אלברכט פון ולנשטיין
 | |
| ולנשטיין בקרב | |
| לידה |
24 בספטמבר 1583 הרמניץ, ממלכת בוהמיה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1634 (בגיל 50) אגר, ממלכת בוהמיה |
| השתייכות |
 האימפריה הרומית ה"קדושה" |
| תקופת הפעילות | ?–1634 |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד צבא האימפריה הרומית ה"קדושה" | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה הארוכה (1593–1606) מלחמת אוסקוק מלחמת שלושים השנים | |
אלברכט ונצל אוזביוס פון ולנשטיין (בגרמנית:[1] Albrecht Wenzel Eusebius von Waldstein 24 בספטמבר 1583 בוהמיה - 25 בפברואר 1634 אגר) היה אציל בוהמי והמצביא המפורסם ביותר שפעל בשירות האימפריה הרומית ה"קדושה". פיקד על כוחות הליגה הקתולית במהלך מלחמת שלושים השנים, אולם ניסה לתווך בין הקתולים והפרוטסטנטים בניגוד לרצון הקיסר ונרצח באגר (אנ').
ביוגרפיה
ראשית חייו
ולנשטיין נולד ב-24 בספטמבר 1583 בהרמניץ, בוהמיה, לענף פרוטסטנטי של בית ולדשטיין. אמו, מרקטה סמיריצקה מסמיריס, נפטרה בשנת 1593, ואילו אביו, וילם, נפטר בשנת 1595. הוריו העניקו לו חינוך לותרני, ואביו דיבר עמו בגרמנית, בעוד אמו דיברה עמו בצ'כית. לאחר מותם, התגורר אלברכט במשך שנתיים עם דודו מצד האם היינריך (ינדריץ') סלוואטה מחלום, שהיה חבר באחדות האחים (בוהמיה), ואימץ את השתייכותו הדתית של דודו. דודו שלח אותו לבית הספר של האחים בטירת קושומברק שבמזרח בוהמיה.
בשנת 1597 אלברכט נשלח לבית הספר הפרוטסטנטי לטיני גולדברג (עכשיו זלוטוריה) בשלזיה, ובשנת 1599 המשיך ולנשטיין את לימודיו באוניברסיטה הפרוטסטנטית של אלטדורף ליד נירנברג, שם עסק לעיתים קרובות בקטטות ובמריבות, מה שהוביל למאסרו בבית הכלא בעיר.
בפברואר 1600, אלברכט עזב את אלטדורף ונסע ברחבי האימפריה הרומית ה"קדושה", צרפת ואיטליה, שם למד באוניברסיטאות של בולוניה ופדובה. בשלב זה, ולנשטיין היה דובר גרמנית, צ'כית, לטינית ואיטלקית, ואף היה מסוגל להבין ספרדית, וקצת צרפתית.
באותה תקופה התגייס ולנשטיין לצבא רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בהונגריה, שם, תחת פיקודו של ג'ורג'ו בסטה, ולחם במשך שנתיים (1604–1606) נגד העות'מאנים והמורדים ההונגרים במהלך המלחמה הארוכה (1593–1606).
בשנת 1604 אחותו קתרינה אנה התחתנה עם מנהיג הפרוטסטנטים במוראביה, קרל הזקן מבית זירוטין ואלברכט למד אז באוניברסיטת אולומוץ. הקשר שלו עם הישועים באולומוץ היה אחראי בחלקו על המרת דתו לקתוליות באותה שנה. גורמים נוספים לכך היו מדיניות הרפורמציה הנגדית של ההבסבורגים, אשר מנעה למעשה מהפרוטסטנטים מלהתמנות לתפקידים בכירים יותר בחצר הקיסרית בבוהמיה ובמוראביה, והתרשמותו מביקוריו באיטליה הקתולית.
בשנת 1607, בהתבסס על המלצות גִיסו, זירוטין, וקרוב משפחה אחר, אדם פון ולנשטיין, נעשה ולנשטיין ראש הסגל בחצרו של מתיאס, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", ומאוחר יותר נעשה גם ראש הסגל של פרדיננד מקסימיליאן, ארכידוכס אוסטריה.
בשנת 1609 התחתן ולנשטיין עם הצ'כית לוקרציה מוויקטוב, לבית נקשובה, מלנדק, אלמנתו העשירה של ארקלב מוויקטוב, שהיה הבעלים של העיירות וסטין, לוקוב, רימיצה וסטולי/הולשוב (כולם במזרח מוראביה) . היא הייתה מבוגרת בשלוש שנים מוולנשטיין, והוא ירש את אחוזותיה לאחר מותה בשנת 1614.
הוא השתמש בעושרו כדי לזכות בכבוד, והעניק 200 סוסים עבור הארכידוכס פרדיננד משטיריה לצורך המלחמה שלו עם ונציה בשנת 1617, ובכך הקל על מצודת גראדיסקה מן המצור הוונציאני. מאוחר יותר הוא ייסד מנזר על שמה של אשתו המנוחה.
