רבי אביגדור מפינסק
 | |
| מקום מגורים | פינסק |
|---|---|
| אב | רבי יוסף חיים קרא |
רבי אביגדור בן חיים קארא מפינסק היה רב העיר פינסק וגלילותיה. נודע כאחד מראשי המתנגדים לחסידות ברוסיה, ואף הודח ממשרתו בידי החסידים בעירו. שמו נקשר בפרשת מאסרו השני של רבי שניאור זלמן מלאדי כמי שגרם למאסרו.
ביוגרפיה
נולד לרבי יוסף חיים קרא, רב העיירה קאליש, בן למשפחת רבנים עניפה המיוחסת למהר"ל מפראג[1]. מסופר כי בצעירותו היה מיודד עם רבי מאיר פוזנר, הבית מאיר[2], וכן עם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, אך כשהתקרב רבי לוי יצחק לחסידות ובמקביל החלה ההתנגדות לחסידות, ניתק את קשריו עמו[3]. הוא כיהן ברבנות העיירה לסלי, ולאחר מכן פעל תקופה בוורשה, שם עסק בשתדלנות בחצר המלוכה הפולני.
ברבנות פינסק
בתמוז תקמ"ה[4], הודח רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מרבנות העיר פינסק וגלילותיה, זאת לאחר לחצים שהפעילו הגר"א ומנהיגי וילנה על מנהיגי פינסק במשך ארבע שנים[5]. תקופה קצרה לאחר מכן, נבחר רבי אביגדור לשמש בתפקיד למשך עשור, כאשר תמורת התפקיד הוא שילם סכום של 3000 דוקאטים, חלקם לסטארוסטה (שליט העיר), וחלקם כהלוואה לקופת הקהילה שהייתה במצב כלכלי קשה[6]. מלבד פינסק, היו שלושים קהילות וישובים נוספים בסביבה שהיו כפופים באופן רשמי לרב של פינסק.
אגדה חב"דית המובאת בספר בית רבי טוענת, כי מונה לרב העיר כשרבי לוי יצחק שהה אצל רבו, המגיד ממזריטש. כשרבי אביגדור חשש שרבי לוי יצחק ישוב לעיר ויתבע את חזקתו, רדף את משפחתו בכדי שיעזבו את העיר לפני חזרת אביהם[7].
לפי מסורת זו, לאחר הדחת רבי לוי יצחק ורדיפת משפחתו, שלחה משפחתו מכתב למזריטש בו פירטה את מעשי הרב החדש, ומכתב זה היה בין הזרזים המשמעותיים לעריכת חרם תלמידי המגיד ממזריטש[8].
יצחק אלפסי טוען שהסיפור לא יתכן היסטורית, מכיוון שרבי לוי יצחק מונה לרבה של פינסק רק בשנת ה'תקל"ו, בשעה שהמגיד נפטר כבר בשנת ה'תקל"ג[9]. אגדה נוספת טוענת, כי זייף מכתבים ופסקי הלכה על שם רבי לוי יצחק, בכדי להכפיש את שמו בעיני הגר"א[10].
בתקופת רבנותו ניסה להצר את צעדיהם של החסידים, ונקלע עמם למאבקים רבים. בתגובה, התנערו החסידים מסמכותו, ובעיר סטולין ובעיירות נוספות שהיו תחת סמכותו - בהן הייתה השפעת החסידים רבה - אף נאסרה כניסתו של רבי אביגדור לעיר. למרות התנגדותו האקטיבית וקידום החרם נגד החסידים, הקהילה החסידית בעיר גדלה מאוד עד שהפכה לרוב. במקביל, רבו הקריאות להדחתו, אך הדבר נמנע עקב קשריו עם השלטון[11].
הדחתו מרבנות פינסק
בשנת תקנ"ג עם החלוקה השנייה של פולין, עברה פינסק לשליטת האימפריה הרוסית, בעוד וילנה, מבצרם של המתנגדים, נשארה בידי פולין. מצב זה גרם לחוסר יציבות פוליטית כמו גם לניתוק הקשר בין רבי אביגדור להנהגת המתנגדים, דבר שהקל על החסידים להדיחו ממשרתו. תחילה הם השתלטו על הנהגת הקהל בבחירות הפנימיות, והעמידו בראשה את הרשל קולדונר[12].
כתב מינויו של רבי אביגדור מסר בידו את הרבנות למשך תקופה של 10 שנים. בשנת תקנ"ג[13] או תקנ"ד[14] עלה ביד החסידים להדיחו בטרם תום תקופת המינוי, בניגוד למקובל. רבי אביגדור סירב לעזוב את משרתו, ובתגובה סילקו החסידים את כסאו ופיזרו סביבו חול ועפר[15]. הוא אף תבע מהקהילה את שארית הסכום ששילם בעבור מינויו, אותו סירבה להשיב.
