דת ברוסיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כנסיית וסילי ה"קדוש" במוסקבה

הדת ברוסיה מגוונת, כאשר הנצרות, במיוחד הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, היא האמונה הנפוצה ביותר, אך קיימים ברוסיה גם מיעוטים משמעותיים של אנשים לא דתיים ומאמינים באמונות אחרות. חוק דת משנת 1997 מכיר בזכות לחופש המצפון ואמונה לכל האזרחים, בתרומתה הרוחנית של הנצרות האורתודוקסית (אנ') להיסטוריה של רוסיה, ובכבוד ל"נצרות, אסלאם, בודהיזם, יהדות ודתות ואמונות אחרות המהוות חלק בלתי נפרד מהמורשת ההיסטורית של עמי רוסיה",[1] לרבות דתות אתניות (אנ') או פגאניזם.[2] על פי החוק, כל ארגון דתי יכול להיות מוכר אם הוא כבר היה קיים לפני 1982, וכל קבוצה דתית חדשה שנוסדה צריכה לספק אישורים ולהירשם מחדש מדי שנה למשך חמש עשרה שנה, וכן, בינתיים עד להכרה בסופו של דבר, הישארו ללא זכויות.[1]

הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית, אף על פי שהשפעתה דלה בחלקים מסוימים של סיביר ודרום רוסיה, שם חלה התעוררות ניכרת של הדת הקדם-נוצרית, היא השלטת ברוסיה.[3] כמה כנסיות פרוטסטנטיות שכבר היו קיימות לפני המהפכה הרוסית לא הצליחו להירשם מחדש, ועל הכנסייה הקתולית נאסר לפתח תחומי שיפוט טריטוריאליים משלה.[4] על פי כמה משקיפים מערביים, הכבוד לחופש הדת על ידי השלטונות הרוסיים ירד מאז סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000.[5] לדוגמה, פעילותם של עדי ה' אסורה כיום ברוסיה. על פי International Christian Concern (אנ'), במהלך שנת 2021 "התקיפות נגד חופש הדת התגברו ברוסיה".[6]

מאז פירוק ברית המועצות ב-1991 חלה התעוררות והתפשטות של השמאניזם הסיבירי (אנ')[7] והופעת ההינדואיזם[8] ותנועות דתיות חדשות (אנ') ברחבי רוסיה. חלה "עלייה אקספוננציאלית בקבוצות דתיות חדשות וברוחניות אלטרנטיביות", דתות מזרחיות (אנ') ונאו-פגניות, אפילו בקרב "נוצרים". רוסיה הוגדרה על ידי המלומד אליוט בורנשטיין כ"דרום קליפורניה של אירופה" בגלל פריחה כזו של תנועות דתיות חדשות, והאחרונות נתפסות על ידי הכנסייה הרוסית האורתודוקסית כמתחרות. עם זאת, ריבוי הדתות ברוסיה הוא מרכיב מסורתי של הזהויות הרוסיות במשך מאות שנים, התורם לפלורליזם אתנו-תרבותי ותיק.[9]

באחד מהתיקונים לחוקת רוסיה (2020) יש התייחסות חוקתית לאלוקים (אנ').

היסטוריה

הטבילה של רוס (1885–1896), מאת ויקטור וסנצוב.

לפני המאה ה-10, רוב הרוסים האמינו בדת הסלאבית (אנ'). לפי הכרוניקה הרוסית הראשונה, הנצרות האורתודוקסית הפכה לדת של רוס של קייב בשנת 987 על ידי ולדימיר הראשון, נסיך קייב, שבחר בה מכיוון שזו הייתה דת האימפריה הביזנטית. מאז, דת, מיסטיקה וממלכתיות נותרו מרכיבים שזורים זה בזה של רוסיה.[10] הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, שנתפסה כדבק המגבש את האומה, ליוותה את התרחבות האימפריה הרוסית במאה ה-18. האידאולוגיה של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה, שבמסגרתה הגיעה האימפריה להיקף הרחב ביותר, הכריזה על "אורתודוקסיה, אוטוקרטיה ואומה" כיסודותיה. הדומיננטיות של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית נחתם בחוק, וכאשר האימפריה שילבה עמים בעלי אמונות אלטרנטיביות, הדתות היו קשורות למוצא אתני כדי לעקוף כל סוגיה של אינטגרציה. עד 1905, רק הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית יכלה לעסוק בפעילות מיסיונרית להמרת אנשים לא-אורתודוקסים, וכפירה טופלה כעבירה שדינה עליה עונש. הכנסייה הקתולית, האסלאם ודתות אחרות הותרו רק בקרב עמים חיצוניים, אך נאסר עליהם להתפשט בקרב הרוסים.[11]

