אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה

אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה
О́льга Алекса́ндровна
לידה	13 ביוני 1882 (גיל: 142); הארמון הגדול בפטרהוף, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
בן זוג	פטר אלכסנדרוביץ', דוכס אולדנבורג; ניקולאי קוליקובסקי
שושלת בית רומנוב
תואר	הנסיכה הגדולה של רוסיה
אב	אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה
אם	דאגמאר, נסיכת דנמרק
צאצאים	טיג'ון ניקולאייביץ'; גאורגי ניקולאייביץ'

אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (בברוסית: О́льга Алекса́ндровна Романовa; 13 ביוני 1882 - 24 בנובמבר 1960) הייתה בתו של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, ואחותו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה.

ביוגרפיה

תחילת דרכה

נולדה ב-13 ביוני 1882 בארמון פטרהוף, סנקט פטרבורג, לאלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה ולדאגמאר, נסיכת דנמרק, בתם של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק ולואיזה, נסיכת הסן-קאסל. לידתה הוכרזה במטח כבוד של 101 התותחים במבצר פטרופבלובסקיה, ומטחים דומים בכל רחבי האימפריה הרוסית. כבר מינקותה, היא הופקדה בידי מטפלת בריטית. מכיוון שהמשפחה הקיסרית הרוסית הייתה יעד מועדף עבור מתנקשים, אולגה ואחיה לא התחנכו בסנקט פטרבורג אלא בארמון גאטצ'ינה מחוץ לעיר. ילדי הצאר גדלו בצורה פשוטה ביותר. הם ישנו במיטות מחנה קשות ללא כריות למעט כשהיו חולים, בבוקר התרחצו באמבטיה קרה והיו אמורים לסדר בעצמם את חדריהם. כאשר הם לא היו עסוקים בדבר מה אחר, היה עליהם להכין מעשי רקמה שנמכרו באירועי צדקה שונים.

אולגה עזבה את הארמון בפעם הראשונה ב-1888 במהלך ביקור בקווקז עם משפחתה. הביקור הסתיים בצורה עגומה בשל תאונת רכבת שממנה ניצלו אולגה ואחיה רק תודות לאומץ לבו של אביהם. אולגה הצטיינה בהיסטוריה, גאוגרפיה, אנגלית, צרפתית וציור. היא הייתה קרובה במיוחד לאביה. ב-9 בנובמבר 1894 מת אלכסנדר השלישי במפתיע, ואחיה של אולגה ניקולאי עלה לשלטון כניקולאי השני, קיסר רוסיה. מאוחר יותר העידה אולגה שסברה כבר אז כי ניקולאי אינו מוכן למלוכה. חרף העובדה שהגיעה לבגרות כבר בשנת 1899, הופעתה הציבורית הראשונה הייתה רק בשנת 1900. היא שנאה את החוויה ומאוחר יותר תיארה בפני הביוגרף שלה ש"הרגשתי כמו חיה בכלוב, אשר נחשפה לפני הציבור לראשונה".. היא מונתה למפקדת הרשמית של רגימנט ההוסרים ה-12, אשר התפרסם בשל חלקו במלחמת רוסיה–צרפת (1812). באותה שנה היא פגשה לראשונה בן-דוד רחוק שלה פטר אלכסנדרוביץ', דוכס אולדנבורג. בנם של אלכסנדר פטרוביץ', דוכס אולדנבורג ואוגניה מקסימיליאנובה, נסיכת לוכטנברג. שנה לאחר מכן הציע לה פטר נישואים. אולגה סיפרה מאוחר יותר: "הייתי כל כך בהלם עד שכל מה שיכולתי לומר היה 'תודה'".

נישואים

אולם הנישואים כשלו עוד בטרם החלו. הם נישאו ב-9 באוגוסט 1901, ולאחר מכן נסע הזוג הצעיר לארמון אולדנבורג. פטר הלך למועדון הימורים וחזר למחרת בבוקר, ואולגה בילתה את ליל כלולותיה לבדה, בוכה בחדרה. פטר גילה עניין מועט באשתו הטרייה, ולא טרח כלל לממש את נישואיו. אולגה חשדה שהוא נדחף להינשא לה בידי אמו השאפתנית. אוגניה מצדה ניסתה לפצות את אולגה ולקשור עמה קשרי ידידות. היא העניקה לה מתנות רבות, שכללו גם נזר שהעניק נפוליאון בונפרטה לז'וזפין דה בוארנה. כמה שבועות לאחר החתונה נסע הזוג לביאריץ שבצרפת ומשם הפליגו לסורנטו שבאיטליה בספינה אנגלית שהושאלה מאדוארד השביעי. עם חזרתם לרוסיה התיישבו בני הזוג באחוזה העתיקה של באריאטינסקי בת ה-200 חדרים. לאולגה היה בנוסף לכך ארמון פרטי משלה שנקרא ה"אולגינו". היא השתמשה בכספה כדי לסייע לנזקקים וסבסדה בתי ספר ובתי חולים. היא עצמה למדה רפואה ועברה הכשרה בעזרה ראשונה.

