איי שטלנד הדרומיים

איי שטלנד הדרומיים

(למפת איי שטלנד הדרומיים רגילה)

מעבר דרייק

מצר
ברנספילד

אנטארקטיקה

איי שטלנד הדרומיים

איי שטלנד הדרומיים (באנגלית: South Shetland Islands) הם קבוצה של איים הסמוכים ליבשת אנטארקטיקה השוכנים כ-120 ק"מ מצפון לחצי האי האנטארקטי^[1] שטחם הכולל של האיים הוא 3,687 קמ"ר. על פי הברית האנטארקטית משנת 1959 הריבונות על האיים לא מוכרת או לא מוכחשת על ידי אף אחת מהמדינות החתומות על הברית וכולן חופשיות לעשות שימוש לא-צבאי באיים.

בריטניה תובעת ריבונות על האיים מאז שנת 1908 והם חלק מהטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה מאז שנת 1962. כמו כן תובעת צ'ילה את האיים כחלק מאנטארקטיקה צ'ילנה מאז 1940 וארגנטינה תובעת אותם כחלק מאנטארקטיקה הארגנטינאית מאז 1943.

כמה ארצות מחזיקות באיים תחנות מחקר. רובן של התחנות ממוקמות באי המלך ג'ורג' ומנצלות את יתרונו של שדה התעופה של הבסיס הצ'יליאני אדוארדו פריי (Eduardo Frei). 16 תחנות מחקר פזורות במקומות שונים באיים כשמספרן של התחנות הצ'יליאניות הוא הגדול ביותר. חלק מהמחקרים הם משותפים לכמה מדינות כשהדוגמה הבולטת לכך הוא בסיס שירף (Shirreff Base) המשותף לארצות הברית ולצ'ילה.

היסטוריה

מדענים מצ'ילה טוענים שאינדיאנים ביקרו באיים והם מסתמכים בטענתם זו על כלי אבן שנמצאו בחפירות במפרץ האדמירליות באי המלך ג'ורג' ובמפרץ דיסקברי באי גריניץ'.^[2] הממצאים כוללים שני ראשי חץ שמאוחר יותר התברר כי הם הושתלו במקום.^[3] קיימות טענות על ימאים הולנדים וספרדים שהפליגו באזור בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17, אך אין לכך סימוכין. כמו כן הייתה כוונה של הרפתקן ארגנטינאי להפליג לאזור בשנת 1818 והוא אף קיבל את אישור ממשלתו לעשות כן, אך אין מידע אם ההפלגה יצאה לפועל.^[4]

המידע המבוסס הראשון על הגעת בני אדם לאזור היה כאשר ספינת הסוחר הבריטית "וויליאמס" בפיקודו של קפטן וויליאם סמית', הפליגה ב-1819 לולפראיסו שבצ'ילה, סטתה מנתיב השיט שלה מסביב לכף הורן וב-19 בפברואר צפה צוותה בוויליאמס פוינט, הנקודה הצפונית ביותר באי ליווינגסטון. כך שאי זה היה לשטח האדמה הראשון שנתגלה מדרום לקו הרוחב 60 דרום. סמית' ביקר באיי שטלנד הדרומיים ב-16 באוקטובר באותה שנה, נחת באי המלך ג'ורג' ותבע את הבעלות של בריטניה על האיים.

באותה עת, טבעה ספינה של הצי הספרדי בספטמבר 1819 בנסותה להפליג דרך מעבר דרייק. חלקים משברי הספינה נמצאו כמה חודשים מאוחר יותר על ידי ציידי כלבי ים באי ליווינגסטון. החל מדצמבר 1819 ועד ינואר 1820 האיים נסרקו ומופו על ידי לוטננט אדוארד ברנספילד מהצי המלכותי, שבעקבות המידע על האיים שהגיע מסמית', קיבל את הפיקוד על ה"וויליאמס" לצורך משימת מיפוי זו. ב-15 בנובמבר 1819 הודיע הסוכן הקונסולרי של ארצות הברית בולפראיסו למזכיר המדינה ג'ון קווינסי אדמס (לימים נשיא ארצות הברית), על תגליתו של סמית' ועל שליחותו של ברנספילד, והציע לשלוח ספינה של הצי האמריקני כדי לחקור את האיים.