עם זאת, לאורך ההיסטוריה של רוסיה הקדומה והאימפריאלית היו תנועות דתיות שהציבו אתגר למונופול של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית והציגו עמדות של חופש מצפון, אדוקי האמונה הישנה - שנפרדו מהכנסייה הרוסית האורתודוקסית לאחר עידן הפטריארך. הרפורמה של ניקון ב-1653 (הרסקול), והנצרות הרוחנית (אנ').[12] הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית עצמה מעולם לא אסרה על התנסות דתית אישית ומיסטיקה ספקולטיבית, ואלמנטים גנוסטיים הוטמעו בנצרות האורתודוקסית מאז המאה השישית, ולאחר מכן התחזקו על ידי הפופולריות של הגותו של יאקוב במה ובתי מדרשות אורתודוקסים מהמאה ה-17.[13]

עד סוף המאה ה-18, "אמונה כפולה", דת פופולרית ששמרה על הפנתיאיזם הסלאבי תחת עולם מתנצר, הוערכה בקרב אינטלקטואלים שניסו לשרטט את הייחודיות הרוסית מול המערב.[13] ב-17 באפריל 1905, ניקולאי השני, קיסר רוסיה קבע שלמיעוטים דתיים יש את הזכות לחגוג בפומבי את הליטורגיה שלהם.[14] בהמאה העשרים, פילוסופיות ותנועות אזוטריות (אנ') ונסתרות, כולל ספיריטואליזם, תיאוסופיה, אנתרופוסופיה, הרמטיציזם, קוסמיזם רוסי ואחרות, קרסו.[15] במקביל החלה האימפריה לעשות צעדים לקראת ההכרה בריבוי הדתות שהיא באה להקיף, אך הם הגיעו לסיומה פתאומי עם המהפכה הרוסית (1917).[16] לאחר המהפכה, הכנסייה הרוסית האורתודוקסית איבדה את הפריבילגיות שלה, כמו כל דתות המיעוטים, והמדינה החדשה התקדמה לאתאיזם מדיני.[16] תחת ברית המועצות, חוותה הכנסייה הרוסית האורתודוקסית תקופות של דיכוי ותקופות של תמיכה ושיתוף פעולה מצד המדינה.[17] למרות מדיניות האתאיזם הממלכתי, מפקדי האוכלוסין דיווחו על רמת דתיות גבוהה בקרב האוכלוסייה. ב-1929, 80% מהאוכלוסייה היו מאמינים, וב-1937 שני שלישים תיארו את עצמם כמאמינים, מתוכם שלושה רבעים כנוצרים אורתודוקסים.[18] הכנסייה הרוסית האורתודוקסית נתמכה תחת יוסיף סטלין בשנות ה-40, לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר מכן דוכאה בכבדות תחת ניקיטה חרושצ'וב בשנות ה-60, ולאחר מכן התחדשה שוב בשנות ה-80.[17] בעוד שהיא הוקמה מחדש באופן חוקי רק ב-1949,[19] לאורך כל התקופה הסובייטית תפקדה הכנסייה כזרוע של הק.ג.ב.. היררכיים רבים של הכנסייה הפוסט-סובייטית היו סוכני ק.ג.ב לשעבר, כפי שהוכח בפתיחת ארכיוני הק.ג.ב בשנות ה-90.[20]

מאז התמוטטות ברית המועצות בשנים 1987–1991, נאבקה הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית להחזיר לעצמה את המונופול הקודם על החיים הדתיים.[16] במהלך התקופה הסובייטית התנפצו מחסומים דתיים, שכן הדתות לא היו קשורות עוד למוצא אתני ולמסורת משפחתית, והתרחשה עקירה נרחבת של עמים. זה, יחד עם ההתפתחות המהירה המתמשכת יותר של התקשורת, הביאו לערבוב חסר תקדים של תרבויות דתיות שונות.[16]

גישות

מקדש סינקרטי של כל הדתות (אנ')בקאזאן

בחקר הדתות ברוסיה, "העיקרון האתני" מבוסס על ההנחה שכל מספר האנשים המשתייכים לקבוצה אתנית מסוימת הם חסידי הדת המסורתית של אותה קבוצה. עיקרון זה משמש לעיתים קרובות כדי להעריך את גודלן של קבוצות קטנות מאוד, למשל הלותרניות הפינית ב-63,000, בהנחה שכל 34,000 הפינים ו-28,000 האסטונים ברוסיה מאמינים בדתם ההיסטורית; או הלותרניות הגרמנית ב-400,000, בהנחה שכל הגרמנים ברוסיה מאמינים בדתם ההיסטורית. עם זאת, בין אם מדובר בקבוצות קטנות או גדולות יותר, גישה זו עלולה להוביל לטעויות גסות.[21]