בשנת 1623 התחתן ולנשטיין עם איזבלה קתרינה, בתו של הרוזן האראך. היא ילדה לו שני ילדים: בן שמת בינקותו ובתו ששרדה. הנישואים האלו הפכו אותו לאחד האנשים העשירים ביותר בכתר בוהמיה.
מלחמת שלושים השנים
בתחילת המלחמה לאחר שדיכא הקיסר את המרידות בבוהמיה והגיע בכיבושיו עד לגבולות דנמרק חשש מלך דנמרק הפרוטסטנטי כריסטיאן הרביעי משכן קתולי חזק יתר על המידה, וצבא דני שמנה 20,000 שכירי חרב רובם ממומנים מהונו הפרטי של המלך פלש לגרמניה, הקיסר נאלץ לשכור את שירותיו של ולנשטיין שארגן בבראונשוויג צבא שמנה בין 30,000 ל-100,000 חיילים. ולנשטיין ערך הסכם עם הקיסר לפיו ילחום המצביא לצד הכוחות הקתולים ובתמורה יוכלו חייליו של ולנשטיין לבזוז כל אזור שיכבשו.
מלך דנמרק כלל לא ידע על צבאותיו של ולנשטיין אלא רק על צבאותיו של הגנרל יוהאן ט'סרקלס פון טילי, ונאלץ לסגת לפני שישמידו שני הגנרלים את צבאו כליל. הצבא הדני הצליח להימלט אולם טילי השיג אותו בקרב לותר והשמיד אותו, צבאו של ולנשטיין המשיך להתקדם צפונה וכבש את מקלנבורג פומרניה ויוטלנד אולם העדר צי מנע ממנו לכבוש את עיר הבירה הנמצאת באי זילנד. ולכן החל לנוע לכיוון עיר הנמל שטרלזונד העיר היחידה שממנה יוכל להקים צי כדי לכבוש את האיים הדנים. מלך דנמרק ביקש עזרה מאנגליה, צרפת, סקוטלנד, סקסוניה ושוודיה סיוע, אולם מתוכם רק סקוטלנד ושוודיה שלחו סיוע.
מול כוחותיו של ולנשטיין שצרו על העיר עמדו תושביה, לצידם עמדו כ-9,000 חיילים סקוטים בפיקודו של רוברט מונרו וחיל מצב שוודי קטן בפיקודו של אלכסנדר לסלי. ולנשטיין הצהיר כי יכבוש את העיר בשלושה ימים אולם צבאו ספג אבדות כבדות ונאלץ לסגת. הקיסר החל להבין שלא היה משתלם להשקיע בוולנשטיין, וחתם על הסכם ליבק בו הפסיק כריסטיאן הרביעי את תמיכתו בפרוטסטנטים בגרמניה, ובתמורה תשמור דנמרק על ריבונותה. בשנת 1630 פיטר הקיסר את ולנשטיין, כי חשש שהוא מנסה לנגוס בעוצמתו הפוליטית.
אולם באותה שנה פלש צבאו של מלך שוודיה גוסטבוס אדולפוס לתחומי האימפריה, השוודים כמו הדנים חששו מהקתולים ורצו לחזק את שליטתם באזור, וללא צבאו של ולנשטיין נאלץ הקיסר להסתמך בעיקר על צבאות הליגה הקתולית בפיקודו של טילי. ב-1631 פלש טילי לסקסוניה במטרה למנוע מהסקסונים לאחד כוחות עם השוודים, מלך שוודיה ניצל את ההזדמנות ושכנע את הנסיך הבוחר של סקסוניה יוהאן גאורג הראשון להעמיד את כוחותיו לרשות צבא שוודיה טילי ערך את כוחותיו בברייטנפלד והתכונן לפגוש את גוסטבוס אדולפוס.
למרות יתרונם המספרי של הקתולים ניצחו הפרוטסטנטים. שנה לאחר מכן נפגשו טילי וגוסטבוס אדולפוס בקרב ריין, שוב הובסו הקתולים והפעם טילי עצמו נהרג. הקיסר שב ושכר את שירותיו של ולנשטיין אולם צבאו של ולנשטיין הובס בקרב ליצן, למרות שמלך שוודיה נהרג.
הקיסר איבד את האמון בו ורגש זה התחזק לאחר שנודע לו שוולנשטיין מנסה להשיג על דעת עצמו הסכם שלום עם הפרוטסטנטים. הוא כבר עמד לחתום על הפקודה להורגו אולם כמה קצינים אירים וסקוטים מצבאו של ולנשטיין מרדו בו ב-25 בפברואר בעוד הוא מחכה באגר לתשובה מהשוודים. ראשי המורדים היו סרן אירי בשם וולטר דברו ומפקדים סקוטים בשם וולטר לסלי וג'ון גורדון הם פרצו לטירתו של ולנשטיין העירו אותו משנתו ורצחו אותו.
למרות שבאופן רשמי הקיסר לא הורה על הרצח הוא שיבח את הרוצחים ותגמל אותם ביד רחבה.
קישורים חיצוניים
- אלברכט פון ולנשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ או: von Wallenstein.
33050165אלברכט פון ולנשטיין