סנט ג'ורג'ס
 | |
| מראה העיר | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| טריטוריה |
 ברמודה |
| תאריך ייסוד | 1612 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,743 (2010) |
| קואורדינטות | 32°22′46″N 64°40′40″W / 32.37944°N 64.67778°W |
|
(למפת ברמודה רגילה) | |
 | |
| נמל העיר בקדמת התמונה ולגונת "סנט ג'ורג'ס הרבור". מימין למעלה אחת התעלות הצרות המובילות אל הלגונה מהאוקיינוס האטלאנטי, ועל חופה "גייטס פורט" (אינה נראית בתמונה) | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 4 | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
|---|---|
 | |
סנט ג'ורג'ס (אנגלית: St. George's, בעבר נקראה St. George - "סנט ג'ורג'" או St. George Town - "סנט ג'ורג' טאון"), היא עיר בברמודה, השוכנת על אי הנושא את אותו השם בקצה הצפון-מזרחי של הטריטוריה. סנט ג'ורג'ס היא עיר עצמאית שאיננה שייכת לאף אחד מרובעי ברמודה, והיא יישוב הקבע הראשון באיי ברמודה, והיישוב הבריטי השלישי ששרד באמריקה. בשנת 2000 הוכרזה העיר, יחד עם 23 מצודות, מגדלים, סוללות ואתרים צבאיים אחרים בסביבתה, כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
ברמודה התגלתה על ידי הספרדים ב-1505 והמתיישבים האנגלים הראשונים התיישבו בה ב-1609. סנט ג'ורג'ס נוסדה באוגוסט 1612 לאחר שאל האתר הגיעו מושל, כומר ושישים מתיישבים. לאלה הצטרפו לאחר מספר חודשים כ-600 מתיישבים נוספים. בגבעת פורט ג'ורג' נבנה מגדל שמירה והונחו היסודות לחלק מהמבצרים ששמרו על לגונת "קאסל הרבור" (Castle harbour) ועל לגונת "סנט ג'ורג'ס הרבור" (St. George's harbour) הקטנה יותר שמצפון לה (ראו מפה). אוכלוסיית העיירה הצטמקה לכדי 150 תושבים ב-1615 בעקבות העברת השלטון על ברמודה מחברת וירג'יניה לחברת איי סומרס. הכתר הבריטי נטל את השלטון על הקולוניה ב-1684, וסנט ג'ורג' הייתה לעיר בירתה עד לאמצע המאה ה-19. במהלך תקופה זו הובאו לברמודה אינדיאנים ואפריקאים, וצאצאיהם חיים בברמודה עד היום. במאה השנים שלאחר מכן התבססה כלכלת האי על גידול עצי ארז ששימשו לבניית ספינות. תושבי העיירה קיבלו את הבעלות על קרקעותיה ב-1693, והחלו לבנות את בתיהם בצורה לא מאורגנת שנשתמרה עד ימינו. בתחילת המאה ה-18 הוענקו תמריצים לתושבי העיירה כדי שיבנו את בתיהם מאבן, ובתקופה זו נבנו באזור הנמל המחסנים והמזחים.
כלכלת העיירה קפאה על שמריה באמצע המאה ה-18, אך בעקבות המהפכה האמריקאית חל שינוי במגמה. מיקומה של סנט ג'ורג' היה בעל חשיבות אסטרטגית רבה עד לסגירת בסיס הצי האמריקני ב-1995. בשנת 1797 הוקם תאגיד סנט ג'ורג', והעיירה המשיכה לשגשג על אף שאיבדה את מעמדה כבירת ברמודה, אשר הועתקה להמילטון. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית הושיטה סנט ג'ורג' סיוע לכוחות הקונפדרציה, ובשל כך זכתה לתמיכתה אשר הביאה לפריחה כלכלית של העיר. הכלכלה המשיכה לשגשג באמצע המאה ה-19 בעקבות התפתחות תעשיית התיירות, ובעקבות מודעות גוברת לנזקים שהיא עשויה להסב לאתרים ההיסטוריים של העיר הוחלט כבר בשנות ה-20 לפעול לשימורם. ראשוני המתקנים הצבאיים בסנט ג'ורג'ס נבנו בצידה המזרחי. הקסרקטין הראשון נבנה ב-1780, ובמהלך המאה ה-19 נבנו בניינים משניים נוספים כמו מגורי קצינים והקפלה. המבנים נבנו בסגנון צבאי בריטי תוך שימוש בחומרים מקומיים.
בנייתה של מערכת הביצורים הסמוכה לעיר החלה כבר בראשית ההתיישבות האנגלית באי, בתחילת המאה ה-17. המבצרים הראשונים נבנו באיים פאג'ט (Paget), גובנור'ס (Governor's), צ'ארלס (Charles) וקאסל (Castle). מבצרים אלה שופצו וחוזקו במשך מאתיים השנים שלאחר בנייתם. לאחר תום המהפכה האמריקנית הסבה בריטניה את האי סנט ג'ורג'ס לבסיס הימי הראשי שלה במקום אלה שהיו בבעלותה בשלוש עשרה המושבות. במהלך שני העשורים האחרונים של המאה ה-18, עיצבו חיילי הנדסה בריטיים את מערכת הביצורים מחדש, חיזקו ושינו אותה בצורה מהותית. בניית המספנה המרכזית החלה בראשית המאה ה-19, ובעקבותיה נבנו חמישה מבצרים נוספים אל האי פאג'ט. באמצע המאה ה-19 הותאמו המבצרים לכניסתם לשימוש של תותחים חדשים, ופורט קאנינגהאם (Fort Cunningham) ממזרח לעיר היה למבצר החזק ביותר בברמודה. המבצרים היו פעילים עד שנת 1956. בשנת 2000 הכריז אונסק"ו על העיירה ומערכת הביצורים שסביבה כאתר מורשת עולמית.
העיר
מתאר העיירה התפתח באופן טבעי במשך מאות שנים. במרכז העיירה, במרחק של כ-50 מטר מהנמל, נמצאת קינגס סקוור (King's Square - "כיכר המלכים") המכונה גם "כיכר השוק" (Market Square). דרך הכיכר חולפות שתי הדרכים הרשאיות של העיירה החוצות אותה מכיוון מזרח למערב - "רחוב וואטר" (Water street) ו"רחוב הדוכס מיורק" (Duke of York street). הרחובות המובילים לכיוון צפון היו בעבר רשת של סמטאות צרות. במרכז העיר ההיסטורי יש בניינים רבים מהמאה ה-17, ה-18 וה-19. הסגנון האדריכלי של העיירה הוא ייחודי, ומשך מאות שנות קיומה כמעט ולא השתנה. הבתים הדו-קומתיים נבנו ביחסים מדויקים עם קירות אבן צבועים וגגות עם גושי אבן עבים הצבועים בלבן.
על מנת להתמודד עם המחסור בנגר עילי, מחוברים הבתים למערכת ניקוז המוליכה את מי הגשמים למאגרים תת-קרקעיים. הגגות והבתים מחוזקים גם בפני סופות ההוריקן הפוקדות את האזור. הבתים בסנט ג'ורג'ס נבנו במרחק קטן מאד מהרחובות או הסמטאות, ובחלק מהם יש גדר גבוהה המקיפה את החצר או הגן. אחד המאפיינים הידועים של הבתים הן מדרגות "הזרועות המקבלות בברכה" (welcoming arms) המובילות אל הקומה הראשונה. העיצוב של חלק מהבתים הנוכחיים מתוארך למאה ה-19, והם ידועים בזכות המרפסות החזיתיות שלהם. מעל חלק מהמחסנים יש דירות מגורים לעובדים.
בסנט ג'ורג'ס יש מספר כנסיות, והידועה שבהן היא כנסיית סנט פיטר שהיא הכנסייה האנגליקנית הנמצאת בשימוש הרצוף הארוך ביותר בחצי הכדור המערבי. הכנסייה נבנתה מאבן ב-1713 במקום מבנה העץ שקדם לה, וב-1815 נבנה בסמוך אליה מגדל. בעיירה יש כנסייה נוספת הבנויה בסגנון נאו קלאסי.