לעיתים נעשה שימוש לרעה בעיקרון האתני כדי לנפח בכוונה את השכיחות של דתות מסוימות, במיוחד הגדולות יותר, למטרות פוליטיות. למשל, מנהיגים איסלאמיים ואורתודוקסים טוענים באופן שגרתי שלדתותיהם יש 20 מיליון ו-120 מיליון חסידים ברוסיה בהתאמה, על ידי ספירת כל הפרטים המשתייכים לקבוצות האתניות שהשתייכו היסטורית לדתות אלו.[21] על ידי יישום העיקרון האתני, אנשים אדישים לדת או אתאיסטים גלויים, אלו שהמירו אמונה שונה מזו שנקבעה על ידי לאום, ואנשים המשתתפים בדתות אשר היסטורית לא נקשרו לקבוצות אתניות ספציפיות. ברוסיה - כלומר מאמינים ותיקים, מומרים רוסים חדשים לפרוטסטנטיות, קתוליות ודתות מזרחיות (אנ') ואחרים - אינם נכללים אוטומטית מהחישובים.[21]

קריטריון נוסף לספירת אוכלוסיות דתיות ברוסיה הוא זה של "שמירה על מצוות דת". בהתבסס על עיקרון זה, מעט מאוד רוסים יהיו דתיים. נמצא שבין 0.5% ל-2% מהאנשים בערים הגדולות משתתפים בחגיגות חג הפסחא, ובסך הכל רק בין 2% ל-10% מכלל האוכלוסייה (3 עד 15 מיליון איש) מקיימים באופן פעיל חיים נוצרים אורתודוקסים. שיעור המוסלמים הנוהגים בקרב קבוצות אתניות שהן היסטורית אסלאמיות גדול יותר, 10% עד 40% בהתאם לקבוצה, ועם זאת קטן מכל הנחה המבוססת על העיקרון האתני.[22] הקריטריון המדויק ביותר לספירת אוכלוסיות דתיות ברוסיה הוא זה של "הזדהות עצמית", המאפשר לספור גם את אותם אנשים המזהים עצמם עם דת מסוימת אך אינם נוהגים בה בפועל. עיקרון זה מספק תמונה של עד כמה רעיונות והשקפות נתונים נפוצים בקרב האנשים.[23] אף על פי כן, צוין שאנשים שונים לרוב נותנים משמעויות שונות לאותם סמני זהות. למשל, אחוזים גדולים של אנשים שמזהים את עצמם כ"אורתודוקסים" נמצאו כמאמינים שאלוקים הוא "כוח חיים", מאמינים בגלגול נשמות, קשרים אסטרליים ורעיונות ניו-אייג'ים אחרים.[24]

שיטה נוספת ששימשה לעיתים כדי לקבוע את גודל הדתות ברוסיה היא לספור את מספר הארגונים הרשומים שלהן. אולם קריטריון כזה מוביל להנחות לא מדויקות מסיבות שונות. אין אותו קשר אריתמטי בין מספר הארגונים המקומיים של הדתות למספר המאמינים בהן, שכן לדתות שונות יש מבנים ארגוניים שונים. יתרה מזאת, לדתות שונות יש גישה שונה לרישום הארגונים שלהן, ורשויות חילוניות רושמות חלקן ללא קשיים בעודן מעכבות את הרישום של אחרים. למשל, הכנסייה הרוסית האורתודוקסית להוטה לרשום את הקהילות שלה כשהן עדיין בשלב העובר, ורבות מהן למעשה אינן פעילות; המאמינים הישנים באופן מסורתי אינם רואים ברישום חיוני, וחלק מהענפים דוחים אותו באופן עקרוני; ולכנסיות פרוטסטנטיות יש את המספר הגדול ביותר של קהילות לא רשומות, כנראה בסביבות עשרת אלפים, רובן קבוצות קטנות ביותר, ואף על פי שזרמים רבים מונעים רישום, לעיתים קרובות הן מתמודדות עם נטייה שלילית מצד הרשויות החילוניות.[25]

דמוגרפיה

באוגוסט 2012 פורסם הסקר הגדול והמיפוי הראשון של דתות ברוסיה המבוסס על זיהוי עצמי בארנה אטלס, הרחבה של מפקד האוכלוסין של 2010, עם נתונים על שבעים ותשעה מתוך שמונים ושלושה מהנושאים הפדרליים של רוסיה.[26] על סך אוכלוסייה מעוגלת של 142,800,000 מצא הסקר כי 66,840,000 אנשים, או 47.4% מכלל האוכלוסייה, היו נוצרים. ביניהם, 58,800,000 או 41.1% מהאוכלוסייה היו מאמינים בכנסייה הרוסית האורתודוקסית, 5,900,000 או 4.1% היו נוצרים ללא כל עדה, 2,100,000 או 1.5% היו מאמינים בנצרות האורתודוקסית מבלי להשתייך למיעוט כלשהו או לכנסייה קטנה יותר (למיעוט). כנסיות לא-רוסיות אורתודוקסיות (כולל ארמנית וגיאורגית), 400,000 או 0.2% היו מאמינים ותיקים אורתודוקסים, 300,000 או 0.2% היו פרוטסטנטים, ו-140,000 (פחות מ-0.1%) היו קתולים. בקרב הלא-נוצרים, 9,400,000 או 6.5% מהאוכלוסייה היו מוסלמים (כולל האסלאם הסוני, האסלאם השיעי, ורוב המוסלמים שאינם קשורים לאחד מהם (אנ')), 1,700,000 או 1.2% היו עובדי אלילים, דתות שמאניות טורקו-מונגוליות ודתות חדשות), 700,000 או 0.5% היו בודהיסטים (בעיקר מבתי הספר הטיבטיים), 140,000 או 0.1% היו הינדים, ו-140,000 היו יהודים דתיים. בקרב האוכלוסייה הלא דתית, 36,000,000 אנשים או 25% הצהירו כי הם "מאמינים באלוקים (או בכוח עליון)" אך "אינם דוגלים בדת מסוימת", 18,600,000 או 13% היו אתאיסטים, ו-7,900,000 או 5.5% לא הצהירו כל אמונה דתית, רוחנית או אתאיסטית.