לאולגה היו יחסים חמים במיוחד עם אחיה מיכאיל. הוא הרגיש בבדידותה ובאומללותה, ובאפריל 1903 הציג בפניה את קצין הפרשים ניקולאי קוליקובסקי. אולגה וקוליקובסקי החלו להתכתב בקביעות, ובאותה שנה התעמתה אולגה עם בעלה ודרשה גט. פטר סרב, אולם מיכאיל ניצל את תפקידיו בצבא כדי להציב את קוליקובסקי בעמדות שבהן יוכל להיות בקשר עם אולגה. בהמשך החלה אולגה להתגורר בארמון צארסקויה סלו לצד אחיה הצאר ניקולאי ומשפחתו. היא הייתה קרובה מאוד לארבע בנותיו של הצאר, ונהגה לצאת עמן למסיבות ואירועים חברתיים. היא נקשרה במיוחד לצעירת הבנות אנסטסיה אשר אותה נהגה לכנות בחיבה "ילדה".

דרך גיסתה אלכסנדרה, נסיכת הסן, התוודעה אולגה לנזיר המסתורי רספוטין אשר נטען שחונן בכוחות על-טבעיים. בניגוד לשאר משפחתה, אולגה לא התרשמה כלל מרספוטין, אולם לא מתחה עליו ביקורת ציבורית. על יחסיה החמים עם מיכאיל העיבה העובדה שהוא רצה להתחתן עם אחת מנערותיה - אלכסנדרה דינה קוסיקובסקאיה בסתר, אולם ניקולאי סירב לאשר זאת ואף כלא את דינה. מאוחר יותר ברח מיכאיל לווינה יחד עם נטליה שרמטייבסקיה. ניקולאי הזועם סירב לאשר לו לחזור לרוסיה. אירועים אלו העציבו מאוד את אולגה. היא תמכה בביצוע רפורמות ליברליות באימפריה, וכן במינויו של ראש הממשלה הליברלי פיוטר סטוליפין. לאחר שגיסתה שקעה בדיכאון בעקבות מחלתו של הצארביץ' אלכסיי, מילאה אולגה את מקומה כצארינה וליוותה את אחיה לכל האירועים הציבוריים.

מלחמות העולם

במהלך מלחמת העולם הראשונה, עבדה אולגה יחד עם רבות מבנות משפחתה כאחות בצלב האדום קרוב מאוד לקווי האויב. עם התקדמות מעצמות המרכז היא נשלחה חזרה לקייב. לשמחתה, ניקולאי התיר למיכאיל לשוב מגלותו. ב-1916 ביטל ניקולאי את נישואיה של אולגה לפטר, והתיר לה להינשא לקוליקובסקי שכעת החזיק בדרגת קולונל. טקס הנישואים היה מצומצם מאוד, והשתתפו בו רק הקיסרית, אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ארבעה קצינים חבריו של קוליקובסקי ושתי חברות של אולגה מהצלב האדום. ב-1917 הודח ניקולאי במהלך מהפכת פברואר, ורבים מבני בית רומנוב הושמו במעצר בית. אולגה נמלטה לחצי האי קרים יחד עם אחותה הגדולה קסניה. ב-12 באוגוסט נולד בנה הראשון טיג'ון ניקולאייביץ'. בעקבות מהפכת אוקטובר הושמה עם משפחתה במעצר בית. הם היו מבודדים משאר המשפחה הקיסרית, ולא ידעו דבר על גורלם. בפברואר 1918 הועברה המשפחה למעצר בארמון דולבר שם היו כלואים כבר ניקולאי ניקולאייביץ' הבן ופיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה. על כולם הוצא גזר דין מוות בידי הבולשביקים, אולם ביצועו התעכב בשל סכסוכים בין הבולשביקים ביאלטה לבולשביקים בסבסטופול.

