אייל אציל
 אייל אציל
| |
|---|---|
אייל אציל זכר
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| תת־משפחה: | איילי העולם הישן |
| סוג: | אייל |
| מין: | אייל אציל |
| שם מדעי | |
 Cervus elaphus
| |
| תחום תפוצה | |
_reconstructed_and_recent.png)
תפוצה בעבר
תפוצה כיום
| |
אייל אציל או אייל אדמוני (שם מדעי: Cervus elaphus) הוא מין של יונק צמחוני בן למשפחת האיילים.
האייל האדמוני מהנפוצים והמוכרים שבאיילים והוא זכה לפרסום במיתוסים רבים ובאגדות.
תפוצה ומקומות מחיה
האייל האדמוני חי באירופה, באסיה ובצפון אפריקה. הוא נפוץ ברוב יערות אירופה ובאסיה בין טורקיה לקשמיר. האייל האדמוני הובא על ידי האדם לאוסטרליה, לניו זילנד ולאמריקה הדרומית ובאזורים אלה אוכלוסייתו של האייל האציל משגשגת.
על-פי ממצאים ארכאוזואולוגיים, האייל האדמוני היה מצוי גם בארץ ישראל, ונעלם ממנה לא יאוחר מהמאה ה-16 לספירה[1].
האייל האדמוני חי בעיקר ביערות (גם בנשירים וגם במחטניים) ובערבות עשב.
תזונה
כמו כל קרוביהם, האיילים האדמונים הם צמחוניים ומעלי גירה מובהקים. הם ניזונים מעשב, עלים, פרחים, פירות וקליפות עצים.
מאפיינים פיזיים
גובהם בכתפיים של הזכרים הוא בין 1.3–1.7 מטרים (4.3–5.6 רגל). משקלם מגיע עד 300 קילוגרם (660 ליברות) ואורך גופם מקצה האף ועד זנבם הקצרצר מגיע עד 2.5 מטר. אורך קרניו המסועפות של הזכר מגיע עד 120 סנטימטרים (47 אינץ'). מבנה גופה של הנקבה עדין יותר ויותר קליל. צבעם הוא חום-אדמדם.
רבייה
עונת הרבייה היא הסתיו. הזכרים נאבקים זה בזה בנגיחות בקרניהם המסועפות והאייל שגובר על חבריו לעדר, אוסף סביבו את הנקבות.
לאחר הריון הנקבה אשר נמשך 25–35 שבועות הנקבה עוזבת את העדר למקום מסתור שקט ובטוח בו היא תוכל להמליט. העופר היילוד נולד יחיד, ומפותח ברמה מספקת: רואה, שומע, פרוותי ולאחר זמן קצר הוא יכול כבר לקום על רגליו ולהתחיל ללכת.
פרוותו של העופר צבועה בחום בהיר ומנוקדת בנקודות לבנות וכך הוא מוסווה בין עצי היער על רקע האור והצל וקשה לראותו כי קרני האור נשברות על גופו.
כשהוא נולד, העופר צמוד לקרקע ולא זז בכלל. כל פרק זמן באה אמו ומיניקה אותו. לאחר כשבועיים חוזר העופר עם אמו לעדר. האיילה מיניקה את העופר במשך כשבעה חודשים. תוך כדי היניקה העופר כבר מתחיל לאכול עשב ופרוותו הולכת ומתכהה בבוא הסתיו, וקרניו של העופר מתחילות לבצבץ. בגיל 6–7 יגיעו הזכרים לממדים המתאימים וקרניהם מגיעים לגודל הסטנדרטי לאייל בוגר.
האייל והאדם
במשך שנים רבות היה ציד האיילים ענף ספורט מקובל באירופה ואוכלוסייתם התמעטה. כיום האיילים האצילים מוגנים על פי החוק. עם התמעטות אויביהם הטבעיים התרבו האיילים האצילים יתר על המידה מעבר ליכולת מקומות המחיה שלהם ונוצרה בעיה של התפוצצות אוכלוסין. כדי למנוע תופעה זו, רשויות שמורות הטבע באירופה מספקות רישיונות לציד איילים מבוקר. מכך נהנים שני הצדדים - הרישיונות לציד האיילים מכניסים הכנסה נאה לרשויות שמורות הטבע, ובמקביל מווסתים את אוכלוסיית האיילים האצילים.
בישראל החלו לגדל את האייל האדמוני לצורך בשרו. בעניין כשרותו, ישנו פולמוס בקרב הרבנים בארץ[2].
אויבים
אויביהם הטבעיים העיקריים של האייל האדמוני הם הדוב, הזאב, והגרגרן. את העופרים טורפים יונקים יותר קטנים כמו השונר והשועל.
האייל רץ מהר מאוד ומסתמך על מהירותו הרבה. אם זה לא עוזר, האייל משתמש בקריאות ובנהמות, ואם גם זה לא עוזר האייל ינגח בקרניו האדירות. הנקבות נטולות הקרניים מסתמכות על ריצתן המהירה.
תת-מינים
תת-מינים של האייל:
- אייל מערב-אירופי (C. e. elaphus)
- אייל מרכז-אירופי (C. e. hippelaphus)
- אייל כספי (C. e. maral)
- אייל סקוטי (C. e. scoticus)
- אייל איברי (C. e. hispanicus)
- אייל קורסיקאי (C. e. corsicanus)
- אייל ברבארי (C. e. barbarus)
תת-מינים נוספים הועברו למין אייל מרכז-אסייתי.
קישורים חיצוניים
- אייל אציל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אייל אציל, באתר ITIS (באנגלית)
- אייל אציל, באתר NCBI (באנגלית)
- אייל אציל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- אייל אציל, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- אייל אציל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אייל אציל, באתר GBIF (באנגלית)
- הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, ד"ר דניאל זיבוטפסקי, "קבל ניבי כמרבית תשורה" - דיון בכשרות האיל האדום, המעין טבת תשס"ח
גלריה
משפחה של איילים אצילים
איילה נקבה
איל אציל בפארק בבריטניה
עופר
אייל זכר קורא
אייל זכר קורא
זוג איילים אצילים
אייל בפארק בושי
זוג איילים זכרים
אייל כספי
זכרים נאבקים
קבוצת איילים מהחזית
אייל בגן חיות דורטמונד
_juvenile.jpg)
.jpg)
_in_Arasbaran_forest.jpg)
הערות שוליים
- ^ Tsahar E, Izhaki I, Lev-Yadun S, Bar-Oz G (2009) Distribution and Extinction of Ungulates during the Holocene of the Southern Levant. PLoS ONE 4(4): e5316.
- ^ זהר עמר וא' זיבוטפסקי, כשרות האיל והצבי, תחומין, כט (תשס"ט), עמ' 162-172
_doe_and_fawn_(19723516843).jpg)
