אבר היוצא

אבר היוצא הוא איסור אכילה, שאסרה התורה על אבר של עובר בן פקועה שיצא מחוץ לבית הרחם לפני השחיטה. בניגוד לבן פקועה, אבר כזה אינו ניתר בשחיטת אמו.

מקור האיסור

בגמרא נלמד איסור זה מהפסוק ”ובשר בשדה טריפה לא תאכלו”, כיוון שיצא בשר ממחיצתו - נאסר. כלומר: כאשר בשר יוצא מחוץ למחיצה, המתרת אותו באכילה, אין לו תקנה, וגם אם יחזור למקומו הוא לא יוּתַּר בשחיטת אמו או בשחיטת העובר עצמו. מפסוק זה נלמד גם דין זה בשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו.

גדר האיסור

הראשונים נחלקו בגדר דין זה, לדעת הרמב"ם האיסור הוא מפני שהאבר נעשה כטריפה, ולדעת הרא"ה והר"ן דינו של האבר כאבר מן החי מפני ששחיטת האם אינה יכולה לחול עליו, בהבנת דעת הרשב"א נחלקו האחרונים האם סבר שהוא כטריפה או כאבר מן החי ולדעת הב"ח הגמרא עצמה הסתפקה בספק זה.

הרמב"ם פוסק, שאבר כזה, של עובר שיצא מבית הרחם, נחתך לאחר השחיטה, ואכלו - אינו לוקה. מסביר רבי חיים סולובייצ'יק, כי בניגוד לבשר קדשים שיצא חוץ למחיצות העזרה שאסור מכיוון שיצא חוץ למחיצתו וזהו כל איסורו, איסור זה של יציאה מחוץ למחיצות בית הרחם אינו איסור לעצמו, אלא גורם לכך שאיסור אבר מן החי לא יוּתַּר. ולכן, אם נחתך לאחר שחיטת הבהמה, שהותר כבר איסור אבר מן החי מהעובר עצמו, לא ייתכן שיחול איסור אבר מן החי על האבר שנחתך.

הגר"ח מביא ראיה לדבריו מהסתפקות הגמרא, האם מותר לאכול חלב, של עובר זה שאבר ממנו יצא חוץ למחיצתו. הנימוקים לכאן ולכאן הם: האם, כשם שעל חלב רגיל אין חל איסור אבר מן החי, למרות שהוא יוצא מהחי, כך גם חלב כזה לא נאסר, או שמא חלב כה חמור מחלב רגיל; שכן הוא יוצא מעובר, שאין לו תקנה לאיסורו על ידי השחיטה.

לדבריו של הגר"ח מבריסק, אם איסור אבר היוצא היה מדין "ובשר בשדה טריפה", לא הייתה סיבה בעולם שיוכלו לאכול את החלב, שכן קיים כלל קבוע האומר כי כל היוצא מהטמא טמא, ומכיוון שחלק מהעובר אסור, אסור גם לאכול את החלב היוצא ממנו. רק מכיוון שאיסור אבר היוצא הוא גם מדין אבר מן החי, קיימת סברא כל שהיא שעל פיה ייתכן לומר, שכשם שחלב רגיל לא נאסר מדין אבר מן החי, כך גם חלב כה לא נאסר מדין בשר מן החי.

מכיוון שמקור האיסור הוא בפסוק "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו", נמצא שאיסור זה ואיסור טריפה הינם אותו איסור. השאלה היא האם ניתן לצרף שני חצאי כזית, מבשר של אבר היוצא, לבשר מן החי. רבי חיים מבריסק תולה את במחלוקת הבאה: הרמב"ם והראב"ד נחלקו, האם איסור בשר מן החי שנלמד מהפסוק "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו", הוא מהמילה "טריפה" - וכך היא שיטת הרמב"ם הסבור שבשר מן החי הוא איסור טריפה וניתן לצרף חצי כזית ממנו עם חצי כזית של טריפה, או שמא האיסור הוא מדין "ובשר בשדה" - כשיטת רש"י ותוס'. ייתכן שהראב"ד סבור שהאיסור הוא מדין "ובשר בשדה", ולכן ניתן לצרף חצי כזית של בשר מן החי לחצי כזית של אבר היוצא.

דינים נוספים

אם חזר האבר לרחם קודם השחיטה נחלקו רב ורבי יוחנן האם במקרה כזה האבר מותר על ידי שחיטת אמו, להלכה נפסק כדעת רב שאוסר.

אם יצא רוב האבר נחלקו רב ורבי יוחנן האם המיעוט שנשאר בתוך הרחם נגרר אחרי הרוב שבחוץ ונאסר גם הוא, להלכה נפסק כדעת רבי יוחנן שמתיר.

כשהעובר נותר בחיים לאחר שחיטת האם הוא מותר באכילה אך האבר שיצא נותר באיסורו וגם שחיטת הולד העובר שנולד אינה מועילה לו, והסתפקה הגמרא במקרה שמדובר בנקבה מה יהיה דין החלב שלה, האם לדמותו לכל חלב שמותר למרות שנחשב לאבר מן החי או שאיסור אבר היוצא שונה מכל איסור אבר מן החי וחמור ממנו בכך שאינו ניתן להתרה על ידי שחיטה, מאחר שהגמרא נותרה בספק להלכה נפסק שהחלב אסור.

הרמב"ם והשולחן ערוך הגדירו את החלב כתערובת של חלב איסור והיתר מאחר והחלב נוצר על ידי כל גופה של הבהמה שרק אבר אחד ממנה אסור, בהתאם לכך יש אומרים שאם האבר האסור פחות מאחד חלקי שישים משאר הבהמה יתבטל החלב האסור בשישים ויהיה מותר, אולם יש חולקים בטענה שאין הכרח שחלקו של כל אבר בחלב הוא בהתאם לגודלו ולא ניתן לדעת האם יש כאן ביטול בשישים.

האיסור לבן נח

הצמח צדק מליובאוויטש פוסק, שאיסור זה אינו לבן נח, שכן הוא נלמד מהפסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, פסוק שנאמר רק לישראל ולא לבן נח.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0