קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה

קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה
Ксения Александровна Романовa
לידה	8 באפריל 1875; ארמון אניצ'קוב, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	20 באפריל 1960 (בגיל 85); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	רוסיה
בן זוג	אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
שושלת בית רומנוב
תואר	הנסיכה הגדולה של רוסיה
אב	אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה
אם	דאגמאר, נסיכת דנמרק
צאצאים	ראו בהמשך

קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (ברוסית: Ксения Александровна Романовa; ‏8 באפריל 1875 - 20 באפריל 1960), הייתה בתו של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, ואחותו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה.

ביוגרפיה

ראשית חייה

קסניה נולדה ב-8 באפריל 1875 בארמון אניצ'קוב, סנקט פטרבורג, לאלכסנדר אלכסנדרוביץ', הצארביץ' של רוסיה ולדאגמאר, נסיכת דנמרק, בתם של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק ולואיזה, נסיכת הסן-קאסל. בשנת 1881 נרצח סבה אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, ואביה עלה לשלטון במקומו כאלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה.

קסניה, כמו אחיה, קיבלה את השכלתה ממורים פרטיים, ודגש מיוחד הושם על לימוד שפות זרות. מלבד השפה הרוסית, למדה קסניה אנגלית, צרפתית וגרמנית. כמו כן, קסניה למדה בישול, נגינה ועשיית בובות ובגדיהן לתיאטרון. היא גם נהנתה מרכיבה ודיג בנהר הסמוך לאחוזה, ציור, התעמלות, ריקודים ונגינה בפסנתר.

כל משפחתה נהנו מחופשות משפחתיות בביתם של סבה וסבתה מצד אמה בטירת פרדנסבורג בדנמרק, ושם היא נפגשה עם בת דודתה וחברתה, מריה, נסיכת יוון ודנמרק, בתם של גאורגיוס הראשון, מלך יוון, ואולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה.

נישואיה

קסניה הכירה כבר בצעירותה את בן דודו של אביה, אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, אולם רק ב-12 בינואר 1894 התארסו השניים, לאחר שקסניה קיבלה את רשות הוריה להתחתן עמו. ב-6 באוגוסט התחתנו השניים בארמון פטרהוף, וב-1 בנובמבר אותה שנה מת אביה, ואחיה ניקולאי השני, קיסר רוסיה עלה לשלטון במקומו.

קסניה עסקה רבות בעבודות צדקה, ואף טיפלה בנזקקים בבתי חולים, ובשנת 1903 אף הצטרפה לאגודת הנשים הפטריוטית. קסניה כעסה מאוד על פרוץ מלחמת רוסיה–יפן, ולאחר מהומות הדמים ביום ראשון העקוב מדם בשנת 1905, התנגדה להסכמת אחיה הצאר להקמת הדומה.

מלחמת העולם הראשונה

פרוץ מלחמת העולם הראשונה תפס את קסניה ואמה בחו"ל. קסניה הייתה בצרפת, ואילו הקיסרית האלמנה הייתה בלונדון. הם סיכמו להיפגש בקאלה, שם המתינה הרכבת הפרטית של הקיסרית האלמנה כדי לקחת אותם לרוסיה. אמה הייתה בטוחה שווילהלם השני, קיסר גרמניה יניח להם לעבור, אולם כשהגיעו לברלין, מצאו שהקו לרוסיה סגור. כששמעה כי גם משפחת יוסופוב היו בברלין, ציוותה עליהם אמה להצטרף לרכבת. השתיים התעכבו בברלין עד שלבסוף הורשתה הרכבת לנסוע לדנמרק, ומשם הלאה לפינלנד.

במהלך המלחמה שירתה קסניה כאחות ברכבת בית חולים צבאי, ואף עמדה בראש מכון קסניה, שסיפק גפיים מלאכותיות לנפגעים. בשנת 1915 כאשר נודע לה כי אחיה ניקולאי מתכוון לפקד על הכוחות המזוינים, היא ליוותה את אמה לצארסקויה סלו בניסיון להניא אותו מכך, אולם הן לא הצליחו להניא אותו מדעתו. בפברואר 1916 נסעה קסניה לקייב לבקר את אמה, ולאחר חזרתה לסנקט פטרבורג ניסתה בנובמבר לשלוח לאחיה מכתב על חשיבות הרפורמות במדינה, אולם הוא אפילו לא קרא את המכתב. אשתו, אליזבת, נסיכת הסן קראה את המכתב שהועבר על ידי ניקולאי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, והאשימה אותו בחתירה מאחורי גב המשפחה הקיסרית. עקב חששותיה מהסכנה המתקרבת היא עברה עם משפחתה לחצי האי קרים, והיא זו שהודיעה לאמה על רצח רספוטין.

לאחר מהפכת פברואר ניסתה קסניה להיפגש עם אחיה ניקולאי, אולם היא סירבה לקבל אישור לכך מממשלת המעבר הרוסית. לאחר מהפכת אוקטובר נעצרה קסניה על ידי הבולשביקים והושמה במעצר ליד סבסטופול, אולם במרץ 1918 רוסיה חתמה על הסכם הפסקת נשק עם גרמניה, והכוחות הגרמניים שחררו את חברי משפחת המלוכה. באפריל 1919 עזבו קסניה ומשפחתה את חצי האי קרים יחד עם אמה מריה פיודורובנה ובני משפחה אחרים, על גבי הסיירת הבריטית מרלברו.

בגלות ואחרית חייה

ב-17 במאי 1920 קיבלה קסניה את אחוזתו של ניקולאי באנגליה בשווי של חמש מאות לירות שטרלינג, ואילו בעלה אלכסנדר התגורר בתקופה זו בפריז. בשנת 1925 המצב הפיננסי של קסניה נעשה נואש, וג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, שהיה בן דודה הראשון שלה, התיר לה להתיישב בבית פרוגמור. מאוחר יותר היא נאלצה להתמודד עם טענות מזויפות של אנה אנדרסון, אשר טענה כי היא אחייניתה - אנסטסיה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. ביולי 1928, עשר שנים לאחר מותם של ניקולאי ואלכסנדרה, קיוותה קסניה להשתלט על לאנגינקוסקי בקוטקה, פינלנד אך לא השיגה תוצאות משמעותיות. קסניה ביקרה את אמה בדנמרק לעיתים קרובות ככל שיכלה, ולאחר מותה בשנת 1928 מכרה קסניה את אחוזתה בהבידור ואת התכשיטים שלה, מה שהעניק לה הכנסה נוספת.

ב-26 בפברואר 1933 נפטר בעלה של קסניה, ובמרץ 1937 היא עברה להתגורר בהמפטון קורט, שם חייתה עד מותה ב-20 באפריל 1960. למרות מיעוט הכנסותיה במהלך חייה, הותירה קסניה אחריה מעט רכוש לקרוביה הנותרים.