דת ברוסיה (ארנה אטלס 2012)
דָת
מספר %
נצרות 67,720,000 47.4
-הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית 58,750,000 41.1
-כנסיות אורתודוקסיות אחרות 2,140,000 1.5
-אורתודוקסיה של מאמינים ותיקים 460,000 0.3
-נצרות לא קשורה 5,800,000 4.1
-פרוטסטנטיות ופנטקוסטליזם 390,000 0.3
-קתוליות 180,000 0.1
מאמינים, אבל לא דוגלים בדת מסוימת 35,920,000 25.2
אִסלַאם 9,320,000 [lower-alpha 2] 6.5
עבודת אלילים 1,740,000 1.2
-רודנוברי 750,000[26] 0.5
-טנגריזם, שמאניזם סיבירי, אסיאניזם ופגאניזם אחר 950,000[26] 0.7
בודהיזם 660,000 0.5
הינדואיזם 90,000 0.1
יהודים דתיים 90,000 0.1
אתאיזם 18,590,000 13
לא צוין 7,790,000 5.5
כלל האוכלוסייה 142,800,000

סטטיסטיקה כרונולוגית

נתונים על דת ברוסיה מסופקים על ידי משרדי ממשלה או מקושרים אליהם (1998, משרד החינוך; ארנה אטלס 2012, משרד המשפטים)
דת 1998 [27] 2012
מספר % מספר %
הנצרות האורתודוקסית המזרחית 74,278,513 50.3 61,350,000 43.0
אסלאם 5,906,840 4.0 9,400,000 6.5 [lower-alpha 2]
אתאיזם 67,485,647 45.7 18,600,000 13.0
מאמינים, אבל לא דוגלים בדת מסוימת 36,000,000 25.0
דתות אחרות 12,000,000 8.4
לא צוין 7,900,000 5.5
כלל האוכלוסייה 147,671,000 142,800,000

סקרים אחרים

  • בשנת 2022, המרכז לחקר דעת הקהל הרוסי (VTsIOM) מצא כי 68% מהרוסים זיהו נוצרים אורתודוקסים, 1% היו פרוטסטנטים, 6% היו מוסלמים, 4% השתייכו לדתות אחרות, 20% לא היו בעלי דת ו-1% היו לא בטוחים לגבי אמונתם. הסקר גם מצא שרק 38% מאלו מתחת לגיל 25 הצהירו על עצמם כנוצרים אורתודוקסים.[28]
  • בשנת 2020 העריך מרכז לבדה (אנ') כי 63% מהרוסים היו נוצרים אורתודוקסים, פחות מ-1% היו קתולים, פרוטסטנטים ויהודים דתיים, 7% היו מוסלמים, 2% השתייכו לדתות אחרות, 26% לא דתיים ו-2% לא בטוחים על אמונתם.[29]
  • בשנת 2020, קרן דעת הקהל הרוסית העריכה כי 60% מהרוסים היו נוצרים אורתודוקסים, 3% היו נוצרים אחרים, 6% היו מוסלמים, 24% אינם דתיים, 2% הלכו על דתות אחרות ו-4% לא היו בטוחים לגבי אמונתם.[30] בקרב הרוסים מתחת לגיל 30, רק 43% הזדהו כנוצרים אורתודוקסים, 5% כנוצרים אחרים, 42% כלא דתיים, 7% כמוסלמים, 1% כחסידי דתות אחרות ו-3% לא בטוחים.[31]
  • בשנת 2018, על פי מחקר שנערך במשותף על ידי מרכז בנדיקט ה-16 של אוניברסיטת סנט מרי בלונדון לדת וחברה והמכון הקתולי של פריז, ובהתבסס על נתונים מהסקר החברתי האירופי 2014–2016, הנצרות נמצאת בדעיכה ברוסיה. כמו במערב אירופה. בקרב הרוסים בני 16 עד 29, 41% היו נוצרים (40% אורתודוקסים ו-1% פרוטסטנטים), 10% היו בני דתות אחרות (9% מוסלמים ו-1% אחרים), ו-49% לא היו דתיים.[32]
  • בשנת 2017 פרסמה גאלופ סקר שקבע כי 61% מהרוסים רואים עצמם כדתיים, בעוד ש-23% מהרוסים התייחסו אל עצמם כלא דתיים, בעוד ש-7% התייחסו לעצמם כאתאיסט משוכנע בעוד 9% הנותרים לא ציינו את אמונתם הדתית.[33]
  • סקר "האמונה הדתית והשייכות הלאומית במרכז ומזרח אירופה" לשנת 2017 שנערך על ידי מרכז המחקר פיו הראה כי 73% מהרוסים הכריזו על עצמם כנוצרים - כולל 71% אורתודוקסים, 1% קתולים ו-2% נוצרים אחרים, בעוד 15% לא היו קשורים לדת, 10% היו מוסלמים ו-1% היו בני דתות אחרות.[34] על פי אותו מחקר, הנצרות חוותה עלייה משמעותית מאז נפילת ברית המועצות ב-1991, ויותר רוסים אומרים שהם נוצרים כעת (73%) מאשר אומרים שהם גדלו נוצריים (65%).[34]
  • בשנת 2015, מרכז המחקר פיו העריך כי 71% מהרוסים היו נוצרים אורתודוקסים, 15% אינם דתיים, 10% היו מוסלמים, 2% היו נוצרים מזרמים אחרים, ו-1% השתייכו לדתות אחרות.[35] במקביל, המרכז פרסם נתונים מהסקר החברתי האירופי 2004–2012 המראים ששיעור הנוצרים האורתודוקסים ברוסיה נותר יציב בין 41% מיד לאחר 2004, 46–50% סביב 2008 ו-45% סביב 2012.[36]
  • בשנת 2013, האקדמיה הרוסית למדעים העריכה כי 79% מהרוסים היו נוצרים אורתודוקסים, 4% היו מוסלמים, 9% היו רוחניים אך אינם מזדהים עם אף דת ו-7% היו אתאיסטים.[37]
  • בשנת 2011, מרכז המחקר פיו העריך כי 73.6% מהרוסים היו נוצרים.[38]
  • הסקר החברתי האירופי 2007–2009 מצא כי 45% מהרוסים היו אורתודוקסים, 8% היו מוסלמים ו-47% הצהירו על עצמם שאינם דתיים.[39]
  • בשנת 2008, התוכנית הבינלאומית לסקר חברתי העריכה כי 72% מהרוסים היו אורתודוקסים, 18% אינם דתיים ו-6% דבקו בדתות אחרות. עם זאת, אנשים שלא הגיבו לא נספרו.[40]

דתות עיקריות

נצרות

קתדרלת הבשורה הרוסית האורתודוקסית בוורונז'

הנצרות הייתה הזיהוי העצמי הדתי של 47.1% מהאוכלוסייה הרוסית בשנת 2012. סקרים אחרים נותנים תוצאות שונות: באותה שנה 2020 העריך מרכז לבדה כי 63% מהרוסים היו נוצרים;[29] בשנת 2020 העריכה קרן דעת הקהל[30] כי 63% מהאוכלוסייה היו נוצרים; בשנת 2011 העריך מרכז המחקר פיו כי 71% מהרוסים היו נוצרים.[41] בשנת 2011 העריך Ipsos MORI כי 69% מהרוסים היו נוצרים.[42] ובשנת 2021 העריך המרכז הרוסי לחקר דעת הקהל (VCIOM) כי 67% מהרוסים היו נוצרים.[43]

אסלאם

מסגד הקתדרלה של מוסקבה

האסלאם היא הדת השנייה בגודלה ברוסיה אחרי הנצרות האורתודוקסית. זוהי הדת השלטת היסטורית בקרב כמה קבוצות אתניות קווקזיות (אנ') (בעיקר הצ'צ'נים, האינגושים (אנ')והאדיגים), וכמה עמים טורקים (בעיקר הטטרים והבשקירים (אנ')).

בשנת 2012, המוסלמים ברוסיה היו 9,400,000 או 6.5% מכלל האוכלוסייה. בקרב המוסלמים הללו, 6,700,000 או 4.6% מכלל אוכלוסיית רוסיה לא היו מזוהים עם זרמים ואסכולות באסלאם כלשהם. מי שאינם קשורים הם בעיקר מוסלמים סונים. מוסלמים שאינם קשורים אלו מהווים אחוזים משמעותיים של למעלה מ-10% בקברדינו-בלקריה (49%), בבשקורטוסטן (38%), קאראצ'אי-צ'רקסיה (34%), טטרסטן (31%), ימאליה (13%), מחוז אורנבורג (11%), אדיגיאה (11%) ומחוז אסטרחאן (11%). ברוב האזורים של סיביר יש אוכלוסייה מוסלמית בלתי מזוהה של 1% עד 2%.