גילוי האיים משך אליהם את ציידי כלבי הים האמריקנים והבריטים. ספינת הצייד הראשונה שפעלה באזור הייתה ספינת סוחר בשם אספיריטו סנטו (Espirito Santo) שנחכרה בבואנוס איירס על ידי סוחרים בריטיים. הספינה הגיעה לאי רגד (Rugged Island) השוכן ממערב לאי ליווינגסטון, לאותו המקום בו נחת צוות ה"וויליאמס" בחג המולד 1819 ותבע את הבעלות עליו בשם המלך ג'ורג' השלישי. ביולי 1820 פורסם תקציר אירועים אלה. זמן קצר לאחר מכן הגיעה ספינת ציד כלבי ים אמריקנית לאיים.

השהות הראשונה באנטארקטיקה בעונת החורף הייתה באיי שטלנד הדרומיים. בסופה של עונת הקיץ של שנת 1820/1821 נאלצו 11 אנשי צוות הספינה הבריטית לורד מלוויל (Lord Melville) להישאר במהלך החורף באי המלך ג'ורג', לאחר שלא הצליחו לצאת ממנו. עם חלוף החורף הם חולצו משם.

במסע ההקפה של יבשת אנטארקטיקה, הגיעה המשלחת הרוסית בראשותם של פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן ושל מיכאיל לאזארב (Mikhail Lazarev) בינואר 1821 לאיי שטלנד הדרומיים. הרוסים סרקו את האיים וקראו להם בשמות. הם נחתו באי המלך ג'ורג' ובאי הפיל. בעודו מפליג בין האי דספשן (Deception) לבין האי ליווינגסטון, פגש בלינגסהאוזן את קפטן הספינה האמריקנית "הארו" (Hero ) נתניאל פאלמר, שדיווח לו על פעילותן של עשרות ספינות הדייג האמריקניות והבריטיות באזור.

לזמן קצר נקראו האיים בשם "דרום בריטניה החדשה" (New South Britain), אך עד מהרה שונה שמם לאיי שטלנד הדרומיים, על שמם של איי שטלנד הסמוכים לחופה הצפוני של סקוטלנד. שתי קבוצות האיים שוכנות במרחק דומה לקוטב הצפוני ולקוטב הדרומי בהתאמה, אך האקלים באיי שטלנד הדרומיים קר הרבה יותר.

ציד טורפים ימיים ולווייתנאים התנהל באיים במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. החל משנת 1908 נוהלו האיים כחלק מאיי פוקלנד, אך נוכחות באיים הייתה רק החל מהקמתה של תחנת המחקר בשנת 1944. קבוצת האיים, יחד עם חצי האי האנטארקטי הסמוך, ויחד עם איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, הופכים בהדרגה ליעד תיירותי במהלך הקיץ הדרומי.

גאוגרפיה

איי שטלנד הדרומיים שוכנים 940 ק"מ מדרום לאיי פוקלנד ובמרחק שבין 93 ק"מ בנקודה הקרובה ביותר לבין 269 ק"מ בנקודה הרחוקה ביותר מצפון ומצפון-מערב לארץ גראהאם שבחצי האי האנטארקטי.

קבוצת האיים כוללת 11 איים ראשיים וכמה קטנים יותר ושטחם הכולל הוא 3687 קמ"ר. כ-90%-80% מאדמת האיים קפואה באופן קבוע. הנקודה הגבוהה ביותר באיים היא פסגת הר אירוינג (Mount Irving) שבאי קלרנס, אשר גובהה 2300 מטרים מעל פני הים. האיים משתרעים על פני מרחק של 450 ק"מ מהנקודה הדרום-מערבית ביותר באי סמית ועד לאי קלרנס ואי הפיל בצפון-מזרח

אקלים

האיים נמצאים במרחק זהה מקו המשווה בהשוואה לאיי פארו שבצפון האוקיינוס האטלנטי, אך קרבתם ליבשת אנטארקטיקה גורם לאקלים בהם להיות קר הרבה יותר. הים סביב לאיים קפוא מראשית אפריל ועד ראשית דצמבר והטמפרטורה החודשית הממוצעת יורדת מתחת לאפס במשך שמונה חודשים בשנה, אפריל עד נובמבר.

בשנים האחרונות הייתה נסיגה של קו הקרחונים של האיים ויחד עם זאת 80% משטחם נשאר מכוסה בקרח ובשלג במשך כל עונת הקיץ.

