ריקבון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רקבון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ריקבון הוא תהליך בו חומר ביולוגי מפורק על ידי מיקרואורגניזמים כגון חיידקים ופטריות.

ריקבון מופיע, למשל, ברקמות מתות, ברקמות של אורגניזם עם כשל חיסוני ובפירות בשלים.

ריקבון לאחר המוות

ערך מורחב – ריקבון גופה

התהליכים הרגילים הבאים מיידית בעקבות מוות של אורגניזם כלשהו הם: אוטוליזה, התפוררות התאים והרקמות כתוצאה מפעילותם של אנזימים וכימיקלים של הגוף עצמו (במקרה של בעלי חיים), והתפוררות כתוצאה מפעילות חיידקית על אותו גוף. תהליך הריקבון מושפע ממספר גורמים, כמו: טמפרטורה, הימצאות חרקים, קבורה (בבני אדם), אלימות שמופעלת כלפיה (לעיתים, זו סיבת המוות), לחות, חניטה, או השתמרות טבעית.

ריקבון בצמחים

תיעוד של ריקבון של אפרסק, על ידי צילום תמונות כל 12 שעות, במשך 6 ימים

צמחים אשר נבלו מסיבות כמו אי חשיפה לאור או אי השקיה, מתפרקים גם הם בתהליך של פירוק חיידקי, זאת בנוסף לחשיפה לאוויר, אשר מזרזת את התהליך.

ערך מורחב – רקבובית

רקבובית (בלועזית: קומפוסט) הוא דשן אורגני אשר נוצר מחומר צמחי שהתפרק, ואפשר להחזירו לקרקע ולטייב אותה. כל הפירות, הירקות והצמחים יירקבו בסופו של דבר, אבל כדי להחיש את התהליך ולמנוע ריקבון בלתי מבוקר, מכינים ערימת קומפוסט. חרקים וחיידקים מפרקים את הפסולת האורגנית בנוכחות אוויר (פירוק אירובי), פסולת אשר אחרת תמצא את דרכה לפח האשפה ולהטמנה. כאשר הקומפוסט מוכן הוא מכיל בערך 60-70 אחוזים של חומר אורגני. הקומפוסט הוא שלב ראשון בתהליך הפיכת החומר האורגני ל"אדמה" שאנו מכירים.

קירור של פירות וירקות למאכל מאט את הפעילות החיידקית, ומונע ריקבון זריז, אך בסופו של דבר כל הפירות, הירקות והצמחים יירקבו. חשיפה לשמש תזרז את תהליך הריקבון, ותעודד התפתחות נבגים ועובש (התקלקלות). ריקבון בתוצרת חקלאית מוריד את איכותה, פוגם בצורתה, במרקמה, בטעמה ובריחה.

ייבוש צמחים מסייע לנצל את ערכם הרפואי של הצמחים וחלקיהם גם שלא בעונתם, ומונע ריקבון. לא כל התכונות הטובות שבצמחים נשארות כשהיו אחרי הייבוש והשימור. הקפאה היא אחת הדרכים המומלצות לשימור צמחי תבלין.[1]

ריקבון בבעלי חיים

נמלים מנקות גופת נחש

תהליך התפרקות גופות בעלי חיים בטבע הוא מהיר יחסית, עקב החשיפה הרבה לחיידקים ולחרקים. התנאים בטבע מזרזים את תהליך הריקבון.

ערך מורחב – פגר

גופת בעל חיים (נקראת: פגר או נבלה) מתחילה בתהליך הריקבון מיד לאחר המוות. בגופה, מתרבים חיידקים וחרקים, וכתוצאה מכך מתפשט ריח עז ואופייני בקרבת הנבלה. בעקבות התרבות חיידקים, נבלות הן כר פורה להתרבות של מחלות שונות.

ריקבון גופה בתרבות

בסרט הקולנוע "זד ושני אפסים" של הבמאי פיטר גרינוויי (משנת 1985) קיים עיסוק רב של גיבור הסרט בריקבון של גופות. הגיבור נוהג לצלם בווידאו תהליכים של ריקבון גופה של בעלי חיים שונים, ולהריצם בהילוך מהיר - ואף מסיים את חייו תוך כדי כך שריקבון גופתו מתועד בווידאו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים