חרם תלמידי המגיד ממזריטש
חרם תלמידי המגיד ממעזריטש הוטל, לפי מסורת חסידית, בשנת ה'תקל"ב, על ידי מניין מגדולי החסידות תלמידי המגיד ממעזריטש נגד רודפי החסידים, בעקבות התעצמות ההתנגדות לחסידות. לפי המסופר, לאחר עריכת החרם אמר המגיד לתלמידיו כי החרם פעל שבכל מחלוקת בין החסידים ומתנגדיהם תהיה יד החסידים על העליונה, אך גם גרם שהוא יסתלק מן העולם. הביטוי יד החסידים על העליונה
מתבסס על אמירה זו.
רקע היסטורי
ערך מורחב – ההתנגדות לחסידות
לאחר פטירת הבעל שם טוב בשנת ה'תק"כ, קיבלו תלמידיו על עצמם את הנהגת המגיד ממעזריטש. בשנות הנהגתו התגברה השפעת החסידות באוקראינה, בחבל פודוליה, בבלארוס ובליטא.
בקיץ ה'תקל"ב הוטל לראשונה חרם על החסידים על ידי דייני וילנה. והופץ החיבור זמיר עריצים וחרבות צורים אליו צורף מכתב מדייני וילנה המורה להילחם בחסידים גם ברמה האישית. הוראה זו גררה גל של רדיפות וביזויים לצדיקי החסידות.
מקורות
אזכור לחרם זה נמצא לראשונה בספר שבחי הרב[1], 92 שנים לאחר המעשה, כסיפור המתואר בגוף שני מפי רבי פנחס רוזעס שמצטט את רבי שניאור זלמן מלאדי. לאחר מכן הועתק בספרים נוספים[2], ומשם נפוצה המסורת בחצרות חסידיות נוספות[3].
יש שהטילו ספק באמינות הסיפור כולו, ובמיוחד במספר פרטים ממנו הקשורים במקום מגוריו או רבנותו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב באותה העת, שכן לפי הסיפור התגורר אז בעיר פינסק, בשעה שהוא כיהן באותה העת כרבה של זליחוב[4][5]. כמו כן, לפי המקורות, החרם הוטל במעזריטש, בשעה שהמגיד התגורר בסוף ימיו ברובנה. אולם יש שהציעו פתרונות שונים לתמיהות אלו, או שהסתפקו בכך שגרעין הסיפור אמיתי[3].
אברהם אביש שור קישר את הסיפור להתכנסות צדיקי החסידות מווהלין בבית מדרשו של המגיד ברובנה בקיץ תקל"ב, לטכס עצה בעקבות הרדיפות, התכנסות המוזכרת כבר במכתב של רבי שניאור זלמן מלאדי[3]. בשנת תשנ"ב התגלתה אגרת נוספת של רבי שניאור זלמן, בה מסופר שבהתכנסות זו הועלו אפשרויות רבות לפרסם כתבים נגד המתנגדים, אך המגיד ממעזריטש שלל זאת, רק כל כוחם של ישראל בפיהם, לזעוק לה' מפר מחשבות ערומים
. לדברי רבי שניאור זלמן, דברי המגיד נמצאו נכוחים: הכתבים נגד החסידות נבערו מן העולם, ולעומתם התרבו החסידים לאלפים ולרבבות בכל המדינות[6].
החרם
עם התגברות ההצקות האישיות, ובייחוד נגד רבי לוי יצחק מברדיטשוב[7][8] ששהה אז במעזריטש עם שאר תלמידי המגיד, טכסו התלמידים עצה להדוף את הרדיפות במעמד המגיד, אך המגיד עצמו שתק. לבסוף החליטו תשעה מתלמידי המגיד להטיל חרם נגדי על רודפיהם[9][10]. תשעת התלמידים היו: האחים רבי שמואל שמעלקע מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי זאב וולף מז'יטומיר, האחים רבי אלימלך מליז'ענסק ורבי משולם זושא מאניפולי, רבי לייב שרה'ס, ורבי שלמה מקרלין[7].
מכיוון שלעריכת החרם נדרש מניין, הוחלט לצרף את רבי שניאור זלמן מלאדי[11], אך הם חששו כי הוא מסויג מפעולה כזו מחמת שתיקת המגיד, ולא העלו בפניו את בקשתם בצורה מפורשת, אלא שאלו אותו האם ראוי לערוך חרם נגד המתנגדים, ולאחר שענה בחיוב, אמרו לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא
[9].