רבי אביגדור פנה תחילה לווילנה, שם קיווה לקבל סיוע מראשי המתנגדים, וכן המשיך לקדם את המלחמה בחסידות. בהשפעתו אכן נשרפה צוואת הריב"ש בחצר בית הכנסת בווילנה, אך לא היה בכוחם של אנשי וילנה הפולנית לעזור לו, בשל הניתוק המדיני שבין העיירות. הוא נמנע מלפנות לבית הדין המקומי בפינסק, משום שזה נטה לטובת החסידים. בצר לו, פנה רבי אביגדור לערכאה המקומית, שהתערבו לטובתו וקבעו שעל הקהילה להשאירו בתפקידו. הם אף שלחו פקיד לבית הכנסת להכריז על כך, אך בני הקהילה מנעו את כניסתו. בתגובה לכך פנה ראש הקהל, הרשל קולודנר, למושל מינסק שהשתכנע בצדקתם של בני הקהילה, ופטר את הקהילה מתשלום, כמו וכן הודיע שכל מי שיש לו תביעה כלפי ר' אביגדור, יפנה לערכאה המקומית. לאחר שנתיים בהם לא הוגשה תביעה נגדו, ניתנה לו תעודה המעידה על יושרו. הוא המשיך, בחוסר הצלחה, בתביעות נגד ראשי הקהל אצל ה"גנרל גוברנאטור" (אנ') שמשל על כל השטחים המסופחים לרוסיה, אך הוא לא סייע לו.
ב-1796 מתה הקיסרית יקטרינה הגדולה, ובמקומה מלך בנה פאבל שהחליף את צמרת השלטון בשל שנאתו לאמו. לאור אובדן קשריו של רבי אביגדור עם הממשל הרוסי, הוא זנח את מאבקו באופן זמני והמתין לשעת הכושר[16].
ההלשנה
בחול המועד סוכות של שנת ה'תקנ"ח נפטר הגר"א, והמתנגדים טענו כי החסידים חוגגים על מות רבם, ובעקבות כך החמירו את מסע הרדיפות נגד החסידים. החסידים בתגובה הלשינו לשלטונות על אי־סדרים בהנהגת הקהל של וילנה, וכך החל מסע הלשנות הדדי של החסידים והמתנגדים, שבשיאו שלחו המתנגדים כתב מלשינות נגד בעל התניא ועוד כמה מצדיקי החסידות, ובעקבותיה נעצרו שורה של מנהיגים חסידיים[17]. בעל התניא הובל לפטרבורג שם נכלא למשך כמה חודשים עד לשחרורו בי"ט כסליו ה'תקנ"ט. יש המשערים כי ר' אביגדור היה מעורב אף בהלשנה זו[18].
בעקבות הכישלון של המתנגדים, שלח רבי אביגדור באביב 1800, כתב הלשנה כנגד רבי שניאור זלמן מלאדי, במהלך שתואם ככל הנראה עם ראשי המתנגדים בווילנה[19]. את המכתב הוא פתח בדברי הלל לקיסר פאוול, ובהמשכו באו 19 טענות שונות. בתחילת המכתב מוצגים החסידים כקבוצה בעלת נטיות שבתאיות שפרשה מהיהדות. הוא מתאר את הבעל שם טוב, רבי יעקב יוסף מאוסטראה והמגיד ממזריטש כמאמיני שבתאי צבי, תוך שהוא מביא ציטוטים רבים מצוואת הריב"ש כסימוכין לכך שבתורת החסידות ישנם מוטיבים שבתאיים וזרים, כגון התמזגות עם הא-ל, זלזול בעבירות, אי־הקפדה על מצוות שונות ועוד. בהמשך הוא מגולל את העוול שנעשה לו בסילוקו ברבנות פינסק בשל התנגדותו לחסידים, ואת החוב שלא הושב לו. בהמשך הוא מעלה טענות להתנהלות כלכלית בעייתית, במסגרתה מופעל לחץ לצורך גיוס תרומות, וכן חלוקה לא-שוויונית המפלה לטובה את עניי ארץ ישראל שעלו לארץ במסגרת עליית החסידים. לסיום נרמז כי קיום כינוס כה גדול של חסידים והתנהלותם הקהילתית הם סכנה ליציבות השלטון הרוסי, הוא הציע שבכדי לברר את אמיתות הטענות, יערך ויכוח פומבי בין רבי שניאור זלמן והמתנגדים[20].