האקלים קר ולח במשך כל השנה ורוחות מערביות חזקות נושבות באיים בכל העונות. מזג אוויר בהיר מתקשר לחזית קרה מאד בדרום בסוף החורף ובאביב. טמפרטורת הקיץ הממוצעת היא 1.5 מעלות צלזיוס מעל האפס וזו של החורף היא 5 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. בהשפעת האוקיינוס הטמפרטורות בקיץ נשארות נמוכות יחסית והטמפרטורות בחורף לא צונחות לרמות הנמוכות כמו בפנים היבשת.

החי והצומח

למרות התנאים הקשים באיים יש בהם צמחייה והם חלק מאזור הטונדרה של ים סקוטיה, יחד עם איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, עם איי אורקני הדרומיים ועם האי בובה. כל האיים הללו שוכנים בימים הקרים שמדרום לרכס האנטארקטי. באזורים אלה צומחת צמחיית טונדרה הכוללת טחבי עלים, חזזיות ואצות. עולם החי כולל עופות ימיים, פינגוויניים וטורפים ימיים.

האיים

איי שטלנד הדרומיים מצפון לדרום הם:

קורנוואליס (Cornwallis)
אי הפיל (Elephant Island)
קלרנס (Clarence Island)
רווט (Rowett Island)
גיבס (Gibbs Island)
אידי (Eadie Island)
אי המלך ג'ורג' (King George Island)
ברידג'מן (Bridgeman Island)
פינגווין (Penguin Island)
נלסון (Nelson Island)
רוברט (Robert Island)
ווטצ'קיפר (The Watchkeeper)
אי השולחן (Table Island)
איי אייטצ'ו (Aitcho Islands)
גריניץ' (Greenwich Island)
אי חצי הירח (Half Moon Island)
דסוליישן (Desolation Island)
ליווינגסטון (Livingston Island)
רגד (Rugged Island)
סנאוו (Snow Island)
סמית (Smith Island)
דספשן (Deception Island)
לאו (Low Island)
איי סיל (Seal Islands)

תחנות מחקר

כמה מדינות מחזיקות באיי שטלנד הדרומיים תחנות מחקר:

ארגנטינה ארגנטינה
- בסיס קרליני - Carlini (פעיל בכל השנה, מאז 1953)
- בסיס בסיס דספסיון - Decepción (פעיל בקיץ בלבד, מאז 1948)
- מחנה ליווינגסטון - Camp Livingston
בולגריה בולגריה
- בסיס קלימנט אוחרידסקי - Kliment Ohridski (פעיל בקיץ בלבד, מאז 1988)
- מחנה אקדמיה (Camp Academia)
ברזיל ברזיל
- בסיס קומנדנטה פראז - Comandante Ferraz Base (פעיל בכל השנה, מאז 1984)
צ'ילה צ'ילה
- בסיס פרזידנטה אדוארדו פריי - Presidente Eduardo Frei (פעיל בכל השנה, מאז 1969)
- בסיס פרופסור חוליו אסקוודרו - Professor Julio Escudero (פעיל בכל השנה, מאז 1994)
- בסיס קפטן ארתורו פראט - Captain Arturo Prat (פעיל בכל השנה, מאז 1947)
צ'ילה/ארצות הברית צ'ילה/ארצות הברית
- בסיס שירף - Shirreff Base (פעיל בקיץ בלבד, מאז 1990)
סין
- בסיס צ'אנג צ'נג (החומה הגדולה) - Chang Cheng (פעיל כל השנה, מאז 1985)
אקוודור אקוודור
- בסיס פדרו ויסנטה מלדונדו - Pedro Vicente Maldonado(פעיל בקיץ בלבד, מאז 1990)
ספרד ספרד
- בסיס חואן קרלוס הראשון - Juan Carlos I (פעיל בקיץ בלבד, מאז 1988)
- בסיס גבריאל דה קסטליה (Gabriel de Castilla ) (פעיל בקיץ בלבד, מאז 1989)
- מחנה ביירס - Camp Byers
קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית
- בסיס המלך סג'ונג - King Sejong (פעיל כל השנה, מאז 1988)
פרו פרו
- בסיס המחקר מאצ'ו פיצ'ו - Machu Picchu Research (פעיל בקיץ בלבד, מאז 1989)
פולין פולין
- בסיס הנריק ארקטובסקי - Henryk Arctowski (פעיל כל השנה, מאז 1977)
רוסיה רוסיה
- בסיס בלינגסהאוזן – Bellingshausen (פעיל כל השנה, מאז 1968)
אורוגוואי אורוגוואי
- בסיס ארטיגס - Artigas (פעיל כל השנה, מאז 1984)