בובה (אי)
בּוּבֶה (Bouvet, בנורווגית: Bouvetøya) הוא אי בלתי מיושב בדרום האוקיינוס האטלנטי השייך לממלכת נורווגיה.
גאוגרפיה
האי בובה ממוקם בדרום האוקיינוס האטלנטי, ושטחו הוא 49 קילומטרים רבועים. 93% משטח זה מכוסה בקרחונים, בעיקר בדרום ובמזרח. אין לו נמלים, וקשה מאד לגשת אליו. הקרחונים יוצרים שכבת קרח עבה הנופלת בצוקים גבוהים אל תוך הים או אל תוך חופים של חול געשי שחור. אורך החופים הוא 29.6 קילומטרים. הנקודה הגבוהה באי היא אוֹלָפְתּוֹפֶּן (Olavtoppen), הממוקמת בפסגת הר אולָב וגובהה 780 מטרים מעל פני הים. מדף לבה בחופו המערבי של האי, אשר התגלה בשנת 1955, מספק אתר קינון לציפורים רבות.
האי בובה הוא מועמד לאי הנידח בעולם, יחד עם איים קטנים אחרים כמו האי פיטקרן ואי הפסחא. היבשה הקרובה ביותר לאי בובה היא ארץ המלכה מוד הנמצאת באנטארקטיקה הממוקמת במרחק של 1,600 קילומטרים ממנו ובה תחנות מחקר נורווגיות.
הרכס המרכז-אטלנטי, רכס תת-ימי ברובו המשתרע לאורך אוקיינוס האטלנטי, מסתיים באי בובה.
היסטוריה
האי בובה התגלה ב-1 בינואר 1739, על ידי מגלה הארצות הצרפתי ז'אן-באטיסט שארל בובה דה לוזייה, אשר פיקד על הספינות "אייגל" ו"מרי". האי נקרא תחילה "כף ברית המילה", על שום התאריך בו נתגלה, שנחשב ליום מילתו של אותו האיש. בובה נשלח למצוא את האי משום שצרפת התעניינה בו במיוחד מאז גילויו במאה ה-16 על ידי סיר דה גונוויל, שחי שם, לפי סיפוריו, במשך שישה חודשים ואף הביא עמו "נסיך" משם להוכחת דבריו. מקום היבשה או האי לא נודע לאשורו, ומשרטטי המפות הצרפתים של אותם ימים הניעו אותו לרצונם על פני הגלובוס וקבעו אותו אי-שם מדרום לקו המשווה. ייתכן שהכוונה הייתה לברזיל. אף על פי כן, צרפת גרסה, שכל יבשה שתימצא מדרום לכף התקווה הטובה תשרת את מטרותיה במסעות להודו. ואולם, למרות זאת, מיקום האי לא נמדד באופן מדויק ובובה דה לוזייה לא התקרב וחקר לעומק את תגליתו, כך שעדיין לא היה ברור אם היה מדובר באי או בחלק מיבשת. עצם מציאתו של האי כמוה המציאת מחט בערימה של שחת, כיון שזה האי המבודד ביותר בעולם - היבשה הקרובה ביותר נמצאת במרחק אלף שש-מאות קילומטרים ממנו. קו האורך שנמסר לבובה דה לוזייה לגילוי האי(שנחשב אז לכף) לא היה קרוב כלל למיקומו האמיתי -'54°25 דרום ו-'3°24 מזרח. בובה דה לוזייה לא הצליח להתקרב אל תגליתו. הוא עגן שם עשרה ימים; הנווט שלו סבר, שמדובר באי קטן, אך הם לא הגיעו לשום גילוי מעבר לזה.[1]
האי לא נראה שוב עד שנת 1808, כשאנגלי בשם קפטן לינדזי, אשר פיקד על הספינה "סוואן", איתר אותו. הוא לא נחת על האי, אך קבע במדויק את מיקומו.
הנחיתה המוצלחת הראשונה בוצעה בדצמבר 1822, כשקפטן בנג'מין מורל נחת על האי על-מנת לצוד כלבי ים. הציד נשא פרי והוא חזר לאנגליה עם שלל של עורות כלבי-ים.
ב-10 בדצמבר 1825, אנגלי נוסף בשם קפטן נוריס נחת על האי, קרא לו "האי ליברפול", וסיפח אותו לכתר הבריטי.
בשנת 1898, ביולוג גרמני בשם קארל כון חלף ליד האי עם הספינה "ואלדיביה" אך לא נחת בו.
הנוכחות ארוכת-הטווח הראשונה באי הייתה בשנת 1927, כשאנשי צוות של הספינה הנורווגית "נורווגיה" נשארו בו במשך חודש; זהו הבסיס לטענה הטריטוריאלית של נורווגיה, שקראה לאי בּוּבֶטֵיָא ("האי בובה" בנורווגית). האי סופח לנורווגיה ב-1 בדצמבר 1927. בשנת 1929 ויתרה בריטניה על טענתה לאי לטובת נורווגיה.
בשנת 1964 התגלתה על האי סירת הצלה נטושה ומעט צידה; נוסעי הסירה לא אותרו.
בשנת 1971, הוכרז האי כשמורת טבע. אף-על-פי שהאי שומם מאדם, הוקמה שם באותה שנה תחנה מטאורולוגית.
ב-22 בספטמבר 1979, קלט לווין הבזק אור ברצועה באוקיינוס ההודי המוליכה מבובה לדרום אפריקה. הנשורת הרדיואקטיבית, שהגיעה לאוסטרליה, גרמה לחוקרים להסיק כי מדובר בפיצוץ של פצצה גרעינית. שום מדינה לא נטלה את האחריות לכך. בין המדינות שהוזכרו כאחראיות לפיצוץ הוזכרו ישראל, טיוואן ודרום אפריקה.
קישורים חיצוניים
- "מידע על האי בובה". אורכב מ-המקור ב-2012-07-22. (אנגלית)
הערות שוליים
- ^ Alan Gurney, "Below the Convergence", p. 114 W.W. Norton 1997, מסת"ב 0-393-03949-8
| הטריטוריות הנורווגיות | ||
|---|---|---|
|
23191461בובה (אי)