האסלאם הסוני היה דתם של 2,400,000 מהמוסלמים, או 1.6% מכלל אוכלוסיית רוסיה. היו לו עוקבים משמעותיים של יותר מ-10% מהאוכלוסייה רק בדאגסטן (49%) ובקאראצ'אי-צ'רקסיה (13%). אחוזים גבוהים מ-2% נמצאים בקברדינו-בלקריה (5%), יוגרה (חנטיה-מנסיה) (5%), ימאליה (4%), מחוז אסטרחאן (3%), מחוז צ'ליאבינסק (3%) ומחוז טיומן (2%). ביקוטיה הייתה אוכלוסיית סונים שנעה בין 1% ל-2%. לנתינים פדרליים רבים אחרים הייתה אוכלוסייה מוסלמית של 0.1% עד 0.9%. האסלאם השיעי, אחרת, היה ענף של 300,000 אנשים, או 0.2% מכלל אוכלוסיית רוסיה. הוא היה מיוצג בעיקר בדאגסטן (2%), ואדיגיה (1%), קאראצ'אי-צ'רקסיה (1%), קברדינו-בלקריה (1%), מחוז נובגורוד (1%), מחוז פנזה (1%), טטרסטן (1%) %) ויוגרה (1%).

הנתינים הפדרליים של רוסיה עם רוב מוחלט אסלאמי – יותר מ-50% – היו צ'צ'ניה, אינגושטיה, דאגסטן (82.6%), קברדינו-בלקריה (55.4%) וטטרסטן (55%). אחוזים משמעותיים (מעל 5%) נמצאו בקאראצ'אי-צ'רקסיה (48.0%), בשקורטוסטן (38.6%), ימליה (17.4%), מחוז אסטרחאן (14.6%), אדיגיאה (12.6%), מחוז אורנבורג (13.9%) ויוגרה (10.9%).

יהדות

ערך מורחב – יהדות רוסיה
בית הכנסת בולשאיה ברונאיה במוסקבה.

בשנת 2012 היו ברוסיה 140,000 יהודים דתיים, בעוד שמספר היהודים האתניים היה גדול משמעותית. אכן, רוב היהודים האתניים ברוסיה אינם יהודים לפי דת, היהדות היא דתם רק של מיעוט מהיהודים האתניים. רובם אתאיסטים ולא דתיים, רבים נוצרים, וחלק ניכר מהם בודהיסטים.[44] בשנת 2012, רק 13% מהיהודים האתניים האמינו ביהדות, 13% היו נוצרים אורתודוקסים, 4% פשוט נוצרים, 27% אתאיסטים, 25% מאמינים אך אינם מזוהים עם דת מאורגנת, 4% בודהיסטים ו-3% עובדי אלילים. יהודים דתיים התרכזו בעיקר בקמצ'טקה (חבל מנהלי) (0.4%), סנקט פטרבורג (0.4%), קורסק (מחוז) (0.4%), חברובסק (חבל מנהלי) (0.3%), סטברופול (חבל מנהלי) (0.3%), בוריאטיה (0.2%), המחוז היהודי האוטונומי (0.2%), קלמיקיה (0.2%) וקברדינו-בלקריה (0.2%).

כיום חיים ברוסיה כ-156,000 יהודים רשומים ברשויות הפנים במדינה ויש מספר לא ידוע של יהודים, המוערך בכמיליון, שאינם יודעים על יהדותם או שאינם מצהירים עליה (במידה רבה בעקבות חששם לגילויי אנטישמיות כנגדם). "איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה", אשר בראשו עומדים הרב הראשי לרוסיה, בערל לזר, ואיל ההון הישראלי לב לבייב הוא מהארגונים היהודיים הגדולים במדינה, ברשות הארגון תקציבים של מיליוני דולרים ובזכות עובדה זו, מימן הארגון הקמת בתי כנסת, בתי ספר, בתי תמחוי, מרכזים קהילתיים ומוסדות נוספים ברחבי רוסיה וברית המועצות לשעבר. בינואר 2016, במהלך הקונגרס היהודי-אירופי, קרא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ליהודים הסובלים מאנטישמיות באירופה – להגר לרוסיה.[45]

חופש דת

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו.
מנהיגים דתיים רוסים (ארמנים, יהודים, מוסלמים, בודהיסטים, אורתודוקסים) במהלך החגיגות הרשמיות של יום האחדות הלאומית, 4 בנובמבר 2012