לאחר בירור שנעשה בעניין על ידי המושל הצבאי של ליטא, הוא תמך בעמדת החסידים, ודחה את הטענות לשבתאותם. אולם בשנת 1799, נשלח הסנטור דירז'ווין בכדי לחקור סכסוך שפרץ בין יהודי שקלוב ובעל האחוזה המקומי. כשנה לאחר מכן, הוא נשלח שוב בכדי לחקור את התרוששות האיכרים באזור. בחוות הדעת שהגיש הביע עמדה כנגד החסידים, ותיאר אותם ככת משיחית שפרשה מן היהדות וכוננה דת חדשה, תוך שהוא משווה אותם לאגודות סתרים שונות בעלות אופי דתי, כמו האילומינטי[21]. את רבי שניאור זלמן מלאדי הוא תיאר כמנהיג כת שסביבו יש פולחן אישיות, ולדרישתו ניתנים לו כספים רבים כפדיונות. ייתכן כי הדימויים לכתות נוצריות שאובים מחיבורו האוטוביוגרפי של שלמה מימון "חיי שלמה מימון"[22].
כתוצאה מחוות הדעת של דירז'ווין, ועיון מחודש בכתב המלשינות של רבי אביגדור, נאסר בעל התניא בשנית ב-21 בנובמבר 1800, והובל לחקירה בפטרבורג. במקביל הכין רבי אביגדור רשימה של 19 שאלות אותם הציע לשלטונות לשאול את בעל התניא, אך בעל התניא ענה על השאלות לשביעות רצונם של החוקרים[23], ובכ"ג בכסלו ה'תקס"א נתן הקיסר צו לשחררו[24]. לפי המסורת החב"דית, שוחרר בכ"ז[25] או בכ"ט בכסלו ה'תקס"א.
רבי אביגדור המשיך לתבוע את קהילת פינסק והגיש תלונות נוספות כנגד החסידים ובעל התניא, אך רציחתו של הצאר פאבל הובילה את בירור תלונותיו לסנאט, שם הן נדחו, ובשנת 1804 אף פרסמו את חוקת היהודים שעיגנה באופן חוקי את זכויותיהם של החסידים לאוטונומיה.
משפחתו
במסורת החב"דית מסופר ששני בניו של רבי אביגדור הפכו לחסידים נלהבים, ואף היו נמנעים מלהזכיר את שם אביהם בעלייה לתורה[26].
- חתנו, רבי יהודה ליבוש מנעשוויז
- חתנו, רבי גרשון, היה גבאי חברת "צדקה גדולה", שריכזה את פעילות הסעד בקהילת וילנא. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל[27].
- נכדו, הרב משה אביגדור חייקין, רב קהילת חב"ד בלונדון[28].
ייתכן שרבי חיים בן אביגדור מפינסק, מבוני ארץ ישראל בתקופת עליית תלמידי הגר"א[29], היה בנו[30]. משפחת איזראעליט החב"דית היא מצאצאיו[31].
דמותו
במסורת החב"דית הוזכר שמו של רבי אביגדור כמלשין ואויב החסידות, והוא אף תואר כמי שהתנהג בפריצות. יש שהציגו את העובדה שהוא הלווה כסף לקופת הקהילה בתמורה למינויו כשחיתות מוסרית. על פי מסורות אלו, בסוף ימיו נעשה רבי אביגדור עני המחזר על הפתחים[26] והתמכר לאלכוהול[32]. תיאור דומה כתב רבי ברוך הלוי אפשטיין בשם אביו ששמע מהצמח צדק[3]. עם זאת רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג אמר ”כי היה לו כבר תיקון לנשמתו, ואולי היתה כוונתו לטובה במעשיו”[33].
בחסידות חב"ד, אף חובר ניגון על אירועי י"ט כסלו, בשם 'שושנת החסידים', על בסיס הניגון החסידי 'שושנת יעקב'. בניגון מכונה אביגדור כ'ארור "אביגדור המוסר"'[34]. כמו כן, בספרות חב"ד מוצמד לשמו התואר "ימ"ש"[35].
לעומת זאת, יועץ קים קדיש ראקאץ הביא בשם רבי דוב קאליש מלוביטש (בנו של רבי שמעון קאליש) כי ”הזילזולים שזלזלו החסידים את ר' אביגדור אבד"ק פינסק לא היו אמת”, והוא תיאר אותו כתלמיד חכם[2]. אף במקומות נוספים הוא הוזכר בתוארי כבוד[36] והובאו דברי תורה משמו. כן הוא חתום על לפחות שתי הסכמות לספרים[37][38]. יש המצביעים על העובדה שקודמיו ברבנות פינסק, כמו גם אלה שכיהנו אחריו, היו תלמידי חכמים בעלי שם, כראיה לכך שגם רבי אביגדור היה כזה[39].