מערכת הביצורים
הביצורים הראשונים במזרח ברמודה נבנו על ידי המתיישבים הקבועים הראשונים של חברת וירג'יניה שכן היישוב המוקדם בברמודה היה במקורו שלוחה של המושבה וירג'יניה. חלק מהאיים הפזורים באזור הכניסה הדרומית ל"קאסל הרבור" בוצרו במקביל לתחילת ההתיישבות הבריטית בטריטוריה, וביצורים אלה העניקו ללגונה את שמה. "קינג'ז קאסל" (King's castle), המכונה גם "פורט סיוורד" (Seaward fort), שוכנת על "קאסל איילנד" (Catle island) בכניסה הדרומית של קאסל הרבור, ונחשבת כמבנה הביצורים האנגלי העתיק ביותר בעולם החדש.
העיר סנט ג'ורג' הוקמה באופן רשמי בשנת 1612 וכונתה "ניו-לונדון". ניתן היה להגיע אל נמל סנט ג'ורג'ס באופן ישיר מכיוון מזרח דרך התעלות שבין האי "דיוויד'ס איילנד" (David's island) לאי "סנט ג'ורג'ס" (St. George's island), אולם תעלות אלה היו קטנות והתאימו רק לכלי שיט קטנים. כתוצאה מכך, קאסל הארבור שהיה נגיש בקלות מהאוקיינוס האטלנטי מדרום לו, היה למעגן חשוב באי. אחת מנקודות התורפה של הנמל הייתה מרחקו מביצורי נמל סנט ג'ורג'ס, וכתוצאה מכך הוא בוצר גם כן והוצבה בו מיליציית ברמודה.
ניתן לחלק את הביצורים סביב סנט ג'ורג'ס למספר קבוצות:
- הביצורים השוכנים על שרשרת האיונים שמדרום לקאסל הרבור, המכונים לעיתים איי קאסל - מערכת ביצורים זו היא מערכת הביצורים האנגלית העתיקה ביותר ששרדה בעולם החדש. הטירה העתיקה ביותר מבין אלה היא קינגס קאסל הנחשבת למבנה האבן העתיק ביותר בברמודה, שקדם אף לבניין בית הנבחרים של ברמודה. מגוריו של מפקד הטירה, שנבנו ב-1621, הם בית המגורים העתיק ביותר בברמודה שהוקם מאבן. קינגס קאסל הייתה עמדת ההגנה שממנה נהדפה ב-1614 ההתקפה הספרדית היחידה בהיסטוריה על ברמודה. תותחי הטירה ירו רק שתי יריות, והספינה הספרדית נסוגה אף על פי שלא הובסה, כיוון שצוותה לא היה מודע לכך שהתחמושת בטירה עומדת לאזול. טירה זו שימשה את חיל המצב של ברמודה גם במלחמת העולם השנייה, כאשר חייליה שלטו על מצרי הכניסה לקאסל הרבור באמצעות מכונות ירייה.
- ממערב לעיר - בפרי ריץ' (Ferry Reach), בחלק הצפוני של קאסל הרבור, המופרד ממנו בימינו בסוללה שעליה כביש, נבנו מבצר ברנט פוינט (Burnt point fort) ומבצר פרי איילנד (Ferry island fort), וב-1822 נוסף להם מגדל מרטלו (Martello tower).
- ממזרח לאי ובסמוך מצפון לה משתרע קו הביצורים הפונה אל האוקיינוס האטלנטי. ופורט קאנינגהאם הנ"ל היה המבצר החזק באי, ופורט סנט קתרין (Fort st. Catherin) השוכנת כקילומטר מצפון לסנט ג'ורג'ס, היא הנקודה הצפונית ביותר בברמודה.
העיר בימינו
סנט ג'ורג'ס שוכנת סמוך לנמל התעופה של ברמודה, והיא מקושרת אל יתר חלקי האי באמצעות שירותי אוטובוס המובילים אל הבירה המילטון[1]. בין שתי הערים פועל גם קו מעבורת עונתי. העיר כרתה ברית ערים תאומות עם ליים רג'יס שבאנגליה.
לקריאה נוספת
- Michael Jarvis, Bermuda's Architectural Heritage: St. George's (Bermuda National Trust, Hamilton, 1998)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg)
.svg){kind=small}
23493723סנט ג'ורג'ס