לפי המסופר, הרגיש המגיד בחרם שערכו תלמידיו, ועוד באותו הלילה אמר לתלמידיו, שבזה הפסידו את ראשם[13], אך זאת הרוויחו שבכל עת שתהיה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים תהיה יד החסידים על העליונה.
כוונת המגיד הייתה כי עליו להסתלק מן העולם, ואכן בי"ט כסלו ה'תקל"ג נפטר המגיד.
לקריאה נוספת
- שמואל קראוס, כפר חב"ד, גליון 502, כ"ז כסליו תשנ"ב, עמ' 26-32
קישורים חיצוניים
- רבי ישראל ברגר, עשר אורות, עמ' 85, באתר אוצר החכמה.
- חיים מאיר היילמן, בית רבי, עמ' 17-19, באתר אוצר החכמה.
- מיכאל רודקינזון, שבחי הרב, עמ' 28-29, באתר אוצר החכמה.
- יד החסידים על העליונה, מקורות, גירסאות, און אלעס ארום, בפורום אייוועלט
- שלומי זייבלד, י"ט כסלו: האומנם יד החסידים על העליונה?, באתר כיכר השבת, 17 בדצמבר 2019
הערות שוליים
- ^ לבוב תרכ"ד
- ^ שמע שלמה, אהל אלימלך ושמן הטוב, ובספרי חב"ד שונים.
- ^ 3.0 3.1 3.2 אברהם אביש שור, קובץ בית אהרן וישראל, ירושלים תשנ"ג, עמ' קס"א–קס"ב, באתר היברובוקס.
- ^ חיים ליברמן, אהל רחל, ניו יורק תש"ם, עמ' 66-68; אמנם ליברמן אינו מזכיר בטיעוניו אלו את בית רבי, אלא תוקף את שמעון דובנוב על הנכתב בספרו תולדות החסידות.
- ^ יצחק אלפסי, המאירים לארץ, ה'תשכ"א, עמ' 67, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ רבי שניאור זלמן מלאדי, אגרות קודש, אגרת נ"ד, באתר היברובוקס. האגרת מצוטטת בהקשר זה אצל אברהם אביש שור, קובץ בית אהרן וישראל, תשנ"ה, עמ' קס"ג, באתר היברובוקס.
- ^ 7.0 7.1 שבחי הרב, עמ' 28-29 (שבחי הרב, באתר אוצר החכמה)
- ^ בבית רבי נכתב כי רבי לוי יצחק שימש כבר באותו הזמן כרב העיר פינסק, ובזמן שהותו במעזריטש הוא הודח מהרבנות במחטף על ידי ראשי העיר פינסק בלחץ המתנגדים, ובמקומו מונה לרבנות רבי אביגדור בן חיים, והוא היה זה שרדף את משפחת רבי לוי יצחק וניסה לאלצם לעזוב את העיר, כדי להבטיח את מינויו, ועיקר החרם היה מכוון כלפיו.
אמנם חיים ליברמן השיג על כך, שכן רבי לוי יצחק מונה לרבנות בפינסק רק בשנת תקל"ו, והמתנגדים הצליחו למנות את רבי אביגדור בן חיים לרב העיר פינסק רק בשנת תקמ"ה, זמן רב לאחר עריכת החרם ופטירת המגיד. - ^ 9.0 9.1 עשר אורות, עמ' 85 (עשר אורות, באתר אוצר החכמה), בית רבי, עמ' 17-19 במהדורה החדשה (בית רבי, באתר אוצר החכמה)
- ^ בדומה לנידון בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ד, סעיף ל"ט
- ^ בתחילה לא רצו לצרפו בגלל גילו הצעיר ובשל חששם שהוא מסתייג מכך. (שבחי הרב, באתר אוצר החכמה).
- ^ קדושת לוי, מהדורת הדרת חן, אשדוד תשס"ה, תולדות המחבר, עמ' 80
- ^ רבי פנחס מנחם אלתר מגור הסביר כי התכוון לכך ששוב לא תונהג החסידות בראש אחד, אלא יתפצלו לשיטות וחצרות רבות.[12]