ראו גם
לקריאה נוספת
- עמנואל אטקס, בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשע"ב, עמ' 288 ואילך
- מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ן, חלק א', עמ' 230 ואילך
קישורים חיצוניים
- מרדכי נדב, ר’ אביגדור בן חיים ומלחמתו בחסידות בפינסק ובליטא, בתוך: ציון לו, ג/ד ירושלים 1971
- רבי אביגדור ב"ר חיים מפינסק, בלקסיקון הרבני "אישי ישראל"
- חיים מאיר היילמן, בית רבי, פרק י"ד ופרק ט"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ ראו אצל רבי אליעזר אוירבך, כתב ספר הייחוס מאת משפחת קרא, בתוך, חידושי מהר"א, באתר היברובוקס.
- ^ 2.0 2.1 יועץ קים קדיש ראקוץ, שיח שרפי קודש - ג, סימן רצ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ 3.0 3.1 רבי ברוך אפשטיין, מקור ברוך - ג, וילנה תרפ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ חיים ליברמן, סדר הרבנות של רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, בתוך: אהל רחל, ניו יורק תש"מ, עמ' 67.
- ^ ראו מכתבו של הגר"א ורבני וילנא לפרנסי פינסק, הובא אצל מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, עמ' 133-136
- ^ נדב, עמ' 203.
- ^ היילמאן, חיים מאיר בן אברהם שמואל, בית רבי <מהדורה חדשה>, עמוד 23, באתר אוצר החכמה
- ^ עשר אורות, עמ' 85
רבי ישראל ברגר, עשר אורות, באתר אוצר החכמה - ^ יצחק אלפסי, המאירים לארץ, ה'תשכ"א, עמ' 67, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ היילמאן, חיים מאיר בן אברהם שמואל, בית רבי <מהדורה חדשה>, עמוד 61, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ נדב, עמ' 204-206.
- ^ נדב, עמ' 207.
- ^ רבינוביץ, החסידות הליטאית, עמ' 40.
- ^ מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, חלק א' עמ' 253 הערה 60.
- ^ נדב, עמ' 208.
- ^ נדב, עמ' 212.
- ^ עמנואל אטקס, בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2011, עמ' 251.
- ^ ראו: יהושע מונדשיין (עורך), כרם חבד Vol. 4 No. 1 5752, באתר היברובוקס.
- ^ מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, חלק א' עמ' 230.
- ^ עמנואל אטקס, בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2011, עמ' 297–299.
- ^ רפאל מאהלר, דברי ימי עם ישראל
- ^ שמעון דובנוב, תולדות החסידות, עמ' 259.
- ^ אגרות קודש אדמו"ר הזקן, אגרת ע"ד.
- ^ אגרות קודש אדמו"ר הזקן, נספח 27.
- ^ היום יום כ"ז כסלו
- ^ 26.0 26.1 חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשוב תרס"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי יוסף חיים קרא אב"ד קאליש, באתר "תולדות ושורשים - עצי משפחה".
- ^ י' י' ג"ר, זכרונות מלונדון, אפריון Vol. 2 5685, באתר היברובוקס.
- ^ על אודותיו ראו: רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים - ט, בני ברק תשמ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ דוד קמנצקי, ישורון כא, עמ' תתמז, הערה 24.
- ^ ספר הקהילה "קלצק - פנקס", עמ' 51.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, תורת מנחם התוועדויות, פרשת בשלח תשי"ד.
- ^ שיעור חומש רש"י תולדות תשל"ג
- ^ את הניגון "שושנת החסידים" של י"ט כסלו הכרתם? • האזינו, י"ט כסלו ה׳תשפ״ב, באתר col.
- ^ מגילת י"ט כסלו להרבנית שטערנא שרה שניאורסאהן, הודפס ב'אהלי ליובאוויטש', חלק א' הרב אליהו יוחנן גוראריה, חולון ה'תשפ"א. תואר זה מובא גם במכתב המיוחס לחסיד רבי פינחס שיק ונמצא בגניזה החרסונית (רבי דוד צבי הילמן, אגרות בעל התניא ובני דורו, עמ' רס"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)), שאמינותה שנויה במחלוקת.
- ^ הקדמה לספר "בית אהרן", רבי אהרן אנגלמן, באתר היברובוקס; חיים אייזנשטט, שם גדולי ישראל - א, לובלין תרצ"ו, באתר אוצר החכמה; רבי אליעזר אוירבך, כתב ספר הייחוס מאת משפחת קרא, בתוך: חידושי מהר"א, באתר היברובוקס.
- ^ הרב דוד קמנצקי, הג"ר רפאל שפירא והגר"א, בתוך: ישורון, חלק כא, ניסן תשס"ט, עמ' תתמ"ז הערה 23, באתר היברובוקס.
- ^ ראו גם אצל אברהם אביש שור, קובץ בית אהרן וישראל 137, סיון תמוז תשס"ח, עמ' קסב ובהערה 27.
- ^ זאב רבינוביץ', החסידות הליטאית, עמ' 40.