (קרי - לזכות בתשומת לב)". במאמר שהתפרסם לאחר מותה סופר על עצה שניתנה לה על ידי שר ממשלה שלא להעסיק בעלי סטיות בארמון, ונענה על ידה בתגובה שלולא "הם" לא היו משרתים בנמצא.[51]
תאריה
- 4 באוגוסט 1900 - 16 בפברואר 1904 אליזבת בווס-ליון הנכבדת
- 16 פברואר 1904 - 26 באפריל 1923 ליידי אליזבת בווס ליון
- 26 באפריל 1923 - 11 בדצמבר 1936 הוד מעלתה המלכותית הדוכסית מיורק
- 11 בדצמבר 1936 - 6 בפברואר 1952 הוד מלכותה המלכה (ובנוסח אחר, בעיקר בהודו הבריטית, הוד מלכותה המלכה הקיסרית)
- 6 בפברואר 1952 - 30 במרץ 2002 הוד מלכותה המלכה אליזבת, המלכה האם
אילן יוחסין
לקריאה נוספת
- Hogg, James (2002). Mortimer, Michael (ed.). The Queen Mother Remembered. BBC Books. ISBN 0-563-36214-6.
- Longford, Elizabeth (1981). The Queen Mother. Weidenfeld & Nicolson.
- Vickers, Hugo (2006). Elizabeth: The Queen Mother. Arrow Books/Random House. ISBN 9780099476627.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המלכה אליזבת, המלכה האם |
- אתר ההנצחה הרשמי של ממשלת בריטניה
- סרטון מיום נישואיה של אליזבת, המלכה האם
הערות שוליים
- ^ Roberts, Andrew (2000). Antonia Fraser (ed.). The House of Windsor. London: Cassell and Co. p. .58–59. ISBN 0-304-35406-6.
- ^ 2.0 2.1 "The Churchill Centre". נבדק ב-13 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weir, Alison (1996). Britain’s Royal Families: The Complete Genealogy, Revised edition. London: Pimlico. p. 330. ISBN 0-7126-7448-9.
- ^ Civil Registration Indexes: Births, General Register Office, England and Wales. Jul–Sep 1900 Hitchin, vol. 3a, p. 667
- ^ Vickers, Hugo (2006). Elizabeth: The Queen Mother. Arrow Books/Random House. p. 8. ISBN 9780099476627.
- ^ Vickers, pp.10–14
- ^ Airlie, Mabell (1962). Thatched with Gold. London: Hutchinson. p. 167.
- ^ Longford, Elizabeth (1981). The Queen Mother. Weidenfeld & Nicolson. p. 23.
- ^ Roberts, pp.57–58
- ^ Vickers, p.64
- ^ Howarth, Patrick (1987). George VI. Century Hutchinson. p. 37–38. ISBN 0091710006.
- ^ "The Official Memorial Site of the Queen Mother". נבדק ב-26 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ziegler, Philip (1990). King Edward VIII: The Official Biography. London: Collins. p. 199. ISBN 0002157411.
- ^ Beaverbrook, Lord (1966). A. J. P. Taylor (ed.). The Abdication of King Edward VIII. London: Hamish Hamilton. p. 57.
- ^ The Duke of Windsor, p.387
- ^ Letter from George VI to Winston Churchill in which the King says his family shared his view, quoted by Howarth, p.143
- ^ Michie, Alan A., magazine,March 17, 1941
- ^ "The Royal Tour of 1939". Library and Archives Canada. 14 במרץ 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vickers, p.187
- ^ Bradford, Sarah (1989). The Reluctant King: The Life and Reign of George VI. New York: St Martin's. p. .298–299.
- ^ Bradford, p.281
- ^ "Speech Delivered by Her Majesty the Queen at the Fairmont Hotel, Vancouver, Monday, 7th October 2002". Canadian Heritage. 13 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vickers, p.205
- ^ "The Official Web-site of the British Monarchy". 14 במאי 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vickers, p.219
- ^ "BritainExpress". 13 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "On War". 13 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vickers, pp.210–211
- ^ Hogg, James (2002). Mortimer, Michael (ed.). The Queen Mother Remembered. BBC Books. p. 161. ISBN 0-563-36214-6.
- ^ "University of Zimbabwe Department of Information". נבדק ב-2 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Queen Elizabeth Castle Of Mey Trust". נבדק ב-23 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vickers, p.314
- ^ Rowe, David. "Queen Elizabeth the Queen Mother 1900-2002: The Racegoer" The Sunday Mirror March 31st, 2002
*"'First Lady of the Turf' mourned". BBC. 30 במרץ 2002. נבדק ב-28 בספטמבר 2007.{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vickers, p.458
- ^ "The Royal Collection". נבדק ב-13 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vickers, p.495
- ^ Hogg and Mortimer, p.122
- ^ Mourning will be brief Christopher Hitchens, The Guardian, 1 April 2002
- ^ Sinclair, David (1988). Two Georges: the Making of the Modern Monarchy. Hodder and Staughton. p. 230. ISBN 0340332409.
- ^ Lash, Joseph P. (1971). Eleanor and Franklin. New York: Norton. p. 47.
- ^ 41.0 41.1 Kelley, Kitty (1977). The Royals. New York: Time Warner.
- ^ Picknett, Lynn; Prince, Clive; Prior, Stephen; Brydon, Robert (2002). War of the Windsors: A Century of Unconstitutional Monarchy. Mainstream Publishing. p. 161. ISBN 1-84018-631-3.
- ^ Goodwin, Doris Kearns (1995). No Ordinary Time: Franklin and Eleanor Roosevelt: The Home Front in World War II. New York: Simon & Schuster. p. 380.
- ^ Burgess, Major Colin (2006). Behind Palace Doors: My Service as the Queen Mother's Equerry. John Blake Publishing. p. 233.
- ^ Wyatt, Woodrow (1999). Sarah Curtis (ed.). The Journals of Woodrow Wyatt: Volume II. London: Macmillan. p. 547. ISBN 0333774051.
- ^ Wyatt, Volume II p.608
- ^ Enigmatic and elusive, she lent a mystique to upper-class strengths and failings סטפן בייטס, עיתון הגארדיאן, 1 באפריל 2002
- ^ Hogg and Mortimer, p.89
- ^ Wyatt, Volume I p.309
- ^ Bradford, p.391
- ^ Blaikie, Thomas (2002). You look awfully like the Queen: Wit and Wisdom from the House of Windsor. London: HarperCollins
| הקודם: הנסיכה ויקטוריה מרי מטק |
דוכסית יורק 1923–1936 |
הבא: שרה פרגסון |
24221489אליזבת, המלכה האם
- אישים שהגיעו לגיל מאה
- ילידי 1900
- בית וינדזור: מלכים
- נשות מלכים בריטים
- עמיתים בני המלוכה של החברה המלכותית
- מסדר הבירית: אבירים וגבירות מלכותיים
- מסדר ג'ון ה"קדוש"
- גבירות הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- דוכסיות יורק
- חברי מסדר קנדה
- בריטים שהגיעו לגיל מאה
- נפטרים ב-2002