אונטערן שריפט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אריכות ופירוט יתר, ראו בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אריכות ופירוט יתר, ראו בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אונטערן שריפטעברית - מאחורי הכתב) היא ההצגה השישית בסדרת ההצגות אונטערן המופקות על ידי ניהוז הפקות. ההצגה התקיימה בחול המועד סוכות תשע"ד באודיטוריום של ברוקלין קולג'. ההצגה הועלתה פעמיים.

הסיפור

סיפור ההצגה מתקיים בתקופת מסעות הצלב, כששליטים נוצרים מאירופה עולים לירושלים במטרה לכבוש אותה מידי המוסלמים ששלטו בה. הלוחמים שכונו נושאי הצלב, ניצלו את ההזדמנות ובמהלך המסע טבחו ביהודים שהתגוררו בערים ובכפרים דרכם עברו. הסיפור מתרחש באותו זמן, במדינת מרוקו בה קיימת קהילה יהודית גדולה.

מערכה ראשונה

מערכה קומית ללא קשר לסיפור המרכזי בהצגה. במהלך המערכה כמה אישים חרדיים עולים למטוס ומתכוננים לטיסה לארץ ישראל. המערכה מלאת קטעי סטנדאפ ומתרחשות בה היתקלויות משעשעות בין חלק מהנוסעים והצוות, עד שאחד הנוסעים מורד מהמטוס. המערכה נגמרת כשילד מבקש מאביו שיספר לו סיפור, והאב מספר את הסיפור של "אונטערן שריפט".[1]

מערכה שניה

נפתחת במרוקו, ב"בית הכלא השכוח" אשר בחצר ארמון המלוכה, בו כלוא לבדו יהודי מבוגר בשם "ר' עוזר" (מרדכי הערש הרשקוביץ) מזה כעשרים שנה ויותר, אכול שעמום, המשחק שחמט עם עצמו. באמצע נכנס "איבּרַאן" (ארי אברמוביץ), מביא לו אוכל ומשחק עמו בשחמט, תוך כדי שהוא שואל את הזקן היכן יש עוד יהלומים. הזקן עונה לו שילך ל'שוק' של העיר ויספור חמישה צעדים מהשעון הגדול ושם הוא ימצא את היהלומים. איבראן מוסיף לשאול: מתי כבר תגיד לי היכן מונחים כל היהלומים. והזקן עונה, יום לאחר שאצא מכאן. איבראן פושט ידיו בחוסר אונים, מה אתה רוצה שאעשה? אתה יודע שאני רק שליח של אחרים...

לאחר המערכה השניה

איבראן מנסה לספור חמישה צעדים מהשעון הגדול, אך השעון זז ממקומו כל הזמן והוא אינו מצליח.

מערכה שלישית

"יאסין" (יוסף שמואל פרנקל), הוזיר של מרוקו נמצא בארמון הסולטן. איבראן - אחיו - מביא לו יהלומים, אותם לקח מר' עוזר. תוך כדי השיחה הארוכה ביניהם מנסה איבראן כמה פעמים להגיד לאחיו, שלאחר מות הסולטן יירש הוא את מקומו היות ואין לסולטן יורש. יאסין מהסה אותו.

בינתיים מתרחש במדינה ניסיון הפיכה צבאית על ידי חבורת מורדים המנסה להדיח את הסולטן מכיסאו. יאסין פונה אל "הסולטן" (יואל הערש פוקס) בחשש, כי מהיות והצלבנים בדרך לארץ ישראל ואל-אף שמרוקו אינה עומדת בדרכם, הם יאריכו את דרכם על מנת להרוג את יהודי המדינה הרבים ובתוך כך ישתלטו על המדינה והצבא לא יוכל לעמוד מולם משום שהוא טרוד בחבורת המורדים מבית. הפתרון היחיד למצב לדעתו, הוא לגרש את היהודים מהמדינה כך שלצלבנים לא תהיה סיבה לבוא.

הסולטן מזמין אליו את "רב היהודים" (קאפי עלבויגן) ואת "ראש הקהל ר' חסדאי" (איצי ציג) ומבקש לשמוע את דעתם על המצב. הרב מציע להטעות את המורדים על ידי שנפרסם שהסולטן נוסע לבית הקיט שלו בהרי האטלס בו השמירה בדרך כלל פחותה מהשמירה בארמון ואז יתאספו שם המורדים על מנת לנסות להרוג את המלך ושם יוכל הצבא להשתלט עליהם.

