בוקא דאטמא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ ←במשחטות: ניסוח, מקוה שהבנתי נכון |
מיעוט שיחה (שיחה | תרומות) מ ←מקור: ניסוח, קישורים פנימיים |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
ב[[מסכת חולין]] נאמר: {{ציטוטון|אמר [[רב מתנה]] האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה|{{בבלי|חולין|נד|ב}}}}, כלומר ראש עצם הירך שנשמט ויצא מחיבורו טריפה. בטעם הדבר נאמר שם כי הירך שנפרקה נחשבת כנטולה. [[רבא]] שם חולק על דברי רב מתנה וסובר שהיא כשרה, אמנם אם נחתכו הניבים (ה[[גיד]]ים המחברים לעצם האליה) מודה רבא שהיא טריפה. למסקנה נפסק באופן מיקל יותר, שרק אם נפסקו הגידים וגם [[רקבון|נרקבו]] טריפה, שבאופן זה אינה חוזרת להתאחות. | ב[[מסכת חולין]] נאמר: {{ציטוטון|אמר [[רב מתנה]] האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה|{{בבלי|חולין|נד|ב}}}}, כלומר ראש עצם הירך שנשמט ויצא מחיבורו טריפה. בטעם הדבר נאמר שם כי הירך שנפרקה נחשבת כנטולה. [[רבא]] שם חולק על דברי רב מתנה וסובר שהיא כשרה, אמנם אם נחתכו הניבים (ה[[גיד]]ים המחברים לעצם האליה) מודה רבא שהיא טריפה. למסקנה נפסק באופן מיקל יותר, שרק אם נפסקו הגידים וגם [[רקבון|נרקבו]] טריפה, שבאופן זה אינה חוזרת להתאחות. | ||
ה[[שולחן ערוך]] פסק להלכה כמסקנת הסוגיה, שבין בבהמה ובין בעוף אם ניתק עצם הקולית ממקום חיבורו לגוף, רק אם נרקבו הגידים טריפה{{הערה|{{שוע|יורה דעה|נה|ב}}}}, היינו ששני התנאים הושלמו: ניתק העצם וגם נרקבו הגידים{{הערה|סמ"ק שם}}. אמנם דעת [[הרמ"א]], שכיון שאין אנו בקיאים להבחין אם נרקבו הגידים, טוב להחמיר בכל שמוטת ירך שמא נרקבו הגידים, | ה[[שולחן ערוך]] פסק להלכה כמסקנת הסוגיה, שבין בבהמה ובין בעוף אם ניתק עצם הקולית ממקום חיבורו לגוף, רק אם נרקבו הגידים טריפה{{הערה|{{שוע|יורה דעה|נה|ב}}}}, היינו ששני התנאים הושלמו: ניתק העצם וגם נרקבו הגידים{{הערה|סמ"ק שם}}. אמנם דעת [[הרמ"א]], שכיון שאין אנו בקיאים להבחין אם נרקבו הגידים, טוב להחמיר בכל שמוטת ירך שמא נרקבו הגידים, וכן אף אם רק [[שבר (רפואה)|נשבר]] העצם סמוך לגוף{{הערה|במרחק של ארבע [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#אצבע, אגודל|אצבעות]] ב[[בקר הבית|בהמה גסה]] או שתי אצבעות - ב[[צאן|בהמה דקה]]}}, מלבד במקרה של [[הפסד מרובה]]. | ||
==במשחטות== | ==במשחטות== | ||
גרסה מ־13:12, 17 ביולי 2023
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ב עמוד ב', דף נ"ד עמוד ב' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י', הלכה ג' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן נ"ה, סעיף ב' |
בוקא דאטמא (או: בוכנא דאטמא)[1], (עלי בארמית) הוא ראש עצם הירך התחוב בשקע שבעצם האגן בדומה לעלי במכתשת[2]. מוזכר בתלמוד בקשר להלכות טריפות. אם נפרק ראש העצם ויצא ממקום חיבורו לאגן הירך, הבהמה או טריפה. מקרה זה מכונה גם שמוטת הירך[3].