לפי כמה פרשנים מערביים, הכבוד לחופש הדת על ידי הרשויות החילוניות ירד ברוסיה מאז סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000.[5] בנוסף, הממשלה ממשיכה להעניק הרשאות לכנסייה האורתודוקסית הרוסית שלא הוענקו לשום כנסייה או אגודה דתית אחרת.[46] בשנת 2006, כומר מארי פגאני, ויטלי טנאקוב, הורשע בהקצנה ונידון ל-120 שעות של עבודת כפיה בגין פרסום פוליטי-דתי של חומר הנחשב "קיצוני".[47] בשנת 2011 היה ניסיון לא מוצלח לאסור את הבהגווד-גיטה (אנ') על אותה האשמה.[48] באוגוסט 2016, השטחים של מנזר וודי שנוסד ב-2001 בניז'ני נובגורוד נהרסו על ידי הרשויות המקומיות לאחר שהוכרז בלתי חוקי ב-2015.[49] הקטגוריות "קיצוניות" ו"כת טוטליטרית" שימשו באופן עקבי כדי לנסות להוציא מחוץ לחוק קבוצות דתיות שהכנסייה הרוסית האורתודוקסית מסווגת כ"לא מסורתית", כולל הכנסיות הפרוטסטנטיות החדשות ביותר ועדי ה'.[50] קיים איסור על פעילות של עדי ה' ברוסיה.

בשנת 2017, דו"ח מהוועדה האמריקנית לחופש דת בינלאומי (אנ') קבע כי: "ממשלת רוסיה רואה בפעילות דתית עצמאית איום מרכזי על היציבות החברתית והפוליטית, גישה שעברה בירושה מהתקופה הסובייטית".[51] לפיכך, לראשונה, ה-USCIRF סיווג את רוסיה כאחת המפירות הקשות בעולם של חופש הדת, "מדינה מדאיגה במיוחד" במסגרת חוק חופש הדת הבינלאומי (אנ'). הדו"ח גם אישר כי רוסיה "היא המדינה היחידה שלא רק שהעצימה ללא הרף את דיכוי חופש הדת... אלא גם שהרחיבה את מדיניות הדיכוי שלה.... מדיניות זו, החל מהטרדה מנהלית ועד למאסר שרירותי ועד הוצאה להורג ללא משפט, מיושמת בצורה שיטתית, מתמשכת ובעלת חרדה".[51] מדינות רבות אחרות וארגונים בינלאומיים התבטאו על ההתעללות הדתית של רוסיה.[52][53]

משפט בהגווד גיטה

אלכסנדר שאקוב, נציג ההגנה של "הבהגווד-גיטה", מחזיק עותק של הספר בדיון הראשון בבית המשפט ב-2011.

בשנת 2011, קבוצה הקשורה לכנסייה הרוסית-אורתודוקסית דרשה לאסור את הבהגווד-גיטה (אנ'), ספרה של האגודה הבינלאומית לתודעה קרישנה, במחוז טומסק, באשמת קיצוניות. התיק נדחה בסופו של דבר על ידי השופט הפדרלי ב-28 בדצמבר 2011.[54]