הרב מוסיף, שכדי שההצגה תיראה אמתית ישלחו עם השיירה היוצאת לבית הקיט שר חשוב, למשל יאסין, כך יהיו כולם בטוחים שהפרסום נכון בו בזמן שהסולטן ישהה בטוח בארמונו הרחק מכל מקום סכנה. יאסין כועס על הצעת הרב לשלוח אותו עם השיירה וחושב שתכניתו של הרב מכוונת כדי לגרום לו למות במהלך הקרבות שינוהלו בין המורדים לחיילי השיירה. הוא שולח מכתב למורדים, בו הוא מגולל את התוכנית האמיתית כי הסולטן נשאר בארמונו כמעט ללא שמירה.

הסולטן יושב בארמונו שליו ורגוע כשלפתע נשמעת מהומה, המורדים באים! הסולטן מצווה על משרתו "קאליד" (אבא וינקלר) למהר אל בית הקיט ולהזעיק את הצבא לעיר.

לאחר המערכה השלישית

המורדים מנסים לחקור את הרב עם הסולטן נסע לנופש או לא. אך הרב אינו משתף פעולה ועושה עצמו כמשוגע והם מניחים לו.

מערכה רביעית

בבית ראש הקהל מתכוננים לסעודת פדיון הבן לנכדו, בנו של "מנשה" (לייבי וידר) שהוא בנו של ראש הקהל. באמצע המערכה מכניס מנשה לבית את הסולטן שברח ליער, מחופש ליהודי, שם מצא אותו.

המורדים בחיפושיהם אחר הסולטן הנמלט מגיעים לביתו של ראש הקהל ובחיפושיהם כמעט חושפים את הסולטן על אף שנאמר להם שהוא דודו-זקינו של בעל השמחה... אך אז מגלים המורדים כי החיילים השתלטו מחדש על העיר, הם מפסיקים את החיפושים ובורחים על נפשם אך נתפסים. הסולטן מודה לראש הקהל ולבנו, ומבקשם ללוותו אל ביתו.

מערכה חמישית

המורדים שנתפסו, מתו לפני שהצליחו לחלץ מהם מידע מי הדליף להם את התוכנית. בארמונו החרב של הסולטן מנסה הווזיר לטעון שהרב, שהיה אחד הבודדים שידע על התוכנית יחד עם ראש הקהל ובנו הוא שמסר את המידע למורדים, ובעקבות כך נעצרים הרב ומנשה ובהוראת הסולטן נכלאים בכלא השכוח אשר בארמונו.

מערכה שישית

חזרה לבית הכלא השכוח, שם מוצא הרב את ר' עוזר שיושב שם כבר עשרים ושתיים שנה, הם מנסים למצוא את הדרך החוצה אך הווזיר שתופס אותם על חם נותן לרב מכה שגורמת לו לאבד את הכרתו. בחלומו בא אליו אביו ואומר לו שילך אל הסולטן ויאמר לו כי "המכתב ובנו של הסולטן יוכיחו את האמת" הם מנסים שוב לצאת מהכלא והמבנה העתיק קורס ונחרב לגמרי.

לאחר המערכה השישית

ראש הקהל מבקש מאיבראן לנסות להשתדל עבור הרב, איבראן מסכים לאחר שראש הקהל מעביר לו מאה אלף דירהם, לפתע נכנס הווזיר ושניהם מתחילים לצחוק שכל זה היה תרמית על מנת לסחוט מראש הקהל עוד קצת כסף.

מערכה שביעית

בחצר גינת הארמון. הסולטן מקבל את הידיעה שהכלא העתיק קרס ומורה להביא לפניו את הכלואים. כאשר מופיע הרב בפני הקיסר הוא מזכיר לו את נאמנותו של אביו הרב הקודם ומספר לסולטן את החלום והסולטן מצווה להביא לפניו את המכתבים. בתוך כך מופיע גם ר' עוזר והסולטן שמתפלא על כליאתו בכלא השכוח שכבר אינו בשימוש מזה שנים רבות ומנסה להבין מי כלא אותו ומדוע שומע ממנו את סיפורו המתרחש במערכה הבאה.

