אלזרנוג–אבו קוידר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אבו קוידר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

الزرنوق – ابو قويدر
מועצה אזורית מועצה אזורית בני שמעון
אוכלוסייה
 ‑ בכפר בלתי מוכר 5,000

אלזרנוג–אבו קוידרערבית: الزرنوق – ابو قويدر) הוא כפר ערבי בדואי בלתי מוכר בנגב הממוקם כ-14 ק"מ מדרום מזרח לבאר שבע בסמוך לכביש 25 המחבר בין באר שבע לדימונה. בכפר גובלים ביר אל-משאש ממזרח, הכפר ח'אשם זנה ממערב, ביר אל-חמאם מצפון והכפר אבו תלול מדרום - כולם כפרים בלתי מוכרים[1]. מקור השם בוואדי אלזרנוג הממוקם מצפון לכפר ומשמעות המילה אלזרנוג בערבית היא "נהר קטן".

אוכלוסייה

לפי אומדנים לא רשמיים, גרים בכפר כ-5,000 תושבים[2] ממשפחת אבו קוידר, אל-אעסם, אל-ראפאייעה ואבו מאדי ומשפחות נוספות. משפחת אבו קוידר היא המשפחה הגדולה ביותר ומונה כ-3,000 נפשות על כן הכפר מוכר גם כן בשם אבו קוידר.

מוסדות ושירותים

הכפר הוא בלתי מוכר, ולפיכך אין בו תשתיות ושירותים בסיסיים כגון כבישים ותחבורה ציבורית, מערכת ביוב והכפר אינו מחובר לרשת החשמל הארצית. לאחר מאבק ממושך של התושבים ועתירה לבג"ץ[3] נבנו בכפר בית ספר יסודי ומרפאה קטנה. בבית הספר היסודי, "נווה מדבר"[4] (בערבית: واحة الصحراء), שנוסד בשנת 2000, לומדים כ-900 תלמידים. המרפאה בכפר הוקמה בשנת 2003 ומשרתת את תושבי הכפר ותושבים מהכפרים הסמוכים. קיים בכפר מסגד ותיק שנבנה בשנת 1979 ונחשב למסגד הראשון שנבנה בכפרים הבלתי מוכרים. בתחילת שנות האלפיים נבנה מסגד חדש וגדול יותר ליד המסגד הישן. בכפר אף קיים מועדון לאמנויות לחימה בשם "גיבורי המדבר"[5] (בערבית: أبطال الصحراء) אשר נוסד בשנת 2004 והשתתף בתחרויות מקומיות ובינלאומיות[6].

הסכסוך סביב הבעלות על אדמות הכפר

בכפר אירעו כמה מקרים של הריסות בתים[7] בשל בנייה בלתי חוקית. במסגרת תוכנית פראוור, עתידו של הכפר אינו ברור[8].

לטענת ארגון רגבים, היישוב הוקם בתחילת שנות ה-80 על ידי משפחת אבו קווידר על אדמה שבעליה החוקיים הוא מארק שלמה שמחה איסמעילוף, יהודי יליד פרס, שרכש אותה בשנת 1935. בשנת 2012 הגישה תנועת רגבים בקשה לשר הפנים אלי ישי ופנתה לבית המשפט[9] בדרישה להריסת כל מבני הכפר בטענה שהם נבנו על אדמות פרטיות של איסמעילוף. תביעה נוסף הוגשה ב-2012 על ידי בעל הקרקע היהודי בסיוע תנועת רגבים בדרישה מהמדינה לפנות את מבני בית הספר אותו בנתה בשטחו. בתשובת משרד הפנים נמסר כי המדינה הודיעה לבית המשפט שבסוף שנת הלימודים הנוכחית יועתקו המבנים לשטח שבבעלות המדינה[10].

לקריאה נוספת

  • חיה נח, "הכפרים שישנם ואינם - הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב", הוצאת פרדס, 2009

קישורים חיצוניים

הערות שוליים