מקור
במסכת חולין נאמר: ”אמר רב מתנה האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה” (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"ד עמוד ב'), כלומר ראש עצם הירך שנשמט ויצא מחיבורו טריפה. בטעם הדבר נאמר שם כי הירך שנפרקה נחשבת כנטולה. רבא שם חולק על דברי רב מתנה וסובר שהיא כשרה, אמנם אם נחתכו הניבים (הגידים המחברים לעצם האליה) מודה רבא שהיא טריפה. למסקנה נפסק באופן מיקל יותר, שרק אם נפסקו הגידים וגם נרקבו טריפה, שבאופן זה אינה חוזרת להתאחות.
השולחן ערוך פסק להלכה כמסקנת הסוגיה, שבין בבהמה ובין בעוף אם ניתק עצם הקולית ממקום חיבורו לגוף, רק אם נרקבו הגידים טריפה[4], היינו ששני התנאים הושלמו: ניתק העצם וגם נרקבו הגידים[5]. אמנם דעת הרמ"א, שכיון שאין אנו בקיאים להבחין אם נרקבו הגידים, טוב להחמיר בכל שמוטת ירך שמא נרקבו הגידים, וכן אף אם רק נשבר העצם סמוך לגוף[6], מלבד במקרה של הפסד מרובה.
במשחטות
בגידול העופות התעשייתי מקרה של שמוטת הירך הוא נדיר ולא מוגדר כמיעוט המצוי, ולכן אין צורך לבדוק את העופות מטריפה זו. עם זאת, הימצאותו של קריש דם באיזור זה מצריכה שאלת חכם[דרוש מקור].
כיום נהוג בכל המשחטות להחמיר כדעת הרמ"א, שבכל מקרה של שמוטת הירך מטריפים ולא בודקים אם נרקב הגיד או לא.
במשחטות שבכשרות הבד"צים נמצא משגיח מוסמך שבודק את ה"בוקא דאטמא". ויש מקומות שמסתמכים על בודק גוי. בנוהל הכשרות של הרבנות הראשית לא מעמידים בודק מיוחד לכך, אלא השוחט בודק שאין פריקת רגל, וכן הבודק של צומת הגידים אמור לבדוק גם "בוקא דאטמא"[7].
לפעמים קורה שבזמן הולכת העוף מן הלול למשחטה, נפרקת הרגל ממקומה מחמת כובדו של העוף, או שרגלו נתפסת בלול, ואז לפי דעת הרמ"א העוף נטרף. אמנם יש שהקלו בדבר, כיון שבפריקת עצם סמוך לשחיטה לא מצוי שנרקב הגיד[8].
במקרה שהירך לא ניתק ממש רק מתנדנד, דעת הלבושי שרד[9] לאסור. אמנם בהרבה בתי מטבחיים לא בודקים אם הירך מתנדנד, כיון שרוב הדעות מתירות במקרה זה, וגם זה לא שכיח[10].
פעמים שלא נעקרת קולית הירך מעצם האליה, אלא העצם נפרד מראש העצם דהיינו מהסחוס, אך הסחוס נשאר בפנים. יש שרצו להטריף מדין "שבורת עצם"[11], ויש שהתירו[12].
לקריאה נוספת
- הרב יעקב לאך, טמוני חול, ירושלים תשע"א, עמודים 218 - 217
- הערך "בוקא דאטמא", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ↑ גירסת הערוך, ערך פטם ותוספות, מסכת סוכה, דף ל"ו עמוד א'
- ↑ רש"י, מסכת חולין, דף מ"ב עמוד ב', ד"ה בוקא
- ↑ רש"י, מסכת חולין, דף נ"ז עמוד א', ד"ה שמוטת ירך, רשב"א שם ובשו"ת הרשב"א חלק א סימן רצד, ר"ן חולין דף יח עמוד ב מדפי הרי"ף, משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י', הלכה ג' (אך ראו השגות הראב"ד שם וכן רמב"ן חולין דף נז עמוד א שהבדילו בין המקרים)
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן נ"ה, סעיף ב'
- ↑ סמ"ק שם
- ↑ במרחק של ארבע אצבעות בבהמה גסה או שתי אצבעות - בבהמה דקה
- ↑ אתר כושרות
- ↑ פרי מגדים משבצות זהב סימן נה ס"ק ד
- ↑ טריפות העצמות א א
- ↑ ספר טמוני חול עמ'217,218
- ↑ קנה בושם ח"ב ל"ח ב
- ↑ דברי סופרים הלכות טריפות עמ' 99