השגריר הרוסי אלכסנדר קדאקין גינה את "המשוגעים" שביקשו את האיסור, והדגיש כי רוסיה היא מדינה חילונית.[55] כדי למחות על ניסיון האיסור, פנו 15,000 הודים במוסקבה, וחסידי האגודה הבינלאומית לתודעה קרישנה ברחבי רוסיה, לממשלת הודו בבקשה להתערב כדי לפתור את הבעיה.[56] המהלך עורר מחאות חריפות של חברי הפרלמנט של הודו שרצו שהממשלה תנקוט עמדה חזקה. הדיון האחרון בבית המשפט בטומסק נקבע אז ב-28 בדצמבר, לאחר שבית המשפט הסכים לבקש את חוות דעת היועמ"ש של טומסק לזכויות אדם ושל אינדולוגים ממוסקבה וסנט פטרסבורג.[57]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דת ברוסיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Bourdeaux 2003, p. 47.
  2. ^ Fagan 2013, p. 127.
  3. ^ Bourdeaux 2003, p. 46.
  4. ^ Bourdeaux 2003, pp. 47–48.
  5. ^ 5.0 5.1 Uzzell 2000, p. 168: "Religious freedom grew steadily in Russia from about the mid-1980s to approximately 1993. ... The real religious freedom that existed in practice was ... a result of the turmoil and chaos of the early 1990s, which prevented the Russian elite from keeping a steady hand on things. That hand is firmer now, and there has been a steady deterioration of religious freedom over the past five years. In 1994, the first provincial law restricting the rights of religious minorities was passed, in Tula Oblast, about two hundred miles south of Moscow. About one-third of Russia's provinces have passed similar laws since then, and in 1997 the national government passed a law explicitly distinguishing between first-class 'religious organizations' and second-class 'religious groups', which have far fewer rights".
  6. ^ "Religious Freedoms Crackdowns Intensify in Russia" (באנגלית). 24 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Kharitonova 2015, passim.
  8. ^ Tkatcheva 1994, passim.
  9. ^ Ehlers, Kai (17 ביולי 2014). "Russland verstehen" (בגרמנית). {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Fagan 2013, p. 1.
  11. ^ Fagan 2013, pp. 1–2.
  12. ^ Fagan 2013, pp. 6–7.
  13. ^ 13.0 13.1 Rosenthal 1997, p. 10.
  14. ^ Budkina, Irina (2 במאי 2005). "Religious Freedom Since 1905 - Any Progress in Russia?". Occasional Papers on Religion in Eastern Europe. 26 (2): 24. OCLC 8092013871. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Rosenthal 1997, pp. 135 ff, 153 ff, 185 ff.
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 Fagan 2013, p. 3.
  17. ^ 17.0 17.1 Balzer 2015, pp. 6–11.
  18. ^ Balzer 2015, p. 7.
  19. ^ Fagan 2013, p. 129.
  20. ^ Armes, Keith (1993). "Chekists in Cassocks: The Orthodox Church and the KGB" (PDF). Demokratisatsiya: 72–83. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 בינואר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 Filatov & Lunkin 2006, pp. 33–35.
  22. ^ Filatov & Lunkin 2006, pp. 40–43.
  23. ^ Filatov & Lunkin 2006, p. 35.
  24. ^ Filatov & Lunkin 2006, p. 40.
  25. ^ Filatov & Lunkin 2006, pp. 44–45.
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 Filina, Olga (30 באוגוסט 2012). "Mapping Russia's Religious Landscape". Russia Beyond. אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Balzer 2015, p. 12: reports data from a research held by the Russian Ministry of Education in 1998.
  28. ^ "Великий пост — 2022" (ברוסית). Russian Public Opinion Research Center. 9 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ 29.0 29.1 "ВЕРА В СВЕРХЪЕСТЕСТВЕННОЕ" (ברוסית). Levada Center. 3 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ 30.0 30.1 "Об оскорблении религиозных чувств" (ברוסית). Фонд Общественное Мнение, ФОМ (Public Opinion Foundation). 21 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Об оскорблении религиозных чувств" (ברוסית). Фонд Общественное Мнение, ФОМ (Public Opinion Foundation). 21 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Bullivant, Stephen (2018). "Europe's Young Adults and Religion: Findings from the European Social Survey (2014-16) to inform the 2018 Synod of Bishops" (PDF). St Mary's University's Benedict XVI Centre for Religion and Society; Institut Catholique de Paris. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Wayback Machine" (PDF). 2017-11-14. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 בנובמבר 2017. נבדק ב-2021-07-04. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ 34.0 34.1 Eastern and Western Europeans Differ on Importance of Religion, Views of Minorities, and Key Social Issues
  35. ^ "Religious Belief and National Belonging in Central and Eastern Europe" (PDF). Pew Research Center. 10 במאי 2017. אורכב מ-המקור (PDF) ב-13 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "In recent years, Orthodox shares fairly stable". Pew Research Center. 8 במאי 2017. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Dobrynina, Yekaterina (15 בינואר 2013). "Вера и надежды: Социологи выяснили, каким богам россияне молятся и во что по-настоящему верят" [Faith and hope: Sociologists have found out what kind of gods Russians are praying to and what they actually believe in] (ברוסית). {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Global Christianity – A Report on the Size and Distribution of the World's Christian Population". Pew Research Center. 19 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ European Social Survey 2007–2009.
  40. ^ "Religion In Russia Shows Increase In Orthodox Christian Affiliation, But Not In Church Attendance, Reports Pew Survey". Huffington Post. 2 בנובמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "Religious Belief and National Belonging in Central and Eastern Europe". Pew Research Center. 21 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Views on globalisation and faith" (PDF). Ipsos MORI. 5 ביולי 2011. p. 40. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Великий пост — 2021" (ברוסית). Levada Center. 21 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Filatov & Lunkin 2006, pp. 37–38.
  45. ^ פוטין ליהודי אירופה: יש אנטישמיות? בואו לרוסיה., באתר ynet, 20 בינואר 2016
  46. ^ "2019 Report on International Religious Freedom: Russia". US Department of State | OFFICE OF INTERNATIONAL RELIGIOUS FREEDOM. 10 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Fagan 2013, p. 166.
  48. ^ Fagan 2013, p. 168.
  49. ^ Sibireva, Olga; Verkhovsky, Alexander (10 במאי 2017). "Freedom of Conscience in Russia: Restrictions and Challenges in 2016". SOVA - Center for Information and Analysis. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Fagan 2013, pp. 167–168.
  51. ^ 51.0 51.1 "USCIRF Countries of Particular Concern (CPC): Russia" (PDF). U.S. Commission on International Religious Freedom. 26 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Russia Religion News".
  53. ^ "Russia: Court Bans Jehovah's Witnesses". 20 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Gita row: Russia court refuses to ban Bhagvad Gita". NDTV. 28 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-8 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Declare Bhagavad Gita as national book, demands BJP". Hindustan Times. 20 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "Gita row snowballs, India raises issue at 'highest levels'". The Economic Times. 20 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ "Gita ban: Russian court suspended verdict till 28 December". The Statesman. Press Trust of India. 19 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-8 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "דת ברוסיה".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34867169דת ברוסיה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דת_ברוסיה&oldid=2141970"