מערכה שמינית

המערכה מתרחשת עשרים ושתיים שנים אחורנית במסעדה של ר' עוזר. אחר קטעי שירה וסטנדאפ המבוצעים בעיקר ע"י לנגזם ופלדמן, מגיע אדם לבוש שחורים ומניח אצל ר' עוזר תינוק קט בתוך סל גדול ובו גם סכום כסף נכבד ומכתב בו נאמר כי מוסרי הילד מבקשים מר' עוזר שיגדל אותו כיהודי ולא יתחקה אחר עקבותיו. הכותב מדגיש כי ניסיון להתחקות אחר מוצאו של הילד מעמיד את ר' עוזר בסכנת-חיים.

מערכה תשיעית

חזרה לגינת הארמון. ר' עוזר מסיים את סיפורו באומרו כי הוא כן ניסה להתחקות אחר עקבותיו של הילד שהופקד בידיו ובעקבות כך נכלא ע"י הברנש שהניח אצלו את הילד בכלא שבארמון. הוא נותן לסולטן את המכתב שהיה מצורף אל סל התינוק והסולטן משחרר אותו. הסולטן קורא את המכתבים של המורדים אותם ביקש ממנו הרב לקרוא אך לא מוצא בהם הוכחה לחפותו של הרב למרות ששני המכתבים נכתבו ע"י אותו אדם וזהו לא הרב, בטענה כי ברור לו שהרב לא יכתוב את המכתבים בעצמו. הרב נכלא כעת באחד ממרתפי הארמון יחד עם מנשה.

בינתיים אחר שהסולטן לא חש בטוב הוא מצווה להביא לפניו את הוזיר ומודיע לו על כוונתו למנותו כיורשו. הוזיר אומר כי שלומו וטובתו של הסולטן חשובים לו יותר ממינויו ליורש.

לאחר הפגישה עם הוזיר הסולטן מעיין כבדך אגב במכתב שהשאיר לו ר' עוזר ומגלה להפתעתו כי המכתב כתוב באותו כתב בו נכתבו המכתבים למורדים. הסולטן מקבץ את הכתבים של ארבעת אלו שידעו מהתוכנית של המורדים ויכלו להדליפה: הוזיר, איבראן, הרב וראש הקהל ומגלה לפי הכתב מי מהם הוא כותב המכתבים האלמוני.

הסולטן מזמין לגינת ארמונו את כל הארבעה וכן את מנשה בנו של ראש הקהל ואת ר' עוזר ובה הוא מטיח בפני איבראן כי הוא יודע שהוא כותב המכתבים. זה טוען שהוא רק שליחו של אחיו הוזיר ומאשים אותו שהוא זה שעמד מאחורי המזימה.

הסולטן שמעיף מבט בשנית על המכתבים שם לב פתאום לתאריך המצויין על מכתבו של התינוק שנמסר לר' עוזר וחש לפתע שלא בטוב. הוא שואל את הרב מה נאמר לו בחלום וזה משיב כי "המכתב ובנו של הרב יוכיחו את האמת". הסולטן מספר כי באותה תקופה בדיוק נולד לו בן אך אחר כמה ימים נמסרה לו תעודת פטירה. הוא מעיין בתעודה ומגלה שגם היא נכתבה בכתב ידו של איבראן. הסולטן חוקר את איבראן לפשר הדבר וזה מפיל את האשמה על אחיו הוזיר שציווהו לכתוב את תעודת הפטירה לפני עשרים ושתיים שנה. הוזיר מנסה לטעון להגנתו כי אחיו שקרן ונכשל בלשונו באומרו כי תעודת הפטירה מזוייפת.

הסולטן חוקר את הוזיר להיכן נעלם בנו וזה מודה כי הוא מסר אותו לידי ר' עוזר מכיוון ולטענתו התינוק היה חולה והוא לא רצה שמותו הצפוי יצער את הסולטן. ר' עוזר מספר כי מסר את התינוק לידי ראש הקהל שיגדל אותו וכך מתברר כי מנשה הוא בעצם בנו של הסולטן.

הסולטן מצווה לתלות את הוזיר ואחיו.

שחקנים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה היידית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0