בעקבות מבצע אגרוף במרץ של אותה שנה, נכבש האזור בידי מעצמות המרכז, והשומרים הבולשביקים הוחלפו בחיילי צבא הקיסרות הגרמנית. בנובמבר נודע לגרמנים שארצם הפסידה במלחמה, והם עזבו את האזור מותירים את בני רומנוב לנפשם. כוחות של מדינות ההסכמה בתמיכת הצבא הלבן תפסו את הנמלים בחצי האי קרים כדי לאפשר לבני רומנוב להימלט. הקיסרית האלמנה מריה פיודורבנה פונתה לדנמרק בידי הספינה הבריטית "מרלבורו" שנשלחה במיוחד בידי ג'ורג' החמישי. אולם אולגה ובעלה סירבו לנטוש את רוסיה, ועברו יחד עם בנם לקווקז - אזור שנשלט בידי הצבא הלבן. אחד משומרי הראש הקיסריים, טימופי יאטיק, הוביל אותם לנומובינסקיה, עיר הולדתו. הם שכרו בית בן חמישה חדרים שם הולידו את בנם השני והאחרון, גאורגי, ב-23 באפריל 1919. ניסיונם לחיות חיים שקטים לא צלח. הצבא הלבן הובס, והצבא האדום התקדם לעבר הקווקז. אולגה ובעלה נמלטו בנובמבר 1919 לביתו של הקונסול הדני תומאס שיט, אשר בישר להם כי שאר בני משפחת רומנוב מצאו מקלט בדנמרק. לאחר שהות קצרה במעונו של הקונסול, הם הועברו למחנה פליטים באי ליד איסטנבול, שם נאלצה בתו של הצאר לשעבר לחלוק שלושה חדרים יחד עם 11 אנשים נוספים פרט לבעלה ושני בניה. כעבור שבועיים הם פונו לבלגרד, וביקרו אצל אלכסנדר, נסיך הכתר היוגוסלבי. אלכסנדר הציע להם אזרחות יוגוסלבית, אולם הם דחו את ההצעה בשל בקשת אמה של אולגה, מריה פיודורבנה, שבתה תגור עמה בקופנהגן.

ב-1920 עברו אולגה ומשפחתה להתגורר בארמון אמלינבורג בקופנהגן. אולגה שימשה כמזכירתה בפועל של אמה, וזאת למרות סירובה של האם להכיר בנישואיה לקוליקובסקי. אמה נפטרה ב-1928. בחלקה בכספי הירושה קנתה אולגה חווה בה התגוררה עם משפחתה. החווה הפכה למרכז הקהילה המלוכנית הרוסית, ואולגה עצמה עמדה בקשר עם בני אצולה רוסיים גולים ועם קצינים לשעבר של צבא האימפריה הרוסית. כמו כן היא גם שמרה על קשר מסוים עם משפחת המלוכה הדנית. ב-9 באפריל 1940 נכבשה דנמרק בידי גרמניה הנאצית והארץ כולה החלה לסבול מקיצוב במזון. שני בניה של אולגה שימשו כקצינים בצבא המלכותי הדני, ולפיכך הוחזקו במשך חודשיים כשבויי מלחמה בידי הוורמאכט. חרף העובדה שאולגה עצמה התנגדה לנאצים ולצבא השחרור הרוסי, שני בניה היו חדורים בלהט לנקום בבולשביקים, ולפיכך התגייסו לגייסות החופשיים הדנים ולחמו לצד הגרמנים בחזית המזרחית. ב-4 במאי 1945 נכנעו הכוחות הגרמניים בדנמרק לכוחות הצבא הבריטי בפיקודו של ברנרד מונטגומרי. אולגה ניסתה לפנות אל ממשלת דנמרק ואל כוחות הכיבוש הבריטיים בבקשה לסייע בשיפור מצבם הכלכלי של הגולים הרוסיים בדנמרק, אולם בקשותיה לא נענו. ממשלת ברית המועצות פנתה אל ממשלת דנמרק בדרישה להסגיר את אולגה ובניה באשמת שיתוף פעולה עם הנאצים. ממשלת דנמרק דחתה את הבקשה, אולם אולגה חששה מחטיפה ולפיכך החליטה לעבור עם משפחתה לקנדה.

אחריתה

המשפחה התגוררה בתחילה בטורונטו, ולאחר מכן קנתה חווה ליד אונטריו. ב-1952 הפכה החווה לנטל על אולגה ומשפחתה. הם כבר היו מבוגרים וילדיהם נעשו עצמאיים. בסופו של דבר הם מכרו את החווה ועברו להתגורר בבית בן חמישה חדרים בפרבר של קוקסוויל. היא זכתה לביקורים נכבדים רבים. מרינה, נסיכת יוון ודנמרק ביקרה אותה ב-1954. לואי מאונטבאטן ביקר אותה ב-1959, ומאוחר יותר באותה שנה ביקרו אצלה אליזבת השנייה, מלכת בריטניה ובעלה פיליפ, דוכס אדינבורו. ב-1958 חלה בעלה והיה משותק כמעט, והיא נאלצה למכור חלק מתכשיטיה כדי לממן את הטיפולים שלו. הוא מת באותה שנה, והיא חלתה ואושפזה בעצמה. נראה שהיא לא שמעה על מותה של אחותה קסניה באפריל 1960, כיוון שמחלתה החמירה בהדרגה וב-1 בנובמבר של אותה שנה היא נכנסה לתרדמת. היא נפטרה ב-24 בנובמבר בגיל 